הסוגיא בונה את ההכנות לקראת ביעור החמץ, ראשית דרך הבדיקה ולאחר מכן דרך הביטול, שמסתבר שהינו בעל מעמד גבוה יותר של דאורייתא. אך דווקא ב"שחרור" הבדיקה ממעמד של חובה מדאורייתא, היא מקבלת מעמד מיוחד של טקס ניקיון הבית מחמץ, בנוכחות כל המשפחה.

במוקד הסוגיא עומדת השאלה - "המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק"? מתוך דיון בשאלה זו עולה שאלה כללית יותר הקשורה לזיקת האדם לבית: מתי אדם נחשב כ'בעל הבית'? מה המשמעויות המצוותיות והמשפטיות של מעמד זה?

בגמרא אנו מוצאים שתי פעולות עיקריות ביחס לחמץ. בדיקה וביטול. הבדיקה היא פעולה פיזית-אקטיבית הדורשת מהאדם לבדוק שאין לו חמץ בבית והביטול הוא פעולה רוחנית או מילולית שמבטלת את החמץ מליבו של האדם באופן כלשהו. סוגיא זו יושבת על התפר בין עולם המעשה המחייב ביעור פיזי של החמץ לבין עולם הרוח שלפיו ההתמודדות המשמעותית עם החמץ קשורה בליבו של האדם.

מדוע בודקין חמץ בליל י"ד ? על זריזות והנאה במצוות