ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

אלישע בן אבויה

  • רעות ברוש
רעות ברוש
תצוגת כיתה מלאה
אלישע בן אבויה
לב השיעור
פתיחה
דיו כתובה על נייר מחוק- ניסוי
מפגש
מסכת אבות פ"ד מ"כ
התבוננות
היכרות עם דמותו של אלישע וסיפור המפגש בינו לבין רבי מאיר
הפנמה
דברי הרב סולוביצ'יק
אסיף
סיכום הלימוד
היכרות עם דמותו של אלישע
מחשב מקרן
האם תמיד אפשר לתקן? עיון בדמותו של אלישע בן אבויה
לב השיעור: האם תמיד אפשר לתקן? עיון בדמותו של אלישע בן אבויה
פתיחה: דיו כתובה על נייר מחוק- ניסוי

נבקש מהתלמידים לכתוב את שמם, כתובתם ושלושה תחביבים שלהם. לאחר מכן נבקש מהם לקמט את הדף, ולמחוק את הכתוב. כשיסיימו, נבקש מהם לכתוב על אותה שורה בדיוק- מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים.

  • האם אפשר לראות את הכתוב?
  • למה?
מפגש: מסכת אבות פ"ד מ"כ

נקרין את דברי אלישע בן אבויה המופיעים במסכת אבות, פ”ד ה”כ:

פרקי אבות (ד’, כ’)
אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק.
  • מה תפיסת העולם הבאה לידי ביטוי במשנה זו?
  • מה אלישע בן אבויה חושב על התבגרות? על השתנות?
  • למה זה הדימוי בו בוחר אלישע? האם הוא מתאים לחוויה שלכם מתחילת השיעור?

 

התבוננות: היכרות עם דמותו של אלישע וסיפור המפגש בינו לבין רבי מאיר

נכיר לתלמידים את דמותו של אלישע בן אבויה, כולל הצבתו בתוך ציר הזמן בתקופת התנאים.

אלישע בן אבויה גדל במשפחה שהיתה מתבוללת למחצה ואביו הקדיש אותו ללימוד התורה משום שהתרשם מתלמידי החכמים שבאו לסעודת ברית המילה של אלישע.

היה בן הדור השני של התנאים, חי לאחר חורבן בית שני. “תלמיד חבר” של רבי עקיבא.

אמרו עליו (רות רבה, ו) שהיה גדול וחכם בתורה וכשהיה אומר דברי תורה היו כל החכמים שסביבו מתפעמים ונושקים על ראשו למשמע דבריו.

בשלב מסויים בחייו התפקר, עזב את בית המדרש ואת חיי התורה כפר בתורה כולה ואף התחבר לרומאים ושיתף פעולה עימם כנגד היהודים. עוד מסופר עליו שהיה מסית ילדים קטנים מלעסוק בתורה, והיה מלשין על יהודים שהפרו את גזרות הרומאים.

הגמרא (חגיגה טו, א) מספרת כי לאחר שעזב את בית המדרש הלך לזונה ביום השבת. הזונה הביטה בו ואמרה: “וכי אינך אלישע בין אבויה? עקר צנון מערוגתו בשבת ונתן לה אמרה: אחר הוא”. ומאז דבק בו הכינוי “אחר”

בגמרא ובמדרש מובאות סיבות שונות לכך שאלישע בן אבויה הגיע לכדי כפירה,

הוא מוזכר כאחד מ”ארבעה שנכנסו לפרדס” כלומר אחד מארבעה חכמים שנכנסו לעולם חכמת הנסתר, למדו את סודות התורה  הנשגבים ביותר וכנראה מתוך רוחנית והפך “מקצץ בנטיעות” כלומר כופר בעיקרי האמונה

כמו כן מוזכר כי הוא היה עד למותו האכזרי של רבי חוצפית המתורגמן שלשונו נכרתה ולמראה מזעזע זה אמר אלישע בן אבויה : זו תורה וזה שכרה? כלומר תחושה של חוסר צדק ושל שכר ועונש לא הוגנים בעולם.

חכמים מספרים כי גם בעת שהיה בבית המדרש “לא פסק זמר יווני מפיו” וספרי מינים כלומר ספרי כפירה היו  נושרים מכיסיו כלומר הוא היה נתון להשפעות שליליות שלא הצליח לעמוד כנגדן.

רבי מאיר היה תלמידו האוהב שדבק בו גם לאחר שכפר באמונה ועזב את דרך התורה וניסה לדבר על ליבו לחזור בתשובה.

