ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

תורה וחברה – אבות פרק ד’ משנה ו’

  • צוות לב לדעת
  • , חנה גודינגר (דרייפוס)
צוות לב לדעתחנה גודינגר (דרייפוס)
תצוגת כיתה מלאה
תורה וחברה – אבות פרק ד’ משנה ו’
לב השיעור
פתיחה
מפגש
התבוננות
לימוד בקבוצות
הפנמה
אסיף
משנה ופירוש המאירי
הרצי"ה קוק, קנין תורה
משנה, מסכת אבות, פרק ד’, משנה ו’
רבי יוסי אומר:
כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות.
וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות.
הרב מנחם המאירי, חידושי המאירי לאבות
ר’ יוסי אומר: כל המכבד את התורה…שמעטר אותה בנועם מידותיו, שזה ודאי הוא כבוד התורה בהיות לומדיה מסולסל ונקי ובעל מידות נכבדות, ואז הוא מכובד על הבריות. וכמו שאמרו (יומא פו ע”א):”ראיתם פלוני שלמד תורה, כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו. אשרי אביו שגדלו ואשרי רבו שלמדו תורה”. וההיפך הוא שאמר: “וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות”.
הרב צבי יהודה קוק, קנין תורה, אבות פרק ו משנה ד, עמ’ כח-כט
משמעות המשנה “כך היא דרכה של תורה” אינה שמצווה היא לאכול דווקא “פת במלח ומים במשורה”, אלא היא באה ללמדנו, שגם כשאדם שרוי במצב של אכילת פת במלח, עם זאת “בתורה אתה עמל”. ההוראה לא נאמרה בלשון נסתר, אלא בלשון נוכח. אתה, פת במלח תאכל וכו’. זו פנייה אל כל אחד ואחד מאתנו.
אם “בתורה אתה עמל”, אזי אתה מתרומם מעל ההרגשה העלולה להיגרם כתוצאה מאכילת פת במלח. אם לומדים תורה לא מתוך חיפוש תועלת, אלא מתוך הכרה, שהיא מקור החיים, תמיד מוצאים חיים. דבר זה בגדר “תורת ה’ תמימה-משיבת נפש” (תהילים י”ט, ח).
יש לשאוף להגיע לחירות אמיתית, לשמור על המצב האידיאלי גם בשינוי גוונים ובתמורות ולשכלל את האישיות התורנית שלא תזדייף. האדם חייב להמשיך בלימודו ועמלו בתורה גם במצב הקשה ביותר של אכילת פת במלח ושל שתיית מים במשורה, ובהתעלותו לדרגה הגבוהה אין מצבים אלו משפיעים עליו, ואינם מפריעים לו להגיע אל הפסגה התכליתית. דווקא במצב כזה של מיעוט אור ייבחן האדם במידת דבקותו בתורה. מתוך ‘דרך’ זו אנו למדים על האישיות הפנימית של לומד התורה.
מציאותו של האדם היא, שהוא נמצא בתוך מסגרת חברתית מסוימת, וזו עלולה להקשות על הליכתו בדרכה של תורה. הקושי ‘להיות יהודי’ אינו בתורה ובמצוות עצמן, אין קושי מעשי לקיום מצוות דאורייתא ודרבנן, הקושי הוא פסיכולוגי-נפשי, הקיים במקום שחסר יחס ודבקות בתורה. המחשבות הזרות אף הן קיימות רק במצב של חוסר דבקות ראויה בתורה, כשם שכל הסיבוכים נובעים מתוך חולשת האחיזה במקור החיים…במקום בודד וריק, יש מקום למזיקים ולרוחות רעות. לעומת זאת דבקות הנפש היא הקובעת את יציבות החיים.
יש לשמור על הקשר האמיץ עם התורה גם במחשכים. עלינו להתחזק ולהיות מוכנים למצב מחודש של השפעת אור ה’ ושל הטבת המצב הרוחני והמצב הגשמי, שיש בו לעזור לעבודת ה’. אין למעט ולצמצם את לימוד התורה גם כאשר יש תמורות. הזיקה, הקשר והדביקות עם מקור החיים חייבים להתקיים גם במצבים קשים. הדבקות בתורה היא הקובעת את דרכה של תורה. תורה זו, שהיא אישיותך ומהותך ונקראת על שמך, היא הקובעת את עצמיותך, וכשם שעצמיותך ומציאותך אינם משתנים במצבים השונים, כך הדביקות בתורה אינה ניתנת לשינוי בכל המצבים. גם במצב השפל- “בתורה אתה עמל”.
יש שדווקא מתוך המכשולים מגיעים לידי התרוממות. אם אי אפשר ללכת בדרך התחתונה ללא מכשולים, הרי מתרוממים לשביל גבוה יותר.
שימו לב! נציין שהמשנה אמנם עוסקת במושגי כבוד התורה ומחילול התורה במשמעות מדויקת יותר של אדם העוסק בתורה אך מחלל אותה, אך בחרנו לתרגם ואולי להרחיב את המושגים, כדי לעסוק בשאלות אקטואליות ואקוטיות בעולמם הדתי של תלמידינו ושלנו.
המשנה קובעת שאדם שחי חיי תורה זוכה לכבוד והערכה מהבריות . אנחנו יודעים שאצל תלמידינו, לעיתים קרובות, להיות "דוס" וללמוד תורה הם תכונות שלא זוכות להערכה ולפעמים מזכות בעיקר בבדידות וקושי. בשיעור זה, נבקש דרך לימוד המשניות לחזק את הבחירה הזו, גם במחיר הבדידות, ולנסות לכוון לבחור לחיות בחברה התואמת יותר את העולם הערכי שהמשנה שלנו מציבה.
לב השיעור: כיצד חיים בין התורה לחברה?
פתיחה: "דוס" - אסוציאציות

