ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

אל נורא עלילה / רבי משה אבן עזרא

  • איילת בן זקן
  • , צוות לב לדעת
איילת בן זקןצוות לב לדעת
מחשב מקרן יצירה
הצעה ללימוד הפיוט המפורסם, אותו כתב ה'אבן עזרא'. מומלץ ללמד פיוט זה בתחילת שנה"ל ולקשר אותו לתפילות ימים נוראים. אין ספק שתפילות יום הכיפורים יראו אחרת כאשר תלמיד יעמוד בתפילה ויבין את משמעות מילות הפיוט.
לב השיעור: מחילה
פתיחה: מהי סליחה?

נכתוב על הלוח את המילה: סליחה.

אנו מצויים כעת בימי הרחמים והסליחות. מה משמעות של סליחה? אדם  (הפוגע) מכיר בטעותו ומבקש מהצד השני (הנפגע) שימחל לו על כך, שימחק את המעשה ויוכלו לפתוח “דף חדש” ביחסים.

כהקדמה לדיון, ניתן להקרין את הסרטון הבא, המבוסס על שירו של יהודה אטלס” רק לא לבקש סליחה”..

  • למה כל כך קשה לנו לבקש סליחה ואיך לבקש סליחה?
  • האם יש דרך רצויה ויש דרך שאסור לנקוט בה כשבאים לבקש סליחה?!
  • ננסה יחד עם התלמידים לחבר את עשרת הדברות ל”עשה ואל תעשה בבקשת סליחה”:

לצורך הדיון מומלץ להיעזר בקישור הבא: איך לבקש סליחה?! ממנו עולים שלבים שונים בבקשת הסליחה-

  • שלב 1: ענווה, רגש וכבוד.
  • שלב 2: קחו אחריות מלאה.
  • שלב 3: התנצלו בכנות.
  • שלב 4: היו מוכנים לשאת בתוצאות.
  • שלב 5: נקטו פעולה ממשית שתגבה את דבריכם וכו’.

בשלב זה אפשר לפתוח דיון קצר בתחושות שלנו מחוויות בעבר בהם ביקשנו סליחה ו”פתחנו דף חדש”.

  • מה היתה התחושה המרכזית שלנו לאחר מכן?

אפשר להזמין תלמידים לשתף מחויותיהם האישיות. אפשר אולי ליצור השוואה בין תחושת הכובד, הלחץ והמתח “לפני”, לתחושת ההקלה והשמחה שלאחר מכן.

מפגש: מנשה- בין סליחה ומחילה

בעברית אנו מכירים את המילה “סליחה” אך קיימת מילה נוספת “מחילה“.

  • מה ההבדל ביניהן?

אפשרות ראשונה: אין הבדל. (אבשלום קור מסביר כי ההבדל בין סליחה ומחילה הוא תקופתי, זה מימי התנ”ך וזה מימי המשנה ואנו בחרנו בסגנון התנ”כי.)

אפשרות שניה: יש הבדל. בתפילות יש חזרה על הביטוי “סלח ומחול” כלומר יש ביניהן הבדל. המילה מחילה מזכירה לנו מחילה באדמה. חפירה באדמה. נראה שהמילה מחילה רומזת לסליחה משמעותית יותר, אולי כאשר האדם לא ראוי לה.

לחיזוק העניין נכיר את סיפורו של המלך מנשה. (אין צורך להציג בפני התלמידים את פירוט חייו ומעשיו של מנשה.) בקצרה ניתן לומר שהמלך מנשה הרשיע ביותר. מוזכר כמלך שעשה תועבות רבות. עיקר חטאו היה בתחום עבודה זרה. הרבה לעסוק בע”ז בפסלים ובאלילים שונים וכן הרס מזבחות המיועדים לעבודת ה’. כתוב עליו שעשה את מעשיו כדי להכעיס את ה’. בסוף ימיו לאר שה’ שלח עליו אויבים וגם לו לסבל, הוא החל לקרוא בקול ה’ ורצה לחזור בתשובה, אך כיון שהגדיל לחטוא כתוב במדרש שהמלאכים סתמו את הרקיע כדי שתפילתו לא תגיע לכסא הכבוד, אעפ”כ ה’ רצה בתשובתו וכתוב בגמרא “וישמע אליו ויחתר לו” ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב”ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין”.

