• אשאלת מחשבה לתלמידים
• בניתוח משותף לפסוק
• גלמידה מהתבוננות באילנות (אפשרית גם כהרחבה לשיעור)

נפנה ללמוד ולעיין בדבריו של הרבי מלויבאוויטש על הקשר בין ראש השנה לאילנות לבין עבודת האדם המתאימה לזמן זה.

ט”ו בשבט: הצמיחה בעבודת האדם

(מתוך: רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, שערי המועדים לחודש שבט עמ’ רסד- רסז)

ראש השנה לאילנות … הוא “ראש” לעבודה הרוחנית באופן של גידול וצמיחה תמידית שתשא פירות במשך כל השנה… בראש השנה לאילנות, מידי שנה, נמשך כוח חדש לבוא ולהתעלות לדרגא נעלית יותר מאשר בשנה לפני זה.

וכוח זה נמשך עד לראש השנה לאילנות בשנה הבאה, כאשר מקבלים כוח חדש לעליה בשלב נעלה יותר בעבודת ההליכה מחיל אל חיל ועשיית פירות.

בהמשך לכתוב “כי האדם עץ השדה”… הנה כיוון שתורת אמת המשילה המשל, בוודאי שמדוייק הוא בכלל כלליו ופרטיו, ושבכל אחד מהם הוראה כללית או פרטית לכל אחד ואחת. כמו כל ענייני התורה (מלשון “הוראה”) שתכליתם לעורר את האדם להתבונן בהם וללמוד מהם הוראות מעשיות בחיי היום יום שלו.

 מהותו של אילן הוא, שהוא “צומח”. וצמיחתו וגידולו הוא סימן חיותו.

תפקידו של אילן הוא  להיות, כלשון הכתוב “עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו” (בראשית א, יא) היינו לעשות פירות, ופירות כאלה אשר נמצא בהם הזרע והגרעין מהם יצמחו אילנות ופירות כמותם, וזהו שלימותו של האילן שהוא עושה פירות ופירי –פירות עד עולם. וכל זה הוא גם בנמשל: על האדם להיות “צומח”, כלומר הולך ומוסיף וגדל תמיד, שלא להסתפק במעמדו ובמצבו, ויהיה מצבו בהווה טוב ומשביע רצון ככל שיהיה… “מעלין בקודש”. וכן בנוגע לנקודה השניה: עליו לעשות פירות – אותם יאכלו וישבעו ויהנו מהם רבים זולתו… ולמותר להדגיש שפירות האמורים כאן הם – כמאמר חכמינו זכרונם לברכה- “פירותיו של צדיק (=כל אחד ואחת מישראל, עליהם נאמר “ועמך כולם צדיקים”) מצוות ומעשים טובים” (בראשית רבא פרשה ל’, ו)

וכל זה הוא מעיקרי הלימוד דראש השנה לאילנות בנוגע למעשה בפועל דכל אחד ואחת, וכמרומז גם כן במנהג ישראל לאכול ביום זה מיני פירות של אילנות.

וכשיהודי מחליט בכל תוקף ללכת מחיל אל חיל בכל ענייני התורה ומצוותיה, הן בנוגע לעצמו והן בהפצתם סביבתו- מובטח לו שיקויים בו הכתוב “והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח” (תהילים א, ג)

הרבי מליובאוויטש מתייחס לשתי נקודות מרכזיות בהשוואה בין העץ לאדם- הצמיחה המתמדת כסימן לחיים, ועשיית פירות.

נעמיק עוד את המבט ונתבונן בנקודות נוספות. נחלק את התלמידים לארבע קבוצות, כל אחת מהן תתמקד בדף המקורות שלה בחלק אחר של העץ ותנסה לעמוד על מהות ההקבלה בינו לבין האדם. ארבעת הקבוצות הן: זרעים, שורשים, ענפים ופירות.

כל קבוצה תלמד את המקור העוסק בנושא שלה, ולאחר מכן תתבקש ליצור תוצר (ציור, שיר, המחזה, קומיקס…)  שימחיש את הקשר בין האדם לבין העץ בדבר זה, הן ע”פ המקור שנלמד, והן ע”פ מחשבותיהם של חברי הקבוצה

כל קבוצת תלמידים תציג את התוצר שלה ותסביר אותו.

לסיום, נחזור לדבריו של הרבי מליובאוויטש שתכלית ההשוואה בתורה בין האדם לעץ היא “לעורר את האדם להתבונן בהם וללמוד מהם הוראות מעשיות בחיי היום יום שלו”.

נבקש מכל תלמיד לחשוב על נקודה אחת שעלתה בשיעור בנוגע להשוואה בין האדם לעץ שהייתה משמעותית עבורו ולחשוב מה המשמעות המעשית של אמירה זו עבורו. נזמין את המעוניינים לשתף.

העמקנו בקשר בין האדם לאילן שאלנו על הפסוק ‘כי האדם עץ השדה’, והתבוננו באילנות על מנת להעמיק את ההקבלה. למדנו על הצמיחה בעבודת האדם מדברי הרבי מילובאוויטש והפנמנו דרך לימוד בקבוצות, יצירה ושיתוף תובנות קבוצתיות ואישיות.