אמרותיו מופיעות במסכת אבות ובאבות דרבי נתן.

נשאל את התלמידים:

  • עכשיו, כשאנחנו מכירים את דמותו של אלישע, האם אנחנו מבינים אחרת את דבריו במשנה?

נקרא את סיפור המפגש בין אלישע ותלמידו, רבי מאיר:

ירושלמי חגיגה ב, א (בתרגום לעברית):
רבי מאיר היה יושב ודורש בבית המדרש בטבריה. עבר אלישע רבו, רכוב על סוס ביום השבת, באו אמרו לו: רבך בחוץ. פסק מן הדרשה ויצא אליו.
אמר לו: מה היית דורש היום?
אמר לו: “וה’ ברך את אחרית איוב מראשיתו”.
אמר לו: ומה פתחת בו?
אמר לו: “ויוסף ה’ את כל אשר לאיוב למשנה” שכפל לו את כל ממונו.
אמר: חבל על האובדים ואינם נמצאים. עקיבא רבך לא היה דורש כן, אלא “וה’ ברך את אחרית איוב מראשיתו”, בזכות מצוות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו.
אמר לו: ומה היית דורש שוב?
אמר לו: “טוב אחרית דבר מראשיתו”.
אמר לו: ומה פתחת בו?
אמר לו: לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו, ובזקנותו ונתקיימו. הרי “טוב אחרית דבר מראשיתו”. לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד, ובזקנותו ונשתכר. הרי “טוב אחרית דבר מראשיתו”. לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה, ובזקנותו וקיימה. הרי “טוב אחרית דבר מראשיתו”.
אמר: חבל על האובדים ואינם נמצאים. עקיבא רבך לא היה דורש כן, אלא “טוב אחרית דבר מראשיתו” – בזמן שהוא טוב מראשיתו.

נתמקד בפרשנות לפסוק “טוב אחרית דבר מראשיתו”:

  • האם מדובר במשפט השוואה, היתרון (יותר מראשיתו), או במשפט הסיבה (מתוך ראשיתו), כבסיס להבנת תפיסתו של אלישע בן אבויה מול תלמידו רבי מאיר?
  • האם ניתן לתת אמון באפשרות התשובה, באפשרות התיקון והשינוי גם לאחר התרחקות כה גדולה?
  • האם אפשר שיהיה דף חלק גם בזיקנה? שיהיה משהו טוב באחרית למרות נקודת ראשית לא טובה?
  • האם לדעתכם יש נקודות אל- חזור, דברים שאי אפשר לתקן? מהם?

 

הפנמה: דברי הרב סולוביצ'יק

נלמד בחברותות את דברי הרב סולוביצ’יק, “שובו בנים שובבים”, ונדון עליהם:

