ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

יתחדשו וישובו

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
יתחדשו וישובו
לב השיעור
פתיחה
מפגש
השיר 'שני יסודות'- זלדה
התבוננות
הפנמה
אתגר השגרה- לימוד מקורות על דרכי התמודדות
אסיף
שני יסודות
השיר 'שני יסודות'- זלדה

שני יסודות  /  זלדה         

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

התחדשות
השיר 'התחדשות' של נעמי שיר מבוצע ע"י עפרה חזה
מקור הרב קרליבך
הרב קרליבך על הרגל
מסילת ישרים ז
הרמח"ל, על עבודת ה' מתוך תשוקה
מסילת ישרים י"ז
הרמח"ל על הכנה נפשית למצווה
מדרש תנחומא
ברכות ותשומת לב לטבע
עץ השגרה
שיר של זלדה על התחדשות בשגרה
שיר לאה גולדברג
לאה גולדברג על רוטינה
'אברהם של היום'
האדמור מפיאסצ'נה על התקדמות אישית
בפעם הראשונה, מילא. אבל מהפעם השנייה ואילך, יש משהו בתוכי העוצר אותי, האומר לי: אין לי כח לזה. ואם אני בכל זאת עושה, זה לא מתוך רצון מלא וחופשי. זה מפני שעשיתי את זה אתמול.
זה הרגל. והרגל הוא סוג של כפייה.
איך אדם יודע מי היא בת זוגו?
אומר לכם: אם אתה פוגש מישהי בפעם הראשונה, ואחר כך, בפעם השנייה, אתה פוגש אותה ‘בפעם השנייה’- אל תטרח להיפגש איתה בפעם השלישית. כי בעצם, בפעם השנייה נפגשת איתה רק מפני שאמרת לה ‘נפגש’…
כי כשאתה באמת אוהב מישהי, הפעם השנייה יותר מרגשת מהפעם הראשונה. ואתה לא יכול לחכות לפגישה הבאה… אין כאן ‘ראשונה’, ‘שנייה’ ו’שלישית’-
כל פעם אתה מרגיש שעכשיו היא ‘הפעם הראשונה’… (הרב קרליבך, חגי תשרי). 

 

 ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב)

כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו’. (שם פד)

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה’. (שם סג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.

ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתיוולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תיולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה’

(רמח”ל, מסילת ישרים פרק ז)

ומן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מידה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות,

והיינו, שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום שאין דעתו עדין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה,

אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהכנסו בעיון הזה, קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות ויקבע בלבו הכונה האמיתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתם ואחר כך מתפללים, כדי שיכוונו לבם למקום (רמח”ל, מסילת ישרים פרק י”ז)

רשע בחייו חשוב כמת מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך ‘יוצר אור’, שוקעת אינו מברך ‘מעריב ערבים’, אוכל ושותה ואינו מברך עליה, אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין .

(מדרש תנחומא וזאת הברכה)

כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ
מָט לִנְפֹּל
וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָּתוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ
לַנְּשָׁמָה,
מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּךְ
שֶׁאָבָק אֲכָלוֹ
עָלִים יְרֻקִּים פִּתְאֹם.
כִּי מֵרֵיחַ הָאַיִן יַפְרִיחַ
הָדוּר נָאֶה
וּבְצַמַּרְתוֹ צִפּוֹר
אֲחוּזַת קֶסֶם.
(זלדה) 
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
(לאה גולדברג)

…אם רצונך לעבוד את ה´ ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר-מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה- צייר בעצמך, אִם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו , מידותיו וכל תוכנו. והראובן הדמיוני יהיה לך למִדה למדוד עצמך בו, כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה.

ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של שנה חדשה יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה חי, ולא הראובן של שנה זו. ´ואברהם זקן בא בימים´, אברהם של היום, ולא האברהם של אתמול .

(האדמ”ור מפיאסצ’נה, צו וזירוז).

