המשנה בדף כה עמוד ב' מביאה מספר מקרים בהם אדם מצא חפץ בתוך רשותו של חברו. ההתלבטות היא למי שייך החפץ: מצד אחד הגמ' בדף י' ע"ב אומרת שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו מה שלכאורה מקנה לבעל החצר את החפץ באופן אוטומטי. מצד שני ברור למשנה שבכותל ישן זה לא עובד, כלומר החפץ לא נקנה לבעלים באופן אוטומטי אלא שייך למוכר. לכן צריך לומר שקניין חצר עובד בתנאים מסוימים, וצריך להבין מהם התנאים.

הסוגיה פותחת צוהר לעולם הרכוש, איך ומתי מציאה הופכת להיות שלי. לבעלות על מציאה יש שני היבטים, הצד הפיזי – היכן בדיוק נמצאה האבדה, באיזה מקום היא נמצאה. והצד הרגשי-פנימי- תחושת היאוש והדעת. נלמד להכיר את החשיבות של שני הצדדים בכל מקרה של מציאה, מתי צריך את שניהם ומתי רק אחד מהם מתוך רצון לרכוש כלים להתמודדות עם מצבים שקיימים בחיי היום יום שלנו, מתי עלינו להשיב את האבידה ומתי היא הופכת לשלנו.