איסור אונאת דברים הוא הימנעות מגרימת צער לאחֵר בדיבור. יש ביטויים שונים לאונאת דברים, ואנו נעמוד על אחד מהם: אסור לשאול מוכר שאלות על מחיר סחורה שהוא מבקש למכור, כשהקונה לא מתכוון כלל לקנות או שכוונתו שלא לקנות באופן מידי . האם משמעות הדבר היא שאין אפשרות לקיים סקר שווקים לפני קניית מוצר על מנת לברר מחיר, תנאי שירות ופרטים נוספים?

בשיעור זה נעסוק בנושא השבת אבידה. נתמקד בסוגייה העוסקת בזמן ובמקום ההכרזה, נראה את השיקולים השונים ואת מידת המחויבות של המוצא להגיע אל המאבד. בעקבות הסוגיה נעיין גם בפסיקת הלכה בת זמננו העוסקת ברמת הטרחה של המוצא, ובמקומות עליו להכריז על האבידה. נראה את היתרונות והחסרונות של הכלים המודרנים בפרסום השבת אבידה.

המשנה בבבא מציעא- "שניים אוחזים בטלית" מטילה על כל אחד מהטוענים טלית להישבע שאין לו פחות מחצי מהחפץ שעליו הם מתדיינים. שואלת הגמרא: אם כל אחד מהם מחזיק בחצי של החפץ- מה המהות שבועה זו? הגמרא מביאה שתי תשובות לדבר: בשיעור זה ננסה להתבונן בתשובות אלה, מנקודת המבט של "בצדק תשפוט עמיתך". מתי ניתן ללמד זכות על אדם, ומתי צריך לחשוד בו? כיצד מלמדים זכות על אדם?

סוגייתנו ממוקמת בסוף פרק 'אלו מציאות', המשנה אותה אנו לומדים חותמת את העיסוק במצוות השבת אבידה. המשנה דנה ביחס בין אבידתו של אדם לאבידת אביו ורבו, וביחסים הפנימיים בין אביו לרבו. אדם שנתקל ומצא את אבידתו וגם את אבידת אביו\רבו, אך אינו יכול להשיב את שניהם, מי מהם קודם? האם עליו להקדים את עצמו ולקחת רק את אבידתו, או שמא אביו או רבו קודמין לו ועליו להשיב קודם את אבידתם, אפילו על חשבון אבידתו שלו? הסוגיה עוסקת בשאלה- האם אדם צריך ללכת בשורת הדין או לפניה? ובשאלה- כיצד אדם מגדיר מיהו רבו?

פרק שני במסכת בבא מציעא, פרק אלו מציאות, עוסק בדיני השבת אבידה. שיעור זה הוא שיעור מקדים ללימוד הפרק. לפני שאנו נכנסים ללמוד פרטי הדינים במשניות ובגמרא נרצה לראות מהיכן דינים אלו יונקים. לשם כך נלמד את פסוקי התורה העוסקים בדיני השבת אבידה בשני המקומות בהן הם מופיעים. מפסוקים אלו ננסה להבין את יסוד הדין. לשם כך נעזר בלימוד הסברו של הגרנ"ט למחלוקת הראשונים בין הרמב"ם לרא"ש.

בשיעור זה נעסוק בנושא היאוש מאבידה. נלמד את סוגיית "יאוש שלא מדעת" ומקורת נלוים, ונשאל- מתי האבידה שייכת למוצא ומתי עליו להחזיר אותה? נראה כי השיקול המכריע בהשבת אבידה הוא שאלת היאוש של הבעלים ממנה. ישנן שתי דעות בנוגע לשאלה האם ישנו גם "יאוש שלא מדעת". דעה אחת סוברת שהיאוש תקף רק מרגע שהבעלים מודע אליו, ואילו הדעה השניה סוברת כי יאוש יכול התרחש גם באופן תת מודע. ננסה להבין את שתי הדעות ולראות את ההשתקפות שלהם בחיינו.

"איך נשיבנה לו?" בשיעור זה נלמד על מנגנון השבת האבידה ומידת הטרחה הנדרשת מהמוצא, אל מול ההתחשבות בהפסדים העלולים להגרם לו כתוצאה מכך. לאור העקרונות העולים מהסוגיה נבחן גם את גבולות הנתינה שלנו.

