באמצעות מחלוקת ב"ה וב"ש בפרק א משניות ז-ח, נבחן האם יש חשיבות לנראות של מה שאנחנו עושים.

המפגש עם המלאכות האסורות בשבת עשוי להציף (בוודאי בעולם המודרני והטכנולוגי שלנו) את השאלה מה מגדיר את המלאכות האסורות. במחשבה פשוטה נראה שאם השבת אמורה להיות יום של מנוחה, הרי שהפעולות שאמורות להיות אסורות בה, הן פעולות שדורשות טורח ומאמץ פיזי רב, ובכל זאת כפי שכולנו יודעים רבות מהמלאכות האסורות אינן כאלה בעולם המודרני שלנו. בשיעור זה נבחן את השאלה המטרידה הזו ונראה אילו פתחים ותובנות ביחס לשביתה היא מעניקה לנו.

המשנה העוסקת בל"ט אבות מלאכה עשויה להדמות כרשימה ארוכה וחסרת מובן של מלאכות. בשיעור זה ננסה להבין מה הן המלאכות שנאסרו, ומה הן מלמדות אותנו על מהותה של השבת.

מצוות השבת חלה לא רק על האדם היהודי עצמו, אלא גם על העבד והשפחה שיש לו, ואפילו על הבהמה. בית הלל ובית שמאי נחלקו האם יש להחיל את המצווה גם על הכלים הדוממים ששייכים לאדם, או שמא הפסוקים התכוונו לאסור את המלאכות רק למי שיש בהם נפש חיה. בשיעור נעסוק במחלוקת הלכתית זו ובשאלות העמוקות שהיא מציפה על אופי השבת ועל היחס לכלים הדוממים שברשותנו.

האיסורים השונים של מלאכות שבת הם שמאפשרים לשבת להיות יום של מנוחה וקדושה.

המונח "גוי של שבת" הוא אחד המונחים השכיחים והמוכרים לכולנו. בכל שכונה ובכל ישוב, קיים מישהו. לפעמים בתפקיד מוגדר מראש שהוא הגוי של שבת השכונתי, ונראה שאפשר לבקש ממנו כמעט כל דבר שנתקענו איתו במהלך השבת. בשיעור זה נבחן את הסוגיה הזו- הן על צדדיה ההלכתיים שלמען האמת מורכבים ממה שבדרך כלל נוטים לחשוב והן על צדדיה המחשבתיים.

היחס בין כוונה למעשה היא אחת השאלות שכל עולם משפטי ופילוסופי נדרש לדון בו: כיצד אני בוחן את האחריות/האשמה/הזכות שיש לאדם במעשה מסוים – על פי מה שהוא התכוון לעשות או על פי מה שנגרם כתוצאה מהמעשה שעשה בסופו של דבר? גם ההלכה, כמו כל מערכת משפטית אחרת, נדרשת לשאלה זו, ובהלכות שבת היחסים הללו מקיפים מערכת שלמה של מושגים שבמסגרת שיעור זה נעסוק רק בשניים מתוכה: מלאכה שאיננה צריכה לגופה ופסיק רישא.

המשנה מתארת את מלאכת כותב ומפרטת את האופנים המגדירים את הכתיבה כפעולה האסורה בשבת. בשיעור זה נבחן את היחס שלנו אל מלאכת הכתיבה באופן כללי ואת המבט שמלאכת כותב האסורה בשבת יכולה לתת לנו על פעולה שגרתית זו בחיי היום יום שלנו.

בשיעור זה נסכם את משניות שבת שלמדנו במהלך התקופה הארוכה. במהלך הסיכום נבקש להרוויח שלושה דברים: א. חזרה על החומר שכבר למדנו בצורה כוללת וגם נחמדה ויצירתית. ב. חזרה אל הרעיונות בהם פתחנו את הלימוד: שבת כיום מתנה ושבת כיום של חובות, מתוך מבט כללי על המשניות שבפרק ג. תוספת העמקה במושגי האסור-פטור ומותר המלווים את הפרק שלנו.

המשנה במסכת שבת קובעת שעל מנת להתחייב במלאכות שבת, צריך לא רק לבצע את המלאכה האסורה, אלא גם לבצע אותה מתוך תודעה מתקנת. עקרון זה פותח מבחינה הלכתית את המושג "מלאכת מחשבת" שייחודי לענייני שבת ומבחינה מחשבתית את הרעיון של עשייה מתקנת בעולם. בשיעור זה נבקש להעמיק בשני עקרונות אלו.

תפילה היא אחת המצוות הקשות והמאתגרות שיש לכולנו. העיסוק בנושא התפילה דרך הלימוד ביחידת משנה, הפגיש אותנו עם מתחים ושאלות רבות שאנחנו כאנשים מתפללים חווים ופוגשים דרך המפגש שלנו עם מצוות התפילה. שיעור זה מהווה הצעה לחזרה על חומר הלימודים מתוך נקודת מבט המחפשת את הרלוונטיות וההפנמה שיכולים להיות לנושאים אלו.

כיוון התפילה וכוונת התפילה הם מונחים דומים ונמצאים גם כבסיס לדיון באותה משנה. בשיעור זה נבחן את היחס בין שתי הכוונות הללו ונעסוק באופן כללי בקושי של כוונת הלב בתפילה ובעיקר במציאות החיים המודרנית והעמוסה שלנו.

רבי אליעזר אומר שמי שעושה את תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. העמדת הקבע והתחנונים כשתי נקודות קיצון על פני ציר אחד, פותחת צוהר לשדה רחב יותר של התייחסות אל החיים מנקודת מבט של קבע ומנקודת מבט של תחנונים. בשיעור זה נבחן ונעמיק בשתי נקודות מבט אלו ונדון ביחסן אל התפילה.

מסכת ברכות נמצאת בראש סדר זרעים, אך למעשה היא נמצאת בראש שישה סדרי משנה. בשיעור זה שיהווה פתיח לעיסוק בנושא תפילה וברכות ובמשניות המסכת, ננסה להעמיק במשמעות המיקום של המסכת בראש המשניות ובאמירה שיש בבחירה זו על משמעות התפילה והברכה בחיי עבודת ה' שלנו.

המשנה מתארת את נוהגו של רבי נחוניה בן הקנה שהיה מתפלל תמיד בכניסה וביציאה מבית המדרש. בשיעור זה נבחן את השאלה מה הם המקומות בהם אנחנו צריכים להתפלל לפני הכניסה אליהם וביציאה מהם. ובחזרה לתפילתו של התנא נחוניה: איזו שאלות עומק מעלה התפילה שכתב הוא, לחיינו שלנו.