טעמי השמיטה

ספר החינוך מצווה פ“ד

משרשי המצוה, (1) לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו עניןחדוש העולם, כי ששת ימים עשה ה‘ את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה… והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציווה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם…

(2) ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.

הרב קוק, הקדמה לשבת הארץ

היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים בכל שבת… את אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור הא–לוקי שלה בכל מלוא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי החברה של חול… הזעף והתחרות אשר להם.

הרב שאול ישראלי, בצאת השנה, עמוד י“ט

עוד דבר רב ערך מושג במצוות השמיטה, והוא – שחרורו של האיכר לשנה אחת מהעבודה החקלאית השוטפת, ומתן אפשרות להתכנסות בבתי מדרש לשם התרעננות רוחנית, היזכרות במה שנלמד מאז מגירסא דינקותא, ואפשרות של השתלמות נוספת בלימוד, במחשבה ובמידות. מה נפלא הדבר בעמוד האדם על ההכרה כי לא נקרא כשור לעול וכחמור למשא, כי גם לו שמור מקום בבית המדרש, כי גם לו ניתנה תורה, לא רק מצד ה“לשמור ולעשות” כי אם גם מצד ה“ללמוד וללמד“.

מדרש תנחומא, ויקרא א

ברכו ה‘ מלאכיו גבורי כח עושי דברו… ר‘ יצחק נפחא אמר: אלו שומרי שביעית, ולמה נקראו גבורי כח, כיון שרואה שדהו מופקרת, ואילנותיו מופקרין, והסייגין ופרצין, ורואה פירותיו נאכלין, וכובש יצרו ואינו מדבר, ושנו רבותינו ואיזהו גבור הכובש את יצרו.

הרב יצחק ניסנבוים, קנייני קדם ב, בהר, עמ‘ 60

יכולים להתפתח בעם כעין שני מעמדות: מעמד עשירים בעלי אחוזות רבות, ומעמד עניים בלי כל חלק באדמת אבותיהם. ודבר זה יכול להביא גם לידי התפתחותם של רגשות אדנות ועריצות אצל הראשונים, ורגשות התרפסות ושפלות הרוח אצל האחרונים; וכדי לשמור על השוויון הפסיכולוגי של העם העברי, באה השמיטה. בשנת השמיטה פעם לשבע שנים, אין בעלות על האדמה… בכל השנה הזאת – הפקר היא האדמה לכולם, וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת קיימא, וירגיש העני כי עניותו אינה מתמדת.

רמב“ם, מורה נבוכים, ח“ג, פרק ל“ט

ואמנם כל המצות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל (1) מהם לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שאמר ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל וגו‘, (2) ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעמדה שמוטה.