המשנה בדף כה עמוד ב' מביאה מספר מקרים בהם אדם מצא חפץ בתוך רשותו של חברו. ההתלבטות היא למי שייך החפץ: מצד אחד הגמ' בדף י' ע"ב אומרת שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו מה שלכאורה מקנה לבעל החצר את החפץ באופן אוטומטי. מצד שני ברור למשנה שבכותל ישן זה לא עובד, כלומר החפץ לא נקנה לבעלים באופן אוטומטי אלא שייך למוכר. לכן צריך לומר שקניין חצר עובד בתנאים מסוימים, וצריך להבין מהם התנאים.

מחלוקת רבי יהודה וחכמים במשנה מציפה עמדות שונות בחז"ל בנוגע לגבולות התחרות המסחרית. המשנה שלנו נשנית כחלק מרצף דיני אונאה במקח וממכר בפרק רביעי בבא מציעא אולם יש לה הדים גם במסגרת דיני שכנים במסכת בבא בתרא (בבא בתרא בדף כא ע"א). באמצעות נקודת מפגש זו של דיני האונאה ודיני השכנים, בשתי הסוגיות, והראשונים עליהן ננסה ללמוד ולתחום את העמדות השונות בנוגע לתחרות מסחרית.

דרך העיסוק בסוגיית "מיגו דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא" אנחנו נוגעים באיסור "לא תחמוד". בשיעור ננסה לדייק- מהו בדיוק איסור "לא תחמוד". דרך הדיון באיסור זה ניגע גם באיסור "לא תתאווה", ובשאלת היכולת של התורה לצוות על המחשבות. בשיעור נדון גם בשאלות: האם יש לנו יכולת לשלוט במחשבות שלנו? האם איסורים אלה שייכים לתחום בין אדם חברו או בין אדם למקום?

המשנה עוסקת בדיני קדימה של רבו של האדם על פני אביו במספר הקשרים. הסוגיה מציפה את המתח בין מעגלי קשר וזיקה שונים של האדם ומציגה סולם להכרעה ביניהם. דיני קדימה אלו מהווים נקודת מוצא להבנת היחס בין מעגלים חברתיים שונים ומעוררים את השאלה- מהו המוקד של מעגלי הקשרים השונים שלנו עם המשפחה, מורים מדריכים ורבנים? מטרת השיעור הינה בירור מהות דין הקדימה של רבו בהשבת אבידה ודרך זאת לעורר דיון במשמעותם של מעגלי זיקה חברתיים שונים, משמעותם לגבינו ובעיקר מדוע צריך להוקירן ולכבדן.

עיון מדוקדק בסוגיה יביא לחידוד המסר העיקרי העולה ממנה, בניגוד להנחה המקובלת שהסוגיה עוסקת בנושא של בידי מי הכוח והסמכות לקבוע הלכה, חכמים (בני-אדם) או הקב"ה (בת קול/ניסים). הסוגיה עוסקת בנושא של אונאה. חשיפת התלמידים לרגישות שבה הסוגיה מתמודדת עם אונאה ומתוך כך ללמוד איך בחיים שלנו נכון וראוי לנהוג לחברינו גם כאשר יש בינינו מחלוקת אמיתית לשם שמים ואנחנו צודקים.

הסוגיה פותחת צוהר לעולם הרכוש, איך ומתי מציאה הופכת להיות שלי. לבעלות על מציאה יש שני היבטים, הצד הפיזי – היכן בדיוק נמצאה האבדה, באיזה מקום היא נמצאה. והצד הרגשי-פנימי- תחושת היאוש והדעת. נלמד להכיר את החשיבות של שני הצדדים בכל מקרה של מציאה, מתי צריך את שניהם ומתי רק אחד מהם מתוך רצון לרכוש כלים להתמודדות עם מצבים שקיימים בחיי היום יום שלנו, מתי עלינו להשיב את האבידה ומתי היא הופכת לשלנו.

סוגיית אונאת דברים עוסקת בענייני כוח הדיבור והשפעתם. הגמרא מתייחסת להיבטים רבים של כח הדיבור הן בהיבט הכלכלי (מצד הקונה ומצד המוכר) והן בהיבט הריגשי- רוחני. הסוגיה שלנו מעבירה את מושג האונאה מההיבט הממוני להיבט הריגשי. המשנה והגמרא דנות על מה מותר לדבר תוך כדי משא ומתן. סוגיה זו היא סוגיה מרתקת בעיקר בגלל הדינמיקה שבין הרצון לשמור על השוק החופשי ועל כוחו של הצרכן ומאידך ההבנה המדהימה של חז"ל שהמוכר גם הוא בן אדם.