להרחבה למורה ניתן לעיין במקורות הבאים:

  1. מלכים ב’ פרק כא.
  2. בבלי יבמות מט:
  3. בבלי סנהדרין קג:
  4. דברי הימים ב’ ל”ג.

לסיכום: המלך מנשה לא היה זכאי שה’ ימחוק את כל העוונות שלו, אך ה’ רצה לקבל את החזרה בתשובה שלו ולכן בניגוד לעמדת המלאכים ה’ חותר מעין מחילה ומאפשר לתפילותיו להגיע עד כסא הכבוד וכך מקבל את תפילת מנשה. כמובן, שהדברים לא ניתנים להבינם כפשוטם. אנו נתמקד כאן בביטוי “חתר חתירה” או “מחילה”.

(בהרחבות בסיום המערך מופיעה תפילת מנשה ושם גם מופיעה בקשתו שה’ ימחל לו).

נציג בפני התלמידים את הביטוי: “המצא מחילה“.

  • מה משמעותו?

המחילה אינה קיימת בכלל ואנו מבקשים שיצור אותה “יש מאין”. תן/ הענק לנו מחילה.

ע”פ דר’ אריאל זינדר (כנס מורי ספרות אונ’ בר אילן. תמוז תשע”ז) במקורות הביטוי “להמציא”, כוונתו נתינה פתאומית בלתי צפויה שלא קשורה לנמסר. דוגמא לכך:

בבראשית רבה סה’ יט:
“ויאמר כי הקרה ה’ אלהיך לפני — רבי יוחנן וריש לקיש. חד מנהון אמר: אם לקורבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית כב): וישא אברהם את עיניו, וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה! ואוחרנא אמר: אם לזווגך המציא לך, דכתיב (שם כה): הקרה נא לפני היום….”

כשאנו עומדים בתפילה ומבקשים מחילה, בעצם אנו מודים בחטאנו, ולכן גם לא ראויים שימחקו לנו עברותינו ואך על פי כן, ה’ מקבל את התפילות שלנו ומוחל.

לסיכום, הביטוי המצא מחילה רומזת למשהו עמוק ומשמעותי יותר שאולי איננו זכאים לו. כמו המלך מנשה, שלמרות חטאיו המרובים ה’ מוכן לקבל את בקשת הסליחה שלו. אפשר לקשר זאת אולי למצבים בו אנו נמצאים ו”שקועים” בחטאים מסוימים ודבר זה מרחיק אותנו מה מתוך מחשבה שאין סיכוי שנזכה למחילה ולמחיקת המעשים ואנו רק הולכים ומתרחקים מה’ יותר ויותר.

התבוננות: לימוד הפיוט

בשלב זה בודאי התלמידים יזהו את הביטוי “המצא מחילה” הלקוח מהפיוט הידוע “אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”. נלמד את הפיוט:

מועד אמירת הפיוט:

  • אם היינו צריכים לתאר בגרף את יום הכיפורים שנקרא גם “יומא”-“היום”. כיצד הינו משרטטים אותו? נבקש מהתלמידים לנסות להביע בגרף את עוצמות היום.

נראה שהגרף יתאר עליה עם כל תפילה ותפילה. ולכן נוכל לומר ששיאו של היום הוא בסיומו – בתפילת נעילה. עבור התלמידים המכירים את הפיוט וגם עבור תלמידים שלא מכירים אותו ננסה לתאר את המעמד והאוירה של תפילת נעילה. נסייע להם להיזכר באוירה בבית הכנסת ברגעים אלו. אפשר להציע לעצום עיניים ולנסות להיזכר בשעת הנעילה מן השנה שחלפה.

אוירה מיוחדת של מתח והתרגשות בבית הכנסת, מצד אחד עייפות וקושי הצום מורגשים , אך מצד שני התרגשות כי אנו עומדים לפני החיתום. גם אנשים שלא נוהגים להגיע במהלך כל השנה לבית הכנסת ואפילו לא ביום כיפור מתאמצים להגיע לרגעי סיום היום הקדוש. תלמידים יוכלו לשתף שברגעי הנעילה, יש תחושת דחיפות של דאגה, התרגשות ומתח וזה ניכר בפני המתפללים ובקולם שלעיתים נשמע ממש כמו שאגה…

ובשלב זה, בנקודת השיא הזו נאמר פיוט זה.

  • מה זה מלמד על הפיוט עוד לפני שלמדנו אותו לעומקו?