הרב יוסף דב סולובייצ’יק, חמש דרשות, מטל השמים ומשמני הארץ, עמ’ 124- 127
מאמינים אנו, כי יהודי, אעפ”י שהוא שקוע עמוק- עמוק בחטא, בגסות ובחומריות, עדיין נשאר נר ה’ נשמת אדם דולק בקרבו, ואסור לשלול ממישהו את היכולת לשוב בתשובה.
חז”ל מספרים כי רבי מאיר ביקש מ”אחר”, בשעה שהלה רכב על סוסו בשבת, “אף אתה חזור בך”, ו”אחר”,
לפי ש”ס בבלי, ענה לו: “כבר שמעתי מאחורי הפרגוד “שובו בנים שובבים” – חוץ מ”אחר”,
ולפי הירושלמי: “שפעם אחת רוכב הייתי על הסוס ביום הכיפורים שחל להיות בשבת אחורי בית קודש הקדשים ושמעתי בת קול “שובו בנים שובבים” – חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי”.
וכי סבורים אתם, כי “אחר” אכן שמע מה ששמע והבין לנכון את הבת-קול? חס ושלום! הייתכן שהבת-קול תפסוק בניגוד ליסודותיה של אמונת היהדות, נגד ההלכה של “אפילו כפר בעיקר כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, מקבלין אותו, שנאמר: “תשב אנוש עד דכא” – עד דכדוכה של נפש”?
כיצד יכלה הבת-קול לדחות את התנא הגדול שהציץ ונפגע?
אולם שמע בת-קול, וכך סיפר לתלמידו החביב רבי מאיר. “אחר” לא היה משקר לו. אם כן, מה רצתה הבת-קול ממנו, מהתנא המסוכסך עמוקות והתועה הטרגי?
ועוד משהו עלינו לשאול:
ממה נפשך, אם לא היה ברצון הבת-קול ש”אחר” יעשה תשובה, למה בכלל לטפל בו? למה פתחה הבת-קול במילים מעודדות “שובו בנים שובבים” וחתמה בגזירה הנוראה “חוץ”? הלא הבת-קול לא רצתה חס וחלילה להתגרות בתנא התועה?
נדמה לי, כי את תוכנה האמיתי של הבת-קול נוכל למצוא בשינוי הנוסחאות בין הבבלי והירושלמי.
איך פנה הבת-קול אל החוטא?
מה שם קרא לו הבת-קול? אלישע בן אבויה, בשמו הנכון, או “אחר” הכינוי שלו?
התשובה היא פשוטה מאוד.
המילים של רוך ואהבה, “שובו בנים שובבים” בוודאי היו מופנים אל אלישע בן אבויה. הבת-קול קראה לו, התחננה לפניו, משכה אותו אליה, אותו פינקה השכינה כאם אשר בכל הנסיבות מלמדת זכות על בנה. המילה החריפה “חוץ” התייחסה אל “אחר” ולא לאלישע בן אבויה.
הבבלי מוסר את הנוסח המדויק של הבת-קול. השכינה עוררה ומשכה אליה את אלישע בן אבויה, אך דחפה והרחיקה ממנה את “אחר”. מדוע?
מפני שהתנא האמיתי, החכם מחכמי ישראל אשר רבי מביא מתורתו בפרקי אבות – מעולם לא חטא, מעולם לא בגד בכנסת ישראל, מעולם לא התחבר לרומאים, מעולם לא רצה לנתק ילדים יהודים מתורה ויראת שמים. מישהו אחר בגד; אישיות אחרת, “אחר”. הבגידה באה באורח מוזר.
בבוקר לא עבות אחד לא הכיר אלישע בן אבויה את עצמו; טעות פטלית טעה בנוגע לעצמו. גלגול, נשמה שחורה ומכוערת נכנסה בו, הקסימה אותו ושכנעה אותו כי אין הוא תלמידם של חכמי המסורה, כי שונא הוא את כל הקדוש, כי כנסת ישראל איננה אמו, כי עתידה איננו שלו.
לפתע נלכד אלישע בן אבויה ברשתו של “אחר”, שהתחזה כתנא לשעבר.
ה”אחר” הזה ברח מבית-המדרש.
מכיסיו של “אחר” זה היו נושרים ספרי מינים,
ה”אחר” הזה חילל את השבת ולעג לכל היקר והקדוש.
אולם אלישע בן אבויה האמיתי, חבוי במעמקי האישיות, מעולם לא בגד בקב”ה ובכנסת ישראל. הוא רק שבוי היה באישיות זרה, ב”אחר”. פעם אחת, ביום-הכיפורים שחל להיות בשבת, נשתגע “אחר”, עלה על סוסו בפרהסיא ודהר במהירות הבזק דרך ישובים יהודיים. קול דהרתו הדהד ברחובות הערים והעיירות הריקים בארץ ישראל. יהודים הביטו בהשתוממות דרך חלונות בית המדרש – מי הוא גס-הרוח המפריע את המנוחה של שבת שבתון? – שאלו משתאים ומבוהלים האחד את השני.
פתאום קרה משהו מופלא. בנפשו של התנא המסוכסך-הטרגי, באישיותו המוקסמת, נתעורר אלישע בן אבויה. נשמה נהדרת, שהייתה רדומה במעמקי הנפש, נתעוררה. התקוממה לרגע, ודחפה את ידו של “אחר” שיכוון את הסוס כלפי קודש הקודשים.
מה פתאום יעבור על פני קודש הקודשים כשהוא רוכב על סוסו, דווקא ביום-הכיפורים שהוא מחללו בפרהסיא?
“אחר” בעצמו התפלא מדוע הוא נמשך לקודש הקודשים בדיוק באותו יום הקשור ומהודק למקום הקדוש. פתאום התחילה הנשמה השבויה, בת מלך האסורה ברהטים, לדרוש ממנו שיכירה: “הכר נא, הכתנת בנך היא”;
אלישע: הזדהה איתי, עם כל העבר, עם רבותיך, עם חבריך. בוא אלי, הרחק מאתך את ה”אחר” – “אחר” אינו אתה, הוא השטן בעצמו! חזור בך, “שובו בנים שובבים, שובה ישראל