שימו לב! השיעור מציג מהלך רב-שלבי של ליבון הנושא וכולל מקורות רבים שכל אחד מהם עשוי להוות בסיס לדיון מעמיק. ניתן לבחור חלקים מהשיעור או להעביר אותו כמערך שיעורים.
בשגרה הארוכה שאחרי החגים יש ברכה לצד התמודדות עם שחיקה, שעמום ועוד. נציף את המתח שבין שגרה והתחדשות ואת הקשיים שבשגרה ונציע דרכי התמודדות מתוך לימוד מקורות.
לב השיעור: מתח בין התחדשות ושגרה
פתיחה: תרגיל כתיבה: השגרה האישית

 

נגמרו החגים ומתחילים שגרה בע”ה. בואו נתבונן בה ובמה שהיא מזמינה:

כל תלמיד מקבל דף מיומן ומתבקש לכתוב לפחות עשרים פעולות שהוא עושה במהלך היום-יום בשגרה (כולל אוכל, צחצוח שיניים, נסיעה וכדו’).

מה טוב לכם בשגרה?

מה קשה בה?

נכתוב את תשובות התלמידים על לוח/בריסטול.

מפגש: השיר 'שני יסודות'- זלדה

 

-מה המשמעות של כל ‘יסוד’ לדעתכם? [הברוש-יציבות, צמיחה. הלהבה- דינמיות, התחדשות, באה והולכת…]

סבב: בעקבות הדיון, כל אחד ינסה להעיד על עצמו, לאן נוטה אישיותו: האם הוא נמנה על ‘אנשי הלהבה’ או על ‘אנשי הברוש’.

בכיתות שלא שייך סבב (מבחינת פתיחות או רמת קשב) אפשר לשים על הרצפה שני פתקים – להבה וברוש. כל תלמיד מדביק מדבקה על ה’יסוד’ שהוא שייך אליו יותר.

טוב להדגיש שיש כאן זיהוי ולא נקיטת עמדה איזה יסוד טוב יותר. בכל אחד קיימים שני היסודות, בדרך כלל אחד דומיננטי ומטרת הזיהוי היא להבין יותר את סוג ההתמודדות. לאלו ה’ברושיים’ פעמים רבות תהיה התמודדות בהתחדשות ול’להבתיים’ התמודדות בשגרה

כעת נקרא יחד את השיר:

 

שני יסודות  /  זלדה         

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

הפנמה: אתגר השגרה- לימוד מקורות על דרכי התמודדות

כל זוג/שלישיית תלמידים מקבלים מקור ובנוסף שתי שמיניות בריסטול גזורות בצורות שונות [ניתן להביא את אותו מקור לכמה זוגות], ועליהם לענות על שתי השאלות:

  1. לפני קריאת המקור, הציעו דרך משלכם להתמודדות עם אחד מקשיי השגרה.
  2. למדו את המקור שלפניכם ונסו לנסח במילים שלכם:
  •  לאיזה קושי בשגרה הוא מתייחס?
  • איזו דרך התמודדות הוא מציע (מעשית או רעיונית)?
  • כתבו את ההצעות שלכם ושל המקור, על שני הבריסטולים בקצרה, במשפט אחד לכל היותר.

איסוף: כל זוג מציג את שני הבריסטולים ומסביר בקצרה במליאה את דרכי ההתמודדות שמציע.

 המקורות:
בפעם הראשונה, מילא. אבל מהפעם השנייה ואילך, יש משהו בתוכי העוצר אותי, האומר לי: אין לי כח לזה. ואם אני בכל זאת עושה, זה לא מתוך רצון מלא וחופשי. זה מפני שעשיתי את זה אתמול.
זה הרגל. והרגל הוא סוג של כפייה.
איך אדם יודע מי היא בת זוגו?
אומר לכם: אם אתה פוגש מישהי בפעם הראשונה, ואחר כך, בפעם השנייה, אתה פוגש אותה ‘בפעם השנייה’- אל תטרח להיפגש איתה בפעם השלישית. כי בעצם, בפעם השנייה נפגשת איתה רק מפני שאמרת לה ‘נפגש’…
כי כשאתה באמת אוהב מישהי, הפעם השנייה יותר מרגשת מהפעם הראשונה. ואתה לא יכול לחכות לפגישה הבאה… אין כאן ‘ראשונה’, ‘שנייה’ ו’שלישית’-
כל פעם אתה מרגיש שעכשיו היא ‘הפעם הראשונה’… (הרב קרליבך, חגי תשרי).
[הקושי: עשייה מתוך הרגל. לא אוהבים מה שעושים ואז מרגישים כפויים. דרך התמודדות: לפעול באהבה למצוא את נקודת ההתחברות].
 