זהו פיוט מאד “חזק” ותמציתי שמנסח ומרכז את תחושותינו ברגעים גדולים אלה בצורה בהירה, אך מצד שני מתבקש שהפיוט יהיה “פשוט” בבקשותיו כי זה הרגע האחרון שעוד אפשר לבקש, רגע לפני שהשערים ננעלים.

(ד”ר אריאל זינדר הדגיש בהרצאתו שבפיוט זה ישנם מס’ מרכיבים ההופכים אותו לפשוט: הבקשה פשוטה, אין פירוט חטאים, יש אזכור יחידי לדמות סנגורית – אברהם אבינו, ולא מגוון דמויות, יש חזרה על הפזמו.).

עלינו לזכור כי , כאמור, פיוט זה נאמר בשיאו של היום הכיפורים הקדוש.

  • מהם מאפייניו של היום הקדוש?

ניצור יחד עם התלמידים רשימה בצד הלוח:  צום, עינוי, תפילות, בקשת סליחה על עוונותינו, בקשת רחמים, ציפיה לגאולה, חתימה טובה. נקרין את השיר על הלוח (או בדרך אחרת) במקביל לרשימה שנאספה מפי התלמידים:

אֵל נוֹרָא עֲלִילָה              אֵל נוֹרָא עֲלִילָה
הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה          בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

מְתֵי מִסְפָּר קְרוּאִים         לְךָ עַיִן נוֹשְׂאִים
וּמְסַלְּדִים בְּחִילָה            בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

שׁוֹפְכִים לְךָ נַפְשָׁם           מְחֵה פִּשְׁעָם וְכַחְשַׁם
וְהַמְצִיאֵם מְחִילָה            בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

הֱיֵה לָהֶם לְסִתְרָה            וְהַצִילֵם מִמְּאֵרָה
וְחָתְמֵם לְהוֹד וּלְגִילָה       בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

חוֹן אוֹתָם וְרַחֵם             וְכָל לוֹחֵץ וְלוֹחֵם
עֲשֵׂה בָּהֶם פְּלִילָה           בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

זְכֹר צִדְקַת אֲבִיהֶם          וְחַדֵּשׁ אֶת יְמֵיהֶם
כְּקֶדֶם וּתְחִלָּה                בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

קְרָא נָּא שְׁנַת רָצוֹן          וְהָשֵׁב שְׁאָר הַצֹּאן
לְאָהֳלִיבָה וְאָהֳלָה             בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבּוֹת          הַבָּנִים וְהָאָבוֹת
בְּדִיצָה וּבְצָהֳלָה             בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל           אֵלִיָּהוּ וְגַבְרִיאֵל
בַּשְּׂרוּ נָא הַגְּאֻלָּה              בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה
  • האם אתם מצליחים למצוא דמיון?

כדאי בשלב זה להשמיע את אחד מביצועי הפיוט, עבור תלמידים שאינם מכירים אותו.

נחלק לתלמידים את מילות הפיוט ונבקש מהם להבחין ולסמן את הפרטים הבאים:

  1. מספור בתי השיר.
  2. זיהוי וסימון אקרוסטיכון.
  3. חריזה

בקובץ הבא- אל נורא עלילה (עמוד 1) ניתן למצוא סימון זה.

מבנה הפיוט:

התלמידים יזהו ויסמנו שהפיוט בנוי משמונה מחרוזות ומדריך (רפרין).

  • האם כל בתי השיר נכתבו ע”י ר’ משה אבן עזרא?

ככל הנראה במקור נכתב השיר בשש מחרוזות בלבד (ניתן להבחין על פי האקרוסטיכון- משה חזק). בהמשך נוספו לו הבתים האחרונים.

המדריך – הגדרה: המדריך (קטע הפתיחה לפני השיר) מופיע לפני המחרוזות והוא מורכב מטור אחד עד מספר טורים. המדריך משמש כעין אקספוזיציה – היצג לפיוט כולו: מופיע בו הרעיון המרכזי, הדמויות המרכזיות, האווירה וכו’. המדריך גם נותן את החרוז הקבוע שיופיע לאורך כל הפיוט. בפיוט עצמו ישנם שני סוגי חרוזים: חרוז קבוע בסוף כל מחרוזת וחרוז משתנה ממחרוזת למחרוזת.