נפתח את השיעור בסבב אסוציאציה בו נבקש מכל תלמיד לומר את המילה הראשונה שעוברת לו בראש למשמע המילה “דוס”. כדאי לחזור על התרגיל גם בסבב שני, בשביל לתת לנפש לעבד עוד כמה דקות את המילה ואת מה שהיא פותחת בנו.

מפגש: מפגש ראשוני עם המשנה

כעת ניגש ללימוד משנתינו ממסכת אבות. נחלק לכל תלמיד דף מודפס בו מופיעים רק ההתחלות של שני המשפטים , דהיינו: “כל המכבד את התורה…, ו”כל המחלל את התורה”. נבקש מכל תלמיד לתת לכל אחד מן המשפטים מספר סיומות שהיה כותב הוא לכל אחד משני המשפטים (חשוב להדגיש שנקודת המבט אותה אנחנו מבקשים בתרגיל זה, איננה של המשנה, דהיינו: הרעיון איננו לנחש כיצד ממשיכה המשנה עצמה, אלא לנסות ולחשוב מתוך החיים והמציאות אותה התלמידים מכירים, כיצד היו הם מסיימים את המשפטים). כדאי מאד להזמין את התלמידים לכתוב יותר מאשר סיומת אחת לכל משפט, כדי לתת רוחב ועושר יריעה גדול יותר לדיון.

לאחר שכל תלמיד כותב את המשפטים שלו, נכתוב על הלוח בשני צדדיו את שתי התחלות המשפטים שבמשנה ונבקש מהתלמידים בסבב לבחור את אחת מהסיומות שכתבו ולהקריא אותה בקול. כדאי להעתיק על הלוח את הסיומות שהתלמידים מציעים ולבחון את הקולות השונים או הדומים שעולים מהם.

התבוננות: לימוד בקבוצות

נתחלק לקבוצות, וכל קבוצה תקבל את המשנה המלאה ואת פירושו של המאירי עליה.

משנה, מסכת אבות, פרק ד’, משנה ו’
רבי יוסי אומר:
כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות.
וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות.
הרב מנחם המאירי, חידושי המאירי לאבות
ר’ יוסי אומר: כל המכבד את התורה…שמעטר אותה בנועם מידותיו, שזה ודאי הוא כבוד התורה בהיות לומדיה מסולסל ונקי ובעל מידות נכבדות, ואז הוא מכובד על הבריות. וכמו שאמרו (יומא פו ע”א):”ראיתם פלוני שלמד תורה, כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו. אשרי אביו שגדלו ואשרי רבו שלמדו תורה”. וההיפך הוא שאמר: “וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות”.

נבקש מכל קבוצה להתייחס למשנה בשלושה שלבים:

א. לקרוא את המשנה עם פירושו של המאירי ולראות שהם מבינים את הנאמר בה.

ב. לחפש מילים אחרות שהיו מתרגמות/נרדפות/מסבירות את המילים “מכבד תורה” ו”מחלל תורה” שנמצאות במשנה.

ג. לבחור שאלה אחת שהם היו מבקשים לשאול את רבי יוסי.

לאחר זמן קצר של לימוד ודיון בקבוצות, נאסוף את הכיתה שוב לפורום הכללי ונשמע מכל קבוצה מה העלה הלימוד המשותף שלה במשנה. כהמשך ללימוד בקבוצות, נעלה לדיון את הפערים שמן הסתם עלו בין ההמשכים שהציעו התלמידים בכיתה לבין ההמשך בו נקטה המשנה וננסה להבין מה הפערים הללו מלמדים אותנו על אופי החברה בה אנחנו חיים.

נמשיך בהעמקה בלימוד, ונלמד יחד עם התלמידים את דבריו של הרב צבי יהודה המתייחסים למשנה נוספת ממסכת אבות (פרק ו’ משנה ד’), ונוגעים לקושי להיות איש של תורה בתוך עולם וחברה שלא תמיד מעודדים את הבחירה הזו. הרב צבי יהודה מדבר בקטע זה על הצורך לשמור על קשר עם התורה גם כאשר חשוך וקשה ולדעת שדווקא הבחירה הזו היא המקבעת ומגדירה את הזהות העצמית שלנו ולא המסגרת החברתית בתוכה אנחנו חיים.

הרב צבי יהודה קוק, קנין תורה, אבות פרק ו משנה ד, עמ’ כח-כט
משמעות המשנה “כך היא דרכה של תורה” אינה שמצווה היא לאכול דווקא “פת במלח ומים במשורה”, אלא היא באה ללמדנו, שגם כשאדם שרוי במצב של אכילת פת במלח, עם זאת “בתורה אתה עמל”. ההוראה לא נאמרה בלשון נסתר, אלא בלשון נוכח. אתה, פת במלח תאכל וכו’. זו פנייה אל כל אחד ואחד מאתנו.
אם “בתורה אתה עמל”, אזי אתה מתרומם מעל ההרגשה העלולה להיגרם כתוצאה מאכילת פת במלח. אם לומדים תורה לא מתוך חיפוש תועלת, אלא מתוך הכרה, שהיא מקור החיים, תמיד מוצאים חיים. דבר זה בגדר “תורת ה’ תמימה-משיבת נפש” (תהילים י”ט, ח).
יש לשאוף להגיע לחירות אמיתית, לשמור על המצב האידיאלי גם בשינוי גוונים ובתמורות ולשכלל את האישיות התורנית שלא תזדייף. האדם חייב להמשיך בלימודו ועמלו בתורה גם במצב הקשה ביותר של אכילת פת במלח ושל שתיית מים במשורה, ובהתעלותו לדרגה הגבוהה אין מצבים אלו משפיעים עליו, ואינם מפריעים לו להגיע אל הפסגה התכליתית. דווקא במצב כזה של מיעוט אור ייבחן האדם במידת דבקותו בתורה. מתוך ‘דרך’ זו אנו למדים על האישיות הפנימית של לומד התורה.
מציאותו של האדם היא, שהוא נמצא בתוך מסגרת חברתית מסוימת, וזו עלולה להקשות על הליכתו בדרכה של תורה. הקושי ‘להיות יהודי’ אינו בתורה ובמצוות עצמן, אין קושי מעשי לקיום מצוות דאורייתא ודרבנן, הקושי הוא פסיכולוגי-נפשי, הקיים במקום שחסר יחס ודבקות בתורה. המחשבות הזרות אף הן קיימות רק במצב של חוסר דבקות ראויה בתורה, כשם שכל הסיבוכים נובעים מתוך חולשת האחיזה במקור החיים…במקום בודד וריק, יש מקום למזיקים ולרוחות רעות. לעומת זאת דבקות הנפש היא הקובעת את יציבות החיים.
יש לשמור על הקשר האמיץ עם התורה גם במחשכים. עלינו להתחזק ולהיות מוכנים למצב מחודש של השפעת אור ה’ ושל הטבת המצב הרוחני והמצב הגשמי, שיש בו לעזור לעבודת ה’. אין למעט ולצמצם את לימוד התורה גם כאשר יש תמורות. הזיקה, הקשר והדביקות עם מקור החיים חייבים להתקיים גם במצבים קשים. הדבקות בתורה היא הקובעת את דרכה של תורה. תורה זו, שהיא אישיותך ומהותך ונקראת על שמך, היא הקובעת את עצמיותך, וכשם שעצמיותך ומציאותך אינם משתנים במצבים השונים, כך הדביקות בתורה אינה ניתנת לשינוי בכל המצבים. גם במצב השפל- “בתורה אתה עמל”.
יש שדווקא מתוך המכשולים מגיעים לידי התרוממות. אם אי אפשר ללכת בדרך התחתונה ללא מכשולים, הרי מתרוממים לשביל גבוה יותר.

נקרא את הקטע יחד ברצף,  ולאחר מכן נפתח שאלות לדיון:

  • מהם הגורמים המתוארים בקטע שמקשים על לימוד התורה? [גורמים חומריים (פת במלח), גורמים פסיכולוגיים נפשיים]
  • מהם הגורמים במציאות שלנו שמקשים עלינו להתמיד בתורה? [הסחות דעת, גירויים אחרים עצמתיים יותר, לחץ חברתי]
  • האם יש גורמים חברתיים שמשפיעים ומקשים עלינו ללמוד תורה? זהו המקום לפתוח את נושא הלחץ החברתי.
  • כיצד אנו יכולים להידבק באותו זרם חיים הנושא אותנו מעל לכל הקשיים?
הפנמה: כתיבה אישית

נסיים את השיעור בשקט שכדאי להרעיש אותו קצת במוזיקה נעימה ושקטה (אפשר למצוא מנגינה שתזכיר לתלמידים את רוח הימים הנוראים, שזו אווירה ומנגינה שתמיד קל יותר מתוכה לבחור ולהכריע מחדש איך אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו מבפנים). על רקע המוזיקה נבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו מכתב, לאור הנושאים שהעלנו בשיעור היום, שיחזק אותו לבחור מחדש בחיים שכבוד התורה והקישור אליה הוא שמנהל ומנתב את הבחירות שלו.

אסיף: בין ד' אמות של הלכה לתורת חיים

פתחנו במחשבה ובאסוציאציות שהמושג “דוס” מעורר בנו. המשכנו במפגש עם המשנה ממסכת אבות, בזוגות ובקבוצה, והעמקנו בלימוד פירוש המאירי ובמאמרו של הרצי”ה קוק. סיימנו בתרגיל כתיבה אישית שמטרתו לחזק את דרכינו ומחויבותנו לתורה.

המשניות במסכת אבות עוסקות רבות במתחים ובמפגשים שבין התורה לחברה ולעולם הזה. מפגש זה מביא איתו מתח רב – החיים החברתיים יכולים להביא לנו לחצים והשפעות שליליות שעלולים להרחיק אותנו מן התורה. אך עם זאת, חשוב שנחיה חיים חברתיים מלאים המעורבים עם הבריות ולא נסתגר בד’ אמות של הלכה. מפגש שכזה הוא מטרתו של תורתינו, תורת החיים.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!