ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

הלל הזקן, חלק ב’

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
הלל הזקן, חלק ב’
לב השיעור
שמרנות או חדשנות?
פתיחה
מפגש
התבוננות
הפנמה
אסיף
משחק
שימו לב! ראשי פרקים לשיעורים בסדרה: שיעור ראשון- רקע לדמותו של הלל. שיעור שני- מנהיגותו של הלל. שיעור שלישי- תפיסת עולמו. שיעור רביעי- היחס לזולת.
בשיעור הקודם פגשנו את גדולתו של הלל ומסירות נפשו לתורה. בשיעור זה נלמד מדרש המתאר כיצד התמנה לנשיא הסנהדרין. נפגוש את דרכו הייחודית של הלל המייצגת את המתח בין מסורת לחידוש. ונלמד ממנו ובעקבותיו כיצד ענווה היא היסוד לחדשנות, לגדולה ולהנהגה.
לב השיעור: שמרנות או חדשנות?
פתיחה: משחק: שמרן-חדשן

נשחק במשחק “ים-יבשה” שמרן-חדשן:

נצא עם התלמידים למרחב בו ניתן למקם את כולם בשורה רוחבית עם הפנים אליו.

נניח חבל/נצייר קו/נדביק מסקינטייפ על הרצפה לאורך השורה, ונקבע (אפשר להניח פתק):

כל מי שעומד מעבר אחד ממקם את עצמו כשמרן, ומהעבר השני ממקם עצמו כחדשן.

נקרא היגדים, ובהתאם להם כל אחד ימקם את עצמו מהעבר המתאים של החבל/קו/מסקינטייפ. ננחה כל אחד לספור לעצמו כמה היגדים מיקמו אותו כחדשן וכמה כשמרן.

*אפשר להפוך את ההיגדים לשאלון אישי במקום התרגיל.

דיון:

נדון עם התלמידים:

איזה יסוד בלט אצלך יותר?

מה היתרונות של השמרנות? מה יתרונות החדשנות?

מפגש: מינויו של הלל

במדרש שלפנינו נעקוב אחרי המתח בין החדשנות לשמרנות בתקופתו של הלל, נגלה מה מביניהם היה הכח הבולט של הלל, וכיצד היסודות מתמזגים בדמותו.

רקע:

הלל התמנה לנשיא בארץ ישראל, בשלהי הבית השני, כמאה שנה לפני החורבן תחת שלטונו של הורדוס. תקופתו של הורדוס ביטאה את שקיעתו של הכח המדיני העצמאי – כפי שהיה בזמן החשמונאים, והיתה תחנה אחת לפני הכפיפות המוחלטת לשלטון הרומאי. אף ההנהגה הרוחנית שבארץ ישראל נידלדלה, בעקבות מעשי הטבח שביצעו הורדוס וקודמו ינאי המלך, בחכמים.

לאחר מותם של שמעיה ואבטליון, ששימשו בתפקידי ההנהגה הרוחנית בישראל, שמעיה – נשיא, אבטליון – אב בית הדין, נוצר חלל שאותו מילאו בני בתירא. במסגרת תפקידם כנשיאים (רש”י), הופנתה אליהם שאלה הלכתית ציבורית, כפי המסופר בסוגייתנו, אשר הובילה בסופו של דבר למינויו של הלל במקומם.

נקרא יחד את המדרש. התלמידים יקבלו דף שיסייע להם להבין את מבנה המדרש.

תלמוד ירושלמי פסחים פרק ו הלכה א
זו הלכה נעלמה מזקני בתירה. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
אמרו: יש כאן בבלי אחד והלל שמו, ששימש את שמעיה ואבטליון, יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אפשר שיש ממנו תוחלת [=תקווה. ע”פ משלי י, כח].
שלחו וקראו לו.
אמרו לו: שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו?
אמר להן: וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה? והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אית תניי תני [יש תנאים ששנו] מאה, אית תניי תני מאתים, אית תניי תני שלש מאות. מאן דאמר מאה – תמידין. מאן דאמר מאתים – תמידין ומוספי שבתות. מאן דאמר שלש מאות – תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשים ושל מועדות.
אמרו לו: כבר אמרנו שיש ממך תוחלת.
התחיל דורש להן: מהיקש, ומקל וחומר, ומגזירה שוה.
מהיקש – הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור, מה תמיד קרבן ציבור דוחה שבת, אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת…
אמרו לו: כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי. היקש שאמרת יש לו תשובה [=פירכה]…
…אע”פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו. עד שאמר להן: יבוא עלי, כך שמעתי משמעיה ואבטליון.
כיון ששמעו ממנו כן, עמדו ומינו אותו נשיא עליהן.
כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים, ואומר: מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה? לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם?
כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו.
אמרו לו: מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם?
אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הניחו לישראל, אם אינן נביאים בני נביאים הן.
מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו, גדי היה קושרה בין קרניו. נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן.
כיון שראה את המעשה נזכר את ההלכה. אמר: כך שמעתי משמעיה ואבטליון.

נמלא יחד עם התלמידים את דף המבנה של המדרש כדי לוודא הבנה, ונסביר תוך כדי כך מושגים.

סיכום

נסביר ונוודא שהתלמידים מבינים שישנן כאן שתי שאלות הלכתיות:

שאלה אחת היא האם קרבן פסח דוחה את השבת . מצד אחד זהו קרבן ציבור וחובה על כל ישראל לכן הלל מדמה אותו לקרבן תמיד, אבל מצד שני קבוצה קטנה מנויה מקריבה אותו ויכול להיראות כקרבן יחיד שאינו דוחה את השבת.

הלל מבסס תשובתו באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן (היקש קל וחומר וכדו’), ולאחר שבני בתירא לא מקבלים את דרך הדיון הזו וטוענים שלכל סברה אנושית יש פרכה, משתמש הלל במסורת שקיבל משמעיה ואבטליון וכך מתקבלת תשובתו שקרבן פסח דוחה את השבת.

שאלה שנייה שעולה נוגעת להלכות הוצאה מרשות לרשות: מה לעשות במקרה בו העולים לרגל להקרבת הקרבן בשבת לא הביאו איתם סכיני שחיטה, והרי אין להוציא מרשות לרשות בשבת. הפתרון ההלכתי של המקריבים היה לחבר את הסכין לגוף הבהמה (לצמר או לקרניים) וכך יוצא שהבהמה מוציאה את הסכין מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא הבעלים.

ניתן להבחין שמעבר לדיון ההלכתי המעשי, יש כאן בירור מהותי בשאלה מה משקל הפרשנות ועירוב השכל האנושי בעיצוב ההלכה האלוקית. כאשר הלל מייצג את הכח האנושי המחדש ובני בתירא את כוחה של המסורת.

במדרש שלפנינו נעקוב אחרי המתח בין החדשנות לשמרנות בתקופתו של הלל, נגלה מה מביניהם היה הכח הבולט של הלל, וכיצד היסודות מתמזגים בדמותו.

רקע:

הלל התמנה לנשיא בארץ ישראל, בשלהי הבית השני, כמאה שנה לפני החורבן תחת שלטונו של הורדוס. תקופתו של הורדוס ביטאה את שקיעתו של הכח המדיני העצמאי – כפי שהיה בזמן החשמונאים, והיתה תחנה אחת לפני הכפיפות המוחלטת לשלטון הרומאי. אף ההנהגה הרוחנית שבארץ ישראל נידלדלה, בעקבות מעשי הטבח שביצעו הורדוס וקודמו ינאי המלך, בחכמים.

לאחר מותם של שמעיה ואבטליון, ששימשו בתפקידי ההנהגה הרוחנית בישראל, שמעיה – נשיא, אבטליון – אב בית הדין, נוצר חלל שאותו מילאו בני בתירא. במסגרת תפקידם כנשיאים (רש”י), הופנתה אליהם שאלה הלכתית ציבורית, כפי המסופר בסוגייתנו, אשר הובילה בסופו של דבר למינויו של הלל במקומם.

נקרא יחד את המדרש. התלמידים יקבלו דף שיסייע להם להבין את מבנה המדרש.

תלמוד ירושלמי פסחים פרק ו הלכה א
זו הלכה נעלמה מזקני בתירה. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
אמרו: יש כאן בבלי אחד והלל שמו, ששימש את שמעיה ואבטליון, יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אפשר שיש ממנו תוחלת [=תקווה. ע”פ משלי י, כח].
שלחו וקראו לו.
אמרו לו: שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו?
אמר להן: וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה? והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אית תניי תני [יש תנאים ששנו] מאה, אית תניי תני מאתים, אית תניי תני שלש מאות. מאן דאמר מאה – תמידין. מאן דאמר מאתים – תמידין ומוספי שבתות. מאן דאמר שלש מאות – תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשים ושל מועדות.
אמרו לו: כבר אמרנו שיש ממך תוחלת.
התחיל דורש להן: מהיקש, ומקל וחומר, ומגזירה שוה.
מהיקש – הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור, מה תמיד קרבן ציבור דוחה שבת, אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת…
אמרו לו: כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי. היקש שאמרת יש לו תשובה [=פירכה]…
…אע”פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו. עד שאמר להן: יבוא עלי, כך שמעתי משמעיה ואבטליון.
כיון ששמעו ממנו כן, עמדו ומינו אותו נשיא עליהן.
כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים, ואומר: מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה? לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם?
כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו.
אמרו לו: מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם?
אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הניחו לישראל, אם אינן נביאים בני נביאים הן.
מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו, גדי היה קושרה בין קרניו. נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן.
כיון שראה את המעשה נזכר את ההלכה. אמר: כך שמעתי משמעיה ואבטליון.

נחלק דף או נכתוב על הלוח את המושגים והמידע, ונבקש מהתלמידים למלא בעזרתם את דף ההבנה.

מידע ומושגים:

  • זקני בתירא.
  • שמעיה ואבטליון.
  • פסח דוחה שבת.
  • היקש, קל וחומר, גזירה שווה.
  • לא הביאו סכיניהן, פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן.
  • אם אינן נביאים בני נביאים הם.

סיכום

נסביר ונוודא שהתלמידים מבינים שישנן כאן שתי שאלות הלכתיות:

שאלה אחת היא האם קרבן פסח דוחה את השבת . מצד אחד זהו קרבן ציבור וחובה על כל ישראל לכן הלל מדמה אותו לקרבן תמיד, אבל מצד שני קבוצה קטנה מנויה מקריבה אותו ויכול להיראות כקרבן יחיד שאינו דוחה את השבת.

הלל מבסס תשובתו באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן (היקש קל וחומר וכדו’), ולאחר שבני בתירא לא מקבלים את דרך הדיון הזו וטוענים שלכל סברה אנושית יש פרכה, משתמש הלל במסורת שקיבל משמעיה ואבטליון וכך מתקבלת תשובתו שקרבן פסח דוחה את השבת.

שאלה שנייה שעולה נוגעת להלכות הוצאה מרשות לרשות: מה לעשות במקרה בו העולים לרגל להקרבת הקרבן בשבת לא הביאו איתם סכיני שחיטה, והרי אין להוציא מרשות לרשות בשבת. הפתרון ההלכתי של המקריבים היה לחבר את הסכין לגוף הבהמה (לצמר או לקרניים) וכך יוצא שהבהמה מוציאה את הסכין מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא הבעלים.

ניתן להבחין שמעבר לדיון ההלכתי המעשי, יש כאן בירור מהותי בשאלה מה משקל הפרשנות ועירוב השכל האנושי בעיצוב ההלכה האלוקית. כאשר הלל מייצג את הכח האנושי המחדש ובני בתירא את כוחה של המסורת.

התבוננות: חדשנות ושמרנות- לימוד בחברותא

נחלק את התלמידים לחברותות או לקבוצות קטנות ונבקש מהם ללמוד שוב את המדרש עם דף שאלות והנחיות.

ננסה לאסוף את התובנות מהתלמידים, ונוסיף תובנות משלנו:

ניתן דוגמאות לביטויים של חדשנות ושמרנות- “דרש להם קל וחומר”, “יש תנאים ששנו”, “תלמיד של שמעיה ואבטליון”, “אם אינן נביאים בני נביאים הם”.

נעלה בקצרה את ההבדלים בין שבת לפסח- ניתן לומר שהשבת מבטאת את יסוד השמרנות בהיותה אלוקית בלבד, ולעומתה פסח מבטא את היסוד המתחדש האנושי. השאלה אם פסח יכול לדחות שבת יכולה לבטא את הבירור העמוק של היחס בין מסורת לחידוש, בין אלוקי לאנושי.

אצל בני בתירא הגדלות והחדשנות בתורה בטלה למסורת, המסורת היא העיקרית.

נתייחס למשמעות של מה שכתבנו בדף ההבנה:

ראינו שהלכה מתעלמת מבני בתירא, ובהמשך מהלל. ניתן להניח שהמשבר בתקופתם בנוגע לתושב”ע גרם לבני בתירא לשכחת המסורת.

ייתכן שהשכחה ‘פוגעת’ גם בהלל כאשר הוא מקנטר את בני בתירא, התנהגות זו מעצימה את המקום האישי שלו, אל מול היכולת להקשיב לעם ולאחר. לכן ההלכה מתעלמת ממנו. (“כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו”).

התיקון לשכחה של בני בתירא היא כאשר הם מפנים את מקומם להלל ולמסורת השונה שהוא מביא איתו. אצל הלל התיקון הוא דווקא ההתבטלות להלכה העולה מתוך העם- “בני נביאים הן” שמקיימת את ההלכה ונותנת לו מקום מחדש.

בסוף הדיון נקריא ונסביר את הקטע הבא של הרב הנדלר על ענווה והנהגה:

“תכונותיו וכישוריו של האדם, כמו חכמתו ועמידתו בתפקיד של הנהגה, עלולות לגרום לו לייחס כל אלה לעצמו, ולהביאו לידי יוהרה והתנשאות. שונה היא חכמת התורה, שאין היא יכולה להתקיים במקום שיש גאווה, כיון שמקורה הוא עליון הרבה מעל גובהו של האדם.
עקרון רוחני-חינוכי זה ניכר בפרטי הסיפור ובפרשנותו: הגורם לשכחה של בני בתירא ושל הלל, והתיקון שנעשה לכך – אצל בני בתירא, בוויתורם למנהיג שראוי יותר מהם, ואצל הלל, בהחזרתו את האמון לכח הסגולי בקרב העם. גם ההדגשה של מעלת המסורת על כח הסברא אינה רק טכנית. המסורת מבטאת את ענוותנותו של הדור החדש כלפי מה שכבר נאמר ונמסר מדורות קדמונים. סיפור זה משרטט את הקו המרכזי שצריך להיות בדמות מנהיג. תפקיד הינו ביטוי של שליחות להוציא לפועל את הגנוז בקהל, בציבור המונהגים. לכן, כאשר הוא רואה מוכשר ומתאים ממנו, הוא מסוגל לפנות מקומו ולתת לאחר להוביל, ומאידך הוא משכיל להבין שעיקר הכח אינו נמצא באישיותו הפרטית אלא בעם שאותו הוא מוביל. “
הפנמה: תרגיל כתיבה- הדרך שלי.

הנחו את התלמידים לכתוב לעצמם:

  • אלו שני ערכים אני רוצה להמשיך בעקבות הבית/ההורים שלי?
  • אלו שני ערכים אני רוצה לחדש/באילו תחומים אני רוצה לבנות דרך משלי?

אפשר לערוך זאת באופן של ‘קיר גרפיטי’ – בצד אחד של הכיתה גליון נייר גדול עם משימת הכתיבה בנוגע לשמרנות, ובצד השני גליון נייר גדול עם משימת כתיבה בנוגע לחדשנות.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!