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב)
כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו’. (שם פד)
נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה’. (שם סג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.
ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתיוולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תיולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה’ (רמח”ל, מסילת ישרים פרק ז).
[קושי: חוסר להט וחיות בעבודת ה’. דרך התמודדות: ‘אחרי הפעולות נמשכים הלבבות’ לעורר את הרצון דרך מעשים].
 
ומן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מידה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות,
והיינו, שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום שאין דעתו עדין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה,
אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהכנסו בעיון הזה, קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות ויקבע בלבו הכונה האמיתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתם ואחר כך מתפללים, כדי שיכוונו לבם למקום (רמח”ל, מסילת ישרים פרק י”ז).
[קושי: עשייה מכח האנרציה וההרגל ללא תשומת לב. דרך התמודדות: עצירה לפני העשייה להתבוננות ממוקדת וחיבור למטרה ולמהות המעשה].
 
רשע בחייו חשוב כמת מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך ‘יוצר אור’, שוקעת אינו מברך ‘מעריב ערבים’, אוכל ושותה ואינו מברך עליה, אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין (מדרש תנחומא וזאת הברכה).
[ קושי: הכל מובן מאליו, אין הכרה בטוב. דרך התמודדות: ברכה מהווה עצירה והתכווננות להודיה והכרה בטוב].
כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ
מָט לִנְפֹּל
וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָּתוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ
לַנְּשָׁמָה,
מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּךְ
שֶׁאָבָק אֲכָלוֹ
עָלִים יְרֻקִּים פִּתְאֹם.
כִּי מֵרֵיחַ הָאַיִן יַפְרִיחַ
הָדוּר נָאֶה
וּבְצַמַּרְתוֹ צִפּוֹר
אֲחוּזַת קֶסֶם.
(זלדה)
[ קושי: הכל מובן מאליו, אין הכרה בטוב. דרך התמודדות: כשמשהו נלקח (לי או למישהו לידי) אז מעריכים אותו ומכירים בטוב. מאפשר לקבל פרופורציה]
 
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
(לאה גולדברג)
[הקושי: הרוטינה שנראה שאין בה חדש. דרך התמודדות: ההכרה בכך שהחיים ברי חלוף וזמניים נותנת פרספקטיבה ומשמעות לכל יום]
 
…אם רצונך לעבוד את ה´ ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר-מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה- צייר בעצמך, אִם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו , מידותיו וכל תוכנו. והראובן הדמיוני יהיה לך למִדה למדוד עצמך בו, כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה.
ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של שנה חדשה יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה חי, ולא הראובן של שנה זו. ´ואברהם זקן בא בימים´, אברהם של היום, ולא האברהם של אתמול (האדמ”ור מפיאסצ’נה, צו וזירוז).
[הקושי: ‘דריכה במקום’, הרגשה שלא מתקדמים. דרך התמודדות: להציב מטרות ולמדוד אותן מתוך מעקב תמידי ומודע].

 

ב.כל תלמיד בוחר אחת מדרכי ההתמודדות שדיברה אליו, שאותה הוא רוצה לאמץ.

נבקש מהתלמיד להדפיס מהאינטרנט או לצייר תמונה שממחישה או מביעה את הדרך שבחר,

ולכתוב מתחתיה איזה צעד מעשי ראשון יבצע לפי דרך זו.

ניתן לתלות את הבריסטולים והתמונות (לשייך כמובן תמונות לכתובים) על קיר הכיתה כתזכורת לימות השגרה.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!