הרמב"ם פסק שאינו לוקה על איסור לא תחמוד בגלל שאין בו מעשה. על כך תמה הראב"ד : והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ ? ! בעיון זה נציע יישוב לשיטת הרמב"ם.

במערך זה נעסוק בהיגיון העומד ביסוד הכלל 'מציל עצמו בממון חבירו', ובשאלת היחס בינו לבין הכלל הידוע: "אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, אלא ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים

אחד הטעמים לכך ששומר אבדה הוא שומר שכר הוא הפרוטה שמרוויח בגלל שאינו צריך ליתן אותה לעני בשעה שעוסק במצווה. טעם זה מזמן דיון כללי בשאלה מדוע עוסק במצווה פטור מן המצווה. בעניין זה נחלקו התוס' והר"ן ואנו נבאר מחלוקתם בעיון זה .

"הפורץ גדר בפני בהמת חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים". בסוגיית הגמרא מבואר שאם הגדר הייתה חזקה חייב הפורץ גם "בדיני אדם". הראשונים נחלקו על מה חייב ומדוע. בעיון זה נצעד בעקבות הרמב"ם.

הראשונים התלבטו בשאלה מתי המונע נזק מחברו נחשב כ"מבריח ארי" ופטור מלשלם. בעיון זה נעסוק בשיטת הרמב"ן.