ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

ל”ט אבות מלאכה, שבת ז’ משנה ב’

  • חנה גודינגר (דרייפוס)
חנה גודינגר (דרייפוס)
תצוגת כיתה מלאה
ל”ט אבות מלאכה, שבת ז’ משנה ב’
לב השיעור
ממה אנו שובתים בשבת?
פתיחה
פעולות אסורות בשבת
מפגש
התבוננות
הפנמה
אסיף
משנה, מסכת שבת, פרק ז’, משנה ב’
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:
הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, הבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה;
הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע ב’ חוטין;
הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות;
הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והמוחקו, והמחתכו;
הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות;
הבונה והסותר;
המכבה והמבעיר;
המכה בפטיש;
המוציא מרשות לרשות –
הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.
תלמוד בבלי, מסכת שבת דף מט עמוד ב
“אבות מלאכות ארבעים חסר אחת” – כנגד מי? אמר להו רבי חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן… דתניא: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן.
הם זרעו – ואתם לא תזרעו.
הם קצרו – ואתם לא תקצרו.
הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה – ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד.
הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים.
הם הוציאו מעגלה לעגלה – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד.
המשנה העוסקת בל"ט אבות מלאכה עשויה להדמות כרשימה ארוכה וחסרת מובן של מלאכות. בשיעור זה ננסה להבין מה הן המלאכות שנאסרו, ומה הן מלמדות אותנו על מהותה של השבת.
לב השיעור: ממה אנו שובתים בשבת?
פתיחה: פעולות אסורות בשבת

נבקש מהתלמידים לכתוב כמה שיותר פעולות שאסורות בשבת, ולאחר מכן נבקש לשמוע את מה שכתבו, ונכתוב את הפעולות השונות על הלוח. פתיחה זו תעזור בהמשך השיעור לחבר בין המלאכות התיאורטיות המוזכרות במשנה לבין המלאכות היומיומיות שאסורות בשבת.

מפגש: לימוד המשנה

נבקש מהתלמידים ללמוד בחברותות את משנת מלאכות השבת, ולנסות להבין את ל”ט המלאכות שנאסרו על פי המשנה לעשות בשבת. ניתן להיעזר באתר הזה.

משנה, מסכת שבת, פרק ז’, משנה ב’
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:
הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, הבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה;
הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע ב’ חוטין;
הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות;
הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והמוחקו, והמחתכו;
הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות;
הבונה והסותר;
המכבה והמבעיר;
המכה בפטיש;
המוציא מרשות לרשות –
הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.
התבוננות: משמעות המלאכות

נבקש מהחברותות לנסות לחבר כמה שיותר מרשימת המלאכות הכתובות על הלוח (שאספנו בפתיח של השיעור) אל רשימת המלאכות המוגדרות במשנה. זו הזדמנות להסביר לתלמידים שלכל אחת מהמלאכות שבמשנה יש עוד אוסף של פעולות, שמוגדרות כתולדות של המלאכה הראשית, שגם הן נאסרו מהתורה מכוח אותה מלאכה.

משימה זו תהיה מן הסתם לא פשוטה לחלק מהתלמידים, אך חשוב לתת לתלמידים להתנסות בה בשביל לקרב את שפת המשנה לעולם המלאכות שלנו, ובשביל להתחיל קצת להתנסות בצורת החשיבה של המרחב ההלכתי. כמובן שניתן לתלמידים להיעזר במקורות מידע או בעזרה שלנו כשנעבור ביניהם, וננסה לעזור להם להבין את המלאכה הראשית שמגדירה כל אחד מהאיסורים שכתבו.

לאחר מכן, ננסה יחד עם התלמידים להבין את סדר המלאכות שבמשנה, ונראה שהן למעשה מורכבות מכמה קבוצות:
1. המלאכות שמלוות את תהליך יצירת הפת (הזורע עד האופה).
2. המלאכות שמלוות את תהליך יצירת הבגד (הגוזז עד הקורע על מנת לתפור שתי תפירות).
3. המלאכות שמלוות את תהליך יצירת הספר (הצד צבי עד המוחק על מנת לכתוב שתי אותיות).
4. מספר מלאכות נוספות.

נשאל את התלמידים: מה מבנה המשנה שחשפנו יכול ללמד אותנו על שביתת השבת?
נבין שלמעשה השבת מזמינה אותנו להתנתק מכל הליך היצירה היומיומי, שמוביל ומייצר את הצרכים ההכרחיים לקיום האדם: לאכול, להתלבש וללמוד.

לאחר מכן, נלמד יחד את הגמרא ממסכת שבת:

תלמוד בבלי, מסכת שבת דף מט עמוד ב
“אבות מלאכות ארבעים חסר אחת” – כנגד מי? אמר להו רבי חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן… דתניא: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן.
הם זרעו – ואתם לא תזרעו.
הם קצרו – ואתם לא תקצרו.
הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה – ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד.
הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים.
הם הוציאו מעגלה לעגלה – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד.

הגמרא מוצאת את המכנה המשותף של המלאכות במה שנעשה במשכן. בחלק הקודם הבנו את המלאכות שנאסרו כמלאכות הבסיסיות של האדם, אולם הגמרא מציגה הסבר אחר למלאכות אלו, שקשור למלאכות המשכן.

נשאל את התלמידים:

  • מה המשמעות של הבנה זו?
  • מה היא מוסיפה לנו על מה שלמדנו בשלב הקודם?
  • מדוע הגמרא בחרה להתייחס דווקא למלאכות המשכן?
  • האם ההסברים השונים סותרים או משלימים?
הפנמה:

נבקש מהתלמידים לבחור אחת משתי נקודות המבט שפגשנו: נקודת המבט של המשנה, האוסרת לעשות בשבת מלאכות הקשורות למעשי הקיום היום יומיים של האדם, ונקודת המבט שבגמרא, האוסרת לעשות בשבת מלאכות הקשורות לחיי עבודת ה’ במשכן.
כל תלמיד יכתוב מכתב קצר של תודה או של שאלה לנקודת מבט האחרת על מה שהיא תורמת לו או על מה שהיא לוקחת ממנו בתוספת שהיא מציעה לאיסורי השבת.
תלמידים שיהיו מוכנים להקריא את שכתבו – יקראו בפני הכיתה את המכתב הקצר שכתבו. מתוך המכתבים נציף מעט את המתח שבין נקודות המבט, ואת ההזמנה הכפולה שיש בכל שבת המתרגשת ובאה עלינו.

נבקש מכל קבוצה להלביש מנגינה מוכרת על משנת המלאכות ולבצע הופעה קצרה בפני הכיתה שתמחיש ותלחין את המשנה לכדי משהו חי. המטרה של משימה זו היא לעזור לכמה שיותר תלמידים לזכור בעל פה את משנת המלאכות שהיא בסיסית ויסודית בלימוד מסכת שבת. אפשר לסיים את השיעור בחידון קצר הבוחן כמה מתוך המלאכות זוכר כל אחד מהתלמידים.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!