בפיוט זה המדריך: “אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה” המדריך -הרפרין , משמש כפזמון חוזר. אחרי כל מחרוזת (בית) שקרא החזן. הקהל חוזר על הרפרין והופך אותו למעין משפט מפתח בפיוט, המכנס את כולם סביב אותו רעיון.

המדריך מכיל 2 חלקים:

  1. “אל נורא עלילה” – הנמען, ה’ מעורר יראה כיון שביכולתו להעליל ולגלות את פשעינו, כי הכל ידוע לפניו. ע”פ רש”י לפס’ “לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם”.
  2. “המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”- למרות נוראותך ודרגתנו הנמוכה אעפ”כ אנו- עם ישראל, המוענים, מבקשים: תמציא, תגלה, תיצור לנו מחילה, סליחה למרות שאיננו ראויים לה, בשעה זו, שעת השיא של יום הכיפורים, שעת הנעילה, רגע לפני חיתום הדין. הפיטן מציין את מועד אמירת הפיוט.

תוכן הפיוט:

ניתן לסכם את הרעיונות המרכזיים בפיוט בטבלה בקובץ אל נורא עלילהו (עמוד 2).

  • נבקש מהתלמידים לזהות מבנה כלשהו מבחינה תכנית.

ניתן להבחין כי בתחילת הפיוט  (בתים א’-ב’) הפייטן מתאר את המתפללים הפונים לה’ (הדובר הוא מעין הנציג שלהם, העומד, כביכול, מהצד ומתאר אותם).

בהמשך  (בתים ב’-ו’) :הפייטן פונה לה’ בדברים ומבקש מחילה ברמה האישית.  בנוסף, הוא מבקש ברמה הלאומית גאולה, קיבוץ גלויות.

בסיום בתים ז’- ח’ (הבתים שנתווספו בתקופה מאוחרת יותר): פניה באיחול לברכה למתפללים, ופניה למבשרי הגאולה בקרוב.

ניתן לסכם ולומר (ע”פ איילת אטינגר) שהפיוט מבוסס על מעגל הזמן: העוסק בעבר, בהווה ובעתיד: בעבר – געגועים לזמן הטוב, אשר בו היו יחסי אהבה בין האל לעם; בהווה – תיאור החורבן ומציאות החיים הקשה תחת שלטון זר; בעתיד – כיסופים לישועה, שישוב את המצב לקדמותו.

דרכי עיצוב בפיוט – אופן ההוראה:

אפשרות ראשונה: ניתן לחלק את הכיתה ל- 5-7 קבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיסיה עם מושג ספרותי והגדרתו. כל קבוצה תתבקש לזהותו ולהסביר כיצד הוא תורם למשמעות השיר. בסיום העבודה בקבוצות תוצגנה המסקנות במליאת הכיתה.

אפשרות שניה: דף עבודה עצמית לתלמיד שיכיל את כל המושגים הנ”ל והתלמיד יצטרך לזהותם ולפענחם באופן עצמי.

רפרין: “אל נורא עלילה אל נורא עלילה , המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”.

מילות מפתח  (יש המכנים בשם מילת קבע): “בשעת הנעילה” . מדגיש את מעמד אמירת הפיוט ונותן תוקף ומשמעות לכוחו.

מוטיבים: מילה, רעיון או ביטוי החוזרים על עצמם ביצירה ותורמים למשמעותו.

  1. מוטיב הסליחה: “המצא לנו מחילה”, “מחה פשעם וכחשם והמציאם מחילה”.
  2. מוטיב השמחה: “וחתמם להוד ולגילה”, “תזכו לשנים רבות הבנים והאבות בדיצה ובצהלה”.
  3. מוטיב הגאולה: “קרא נא שנת רצון והשב שאר הצאן לאהליבה ואהלה”,  “מיכאל שר ישראל אליהו וגבריאל בשרו נא הגאולה.”

כינויים: נתינת שם שאינה ע”פ שמו הישיר אלא ע”י שימוש בתיאור, בתכונה, במוצא, בגודל וכד’

  1. “אל נורא עלילה” – כינוי לה’.
  2. “מתי מספר קרואים” ו”שארית הצאן” – כינוי לעמ”י ועוד.

מטאפורות: השאלה. השאלת תכונה מעצם לעצם ויצירת משמעות חדשה. בפיוט: “לך עין נושאים”, “שופכים לך נפשם”.

ניגודים: בין שלילי לחיובי, בין המצב הרע בו נתונים עם ישראל בגלות לבין הבקשה לתשועה וגאולה. וכו’. ניגוד בין ברכות לקללות.

שימוש בלשון ציווי: בבתים ב’-ו’ יש שימוש מרובה בלשון ציווי:

  1. מְחֵה פִּשְׁעָם וְכַחְשַׁם
  2. וְהַמְצִיאֵם מְחִילָה
  3. הֱיֵה לָהֶם לְסִתְרָה
  4. וְהַצִילֵם מִמְּאֵרָה
  5. וְחָתְמֵם לְהוֹד וּלְגִילָה
  6. זְכֹר צִדְקַת אֲבִיהֶם
  7. וְחַדֵּשׁ אֶת יְמֵיהֶם
  8. חוֹן אוֹתָם וְרַחֵם
  9. וְכָל לוֹחֵץ וְלוֹחֵם
  10. עֲשֵׂה בָּהֶם פְּלִילָה
  11. קְרָא נָּא שְׁנַת רָצוֹן
  12. וְהָשֵׁב שְׁאָר הַצֹּאן

השימוש המרובה בציווי מדגיש את ריבוי הבקשות בשיר. הדובר כנציג המתפללים מבין שאלו הרגעים האחרונים לפני נעילת השער לכן כדאי להזדרז ולבקש טרם יאזל זמנם.

חריזה: בפיוט בולט הצליל “לה” . זהו החרוז החוזר בשתי הצלעיות האחרונות של מחרוזת.  המצלול מתקשר לשלוש המילים המשמעותיות בשיר ומדגיש אותן : “עלילה” , “מחילה”,  “נעילה”.

באופן זה ניתן להתייחס לקישוטים ימי בניימים:

  • אקרוסטיכון: חתימת שמו של הפייטן או הנמען בראשי הבתים. בשיר זה:   משה חזק
  • צימודים: מילים בעלות צליל דומה ומשמעות שונה. ישנן סוגי צימודים שונים – צימוד גזרי, צימוד שונה אות, צימוד נפחת אות וכו’. בשיר זה: “לוחץ” – “לוחם”.
  • שיבוצים ומשמעותם: שימוש בפסוק או בשבר של פסוק מן התנ”ך ושיבוצו בשיר.

ניתן לעיין במאמרן של רחל ארז ושל איילת אטינגר (קישורים בהרחבות)].

לסיכום, נבקש מהתלמידים לתמצת בקצרה את מה שלמדנו מפיוט זה.

הרעיון המרכזי: הפייטן כנציג הציבור מבין שאין לו זכות לבוא ולבקש סליחה כי מעשיו הרעים מרובים, הא מתוח ומפוחד מהיום הנורא ומהמעמד הגדול. הרפרין החוזר בפיוט מבליט את הבקשה העיקרית בשעה שהכל מתנקז אליה: “אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה”.

אל גדול ונורא, בשעה כ”כ גדולה וקריטית אנו מבקשים שיצור מחילה לעוונותינו יש מאין. בסיום פיוט יש תחושה של שמחה, אופטימיות והקלה. ותקוה לעתיד טוב יותר.

הפנמה: תגובה אישית לפיוט

נבקש מהתלמידים לחבר בית נוסף לפיוט שיתאים מבחינת הרעיונות המרכזיים, המבנה, הלשון והסיומת “…בשעת הנעילה”.

הפיוט עסק בבקשת סליחה בעיצומו של היום הקדוש והנורא מכל. המתפלל עובר בנפשו פנימה תהליך פנימי של הזדככות סופית בטרם יפנה היום. התלמידים יתבקשו להביע ביצירה חופשית את תחושות המתפלל לפני מעמד אמירת הפיוט בבית הכנסת. לאחר מכן כל תלמיד יביע שוב את התחושות לאחר אמירת הפיוט. בכיתה נציג את התוצרים וננסה להבחין בשוני מבחינת הצבעים, המרקם שיביעו את תחושות המתפללים. (לפני: מתח, חרדה ולאחר מכן, שמחה, הקלה, אופטימיות).

 

מומלץ ללמד את השיר בטרם יום הכיפורים. בשיעור שלאחר הצום – כדאי לשוחח איתם במשמעות התפילה הפעם מבחינתם כאשר מילות הפיוט היו מובנים להם. האם חל שוני בחוויה האישית שלהם בתפילה?

 

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!