ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

בעיניו היו שרות – זלדה

  • רוני אלדד
  • , צוות לב לדעת
רוני אלדדצוות לב לדעת
מחשב מקרן יצירה
שימו לב! שיעורי ספרות באתר לב לדעת נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב
המשפחה הגרעינית היא בעלת תפקיד משמעותי ביותר בחייו של כל אדם, בכל גיל. אצל נערים ונערות בני עשרה המשפחה עשויה להיות לעיתים נקודת האחיזה והעוגן היציב, ולעיתים היא הופכת להיות עין הסערה בעצמה. השיר "בעיניו היו שרות" מאיר באור חזק את יחסיה של בת עם אביה, ולאור זאת עשוי להיות נושא משמעותי ביותר ללימוד משותף.
לב השיעור: איך ילד/ה תופס/ת את אביו?
פתיחה: התבוננות בתמונות

הקדמה למורה: “בעיניו היו שרות” הוא בראש ובראשונה שיר כפול. הוא מתאר שני מבטים בו זמנית, הן של האני השרה כילדה, והן שלה כבוגרת. בשיר גלומות הנחות יסוד ילדותיות לגבי ה”ראוי”, והאני השרה עורכת מעין חשבון נפש עדין עם עצמה, על מה שנטה הלב שלה לחשוב על אביה מתוך ילדותיותה.  בהיותו שיר העוסק בשתי התודעות הנפרדות, הלימוד בכתה של בני עשרה, המצויים במדה רבה על התפר שבין שתי התודעות, עשוי להיות מעניין ומשמעותי פי כמה, והאפשרות לפתוח נושא כה חשוב בפורום הכתתי היא הזדמנות מלאת פוטנציאל. יש לעבוד איתה בזהירות רבה, ולנסות לדבר על השיר ומשמעויותיו, ודרכו לגעת בדברים, בצורה מתווכת ובלתי ישירה. באופן העקיף הזה ייתכן והתלמידים ירגישו חופשיים יותר לשוחח על הדברים, ועדיין יש לתת את הלב לכך שהנושא רגיש ועדין, ולהקפיד על מידה מסוימת של הרחקה, כל עוד לא הובאו דוגמאות ישירות מצד התלמידים עצמם.

פתיחה

נפתח בתרגיל שמטרתו לעורר את המחשבה לקראת העיסוק בנושא- על קיר הכיתה נתלה מבעוד מועד תמונות, המייצגות באופנים שונים יחסי אב-ילד/ה. כל תלמיד יתבקש לבחור תמונה להתמקד בה, ולכתוב שיחה דמיונית קצרה בין האב והילד/ה המופיעים בה. כשאלות מנחות לכתיבה ניתן להציע לתלמידים לחשוב על:

  • מה מצב הרוח של המצוירים בתמונה?
  • מה קרה רגע לפני שהתמונה צוירה?

 

נקדיש לכתיבה כעשר דקות, ובסופן, נערוך סבב קריאה (לא מחייב כמובן) של מספר דוגמאות.

  • מדוע בחרתם דווקא את התמונה הזאת?
  • מה דעתכם על המתואר בה, האם זו מערכת יחסים רצויה וטובה בין הורה וילד?
  • כיצד מרגיש/ה הילד/ה כלפי אביו/ה בתמונה? כיצד חש האב?
  • האם זו תמונה אופיינית למשפחה זו, לדעתכם, שמתואר בה אירוע חריג?

 

נרחיב, לצורך המשך הדיון: תמונה מטבעה היא רגע קפוא, בלתי משתנה ולעיתים שרירותי מאד. אך הוא מונצח, ומהווה מעין מזכרת למשהו, לעיתים מהותי ומתמיד, ולעיתים חולף ומשתנה. כך למשל, אם בתמונה אחת מתועד רגע של כעס, לא מופרך להניח שכמה רגעים אחר כך ניתן היה לתעד את הפיוס, ואת המחילה, ואת השמחה שבתיקון ובשיבה לקרבה. ההנצחה של רגע הכעס היא הנצחת הזמני, לפיכך. נשאל-

  • האם אתם יכולים לדמיין תמונה נוספת של אותן דמויות, בחלוף שעה?
  • וכעבור שנה? וכעבור עשרים?
  • האם קרה לכם שהתבוננתם בתמונה ישנה של עצמכם, וחוויתם את תחושת הפער בין ההתרחשות בה ובין תחושותיכם היום?

בשיר “בעיניו היו שרות “, מתועדת התבוננות מאוחרת כזאת על תמונת ילדות. התמונה אינה מוחשית, אלא נמצאת בזכרונה של האני השרה. המבט הכפול, הילדי והבוגר, מכיל מתח עליו ננסה לעמוד יחד בקריאה משותפת בשיר.

מפגש: דיון- מהי "קפידה ילדותית"?

נקרא את השיר פעמיים. בקריאה השניה, נבקש מהתלמידים לסמן מלים המבטאות את יחסה של הכותבת לאביה בילדותה.

  • מה אתם מבינים על יחסי הילדה לאביה, בילדותה, מתוך הנאמר בשיר?
  • על אלו מילים אתם מבססים את הבנותיכם?

בעקבות דברי התלמידים ננסה לדייק את האבחנות לגבי יסוד חשוב בשיר, אותו מכנה המשוררת “קפידה ילדותית”.

  • מה משמעות הביטוי, לדעתכם?
  • האם הביטוי הזה מפתיע אתכם או מוכר לכם?
  • האם גם ילדים עשויים להיות קפדנים לעיתים? במה למשל?

בתמונת עולמו של ילד, המציאות לרוב מגולמת בערכים מוחלטים. כדי להשליט סדר בעולם מבולגן ומורכב, יש לשפוט בבירור ובחדות כל גורם במציאות, ולהכריע האם הוא ראוי או בלתי ראוי. מתוך כך, האני השרה הרואה את אביה צוחק, הפנימה קודם לכן תפיסה הגורסת כי כבוד וחשיבות מזוהים בהכרח עם ארשת פנים רצינית ועם כובד ראש, ולפיכך, למרות העובדה שמדובר באביה, היא חשה אי שביעות רצון עם גילויי הצחוק והעליצות בעיניו.

התבוננות: דיון- אמצעי עיצוב

נמקד את המבט תחילה בבית א’ ובאיכויותיו:

  • מה תפקידן של העיניים כאן, לדעתכם?
  • מה מבטאות עיניים?
  • מה משותף לדימויים המתארים את האב: “ציפורי גן עדן” ו”נוצות של זהב”, מעבר לציפורים?

-השימוש בשדה סמנטי פנטסטי וקסום מתאר את האב כדמות פלאית ממש, ומעוררים בלב הצופה התפעמות. הדיבור הוא מטאפורי, והלשון ציורית מאד, וכל זה נאמר דווקא בבית המבטא את תחושותיה של האני השרה בבגרותה. יש כאן בחירה הפוכה מהצפוי. ילדים לרוב מפליאים בדמיון ובתיאורים פנטסטיים, אשר נזנחים לטובת דיבור מפוקח יותר בבגרותם. בבחירה מפתיעה זו יש בכדי לבטא את התהליך ההפוך שעברה הכותבת, מילדה קפדנית לבוגרת מתפעמת, מוקסמת.

נשאל-

  • כיצד הייתם מגדירים את היחסים בין בית א’ לבית ב’ בשיר?
  • מה מאפיין את בית ב’ לעומת בית א’?
  • מה משרת ההבדל הזה?
  • ושאלה נוספת: מה מוסיפה הבחירה לנסח את השיר בלשון עבר?
  • איזו תחושה ממוקדת בחירה זו מעמיקה בשיר?
  • מה לדעתכם מבטא התיאור המשולש של האב: “בעל זקן”, “בעל הלכה”, ו”אב”?
  • מדוע היא בוחרת לתאר אותו כך, ובסדר הזה?

התיאור הזה נע על הציר בין ריחוק לקרבה. ראשית היא מכנה אותו “בעל הלכה”,  בתיאור מורחק שאינו מסגיר דבר על קרבתה המשפחתית והרגשית אליו. כך אולי מתקבלת על הדעת יותר תחושתה כי השחוק אינו ראוי לו. אך בהמשך “בעל זקן” הוא אמנם גם תיאור של קרבה, אך גם ביטוי רך יותר, המופיע גם בתיאוריי סב טוב, או צדיק אהוב. ולבסוף “אב”, הוא שם תואר שתול, שאיננו ממשיך באופן טבעי את הרצף, אך מסתווה בתוכו ולכאורה בקריאה ראשונה נשמע הגיוני. אך אב עם פנים שוחקות הוא דבר שעשוי להשתמע כחיובי ורצוי ביותר. במבטה הילדי, בקשה האני השרה לכלול את האבהות בתוך רשימת המכובדים הזו, וכך להסביר את מבוכתה מול עיניו השוחקות.

כעת נתמקד בעיקר בבית ב’, ובאמצעי עיצוב נוספים-

  • מדוע נוקטת הדוברת בלשון עבר?
  • איזו תחושה מתעוררת בלב כשאדם מתאר סיפור שכולו נטוע בעבר?

במיוחד בבית ב’, בו המבט המתואר הוא דווקא מבטה הבוגר, העכשווי של הדוברת, ואף על פי כן היא בוחרת להמשיך ולהתנסח בלשון עבר, התחושה העולה מבין השורות היא תחושה של החמצה, ושל חוסר היכולת להשיב את הדברים לאחור. כמו כן, בלשון עבר יש מימד של הרחקה, המאפשרת שיפוט עצמי של הדוברת כלפי עברה.

בשיר ישנו היפוך תפקידים דומיננטי מאד, בו המבוגר הוא השוחק והילדה היא חמורת הסבר. החזרתיות על הצירוף “אינו הגון” היא מחד, ביטוי לנטייה ילדית של חזרה על אותו הדיבור שוב ושוב, מתוך רצון להכפיל ולשלש את כוחו כביכול, ומאידך, מכיל בתוכו שיפוטיות שאינה תואמת רוח ילדותית של עליצות ומשחק. הביטוי המשולש הזה הופך להיות טעון מאד, על ידי הניגוד הזה שהוא מכיל, ומבטא את האירוניה המאפיינת את הסיטואציה כולה.

מילת הפתיחה של בית ב’ “אך” היא מילת מפתח במהלכו של השיר. נשאל את התלמידים-

  • מה תפקידה במשפט?
  • מה חשיבותה במהלך הכללי של השיר?
  • האם ניתן לוותר עליה? מדוע?

“אך” מבטאת את נקודת המעבר בין המבט הילדותי השיפוטי כלפי האב, לבין מבטה העכשווי של האני השרה, השיפוטי כלפי עצמה, ותחושת הכאב והצער על מבטה הילדי. בהיותה מילת היפוך, היא מובילה את הקורא לצאת מהתבנית הדומיננטית שאליה הוכנס בבית א’, ובפרט בצירוף “אינו הגון” ולהפתח לשמוע על המהפך שחל בתפיסתה של הבת את אביה.

הפנמה: שאלה ותרגיל יצירה

שאלות  הפנמה:

  • האם לדעתכם במעבר מהתבוננות ילדית להתבוננות בוגרת אנחנו נאלצים (או זוכים, תלוי איך מסתכלים על זה..) לומר הרבה פעמים “אך” כזה?
  • האם “אך” כזה מוכר גם לכם, מעצמכם או מסביבתכם הקרובה?
  • בין אם כן ובין אם לא, נסו לזהות : אילו תחושות מלוות את ההיפוך הזה?

או בניסוח קצת פחות קרוב, לכיתות בהן שיחה כזאת פחות תתאפשר:

  • באיזו נימה כותבת האני השרה את הדברים בהווה בו היא נתונה?
  • מה לדעתכם היא חשה כלפי תפיסתה הילדותית?
  • האם אתם מכירים בתים בהם חשים הילדים מבוכה כלשהי כלפי הוריהם?
  • האם סביר להניח שבבגרותם, יחושו אותם ילדים תחושה דומה לזו המתוארת בבית א’ כלפי הוריהם?
  • מדוע?

פעילות הפנמה:

ולסיכום הדיון ולהפנמת השיעור כולו, תרגיל יצירתי:- נפזר על רצפת הכתה עיתונים ישנים,  ניירות  A4, מספריים ודבק.  נבקש מהתלמידים לבחור את נקודת המבט עמה הם מזדהים יותר: זו של האני השרה הילדה, או זו של הבוגרת. מתוך נקודת המבט הזו, נבקש מהם ליצור  קולאז’, בעזרת גזירי העיתון, של דיוקנו של האב. נקדיש לכך 10 דקות, ובסופן, נתבונן בדיוקנים השונים שנוצרו בכתה.

התלמידים שיחפצו בכך יוזמנו להסביר קצת על יצירתם, ולסיכום הדברים נוכל לומר כי ההבדלים הגדולים בין הדיוקנאות בכתה נובעים מעיניי המתבונן. כך, אותה דמות עשויה להתגלם כדבר והיפוכו בדיוקנאות שונים. בשיר אחד, אותה דוברת מתארת את אותה הדמות בשני קולות נבדלים לחלוטין, והמתח העולה מהפער בין הקולות הוא הציר עליו נע השיר כולו.

בתוך מציאות מורכבת של בית, אולי טוב יהיה לזכור שאנחנו מצויים בתנועה. שאנחנו גדלים. ושמה שפעם נראה היה לנו כשלילי, עשוי לשנות את פניו, תרתי משמע, ולהתגלות לנו ביופיו הגדול בעתיד. (וגם ההיפך נכון, לעיתים, כמובן).

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!