שיעור זה הוא הראשון בסדרת שיעורים העוסקים בשאלתו של רבי יוחנן בן זכאי על הדרך הישרה שבה ראוי לאדם לדבוק כדי להיות טוב וישר. בשיעור זה נעסוק בתשובתו של רבי אליעזר על מידת ה"עין הטובה". נלמד על 'עין טובה כלפי עצמי', על הסתפקות ושמחה במה שיש לי ומתוך כך נרכוש עין טובה כלפי הזולת. נבין מדוע מי שהוא בעל עין טובה אהוב על הכל והכל אוהבים אותו.
הלכות הצדקה אינן מתייחסות רק לנתינת הצדקה בפועל, אלא יש בהן התייחסות נרחבת למימד הרגשי – של העני, של העשיר ושל המתרים. נזהה התייחסות זו בהלכות שלפנינו, ונתבונן במשמעות הדבר לחיינו.
לאחר לימוד כללי של כל הלכות הלוואה, נתמקד במערך זה בערך העצמאות העולה משתי ההלכות הראשונות אודות חשיבות הבאת העני למצב שלא יצטרך לבריות, ואודות עדיפות ההלוואה על הצדקה. בהמשך נתבונן במשמעות העצמאות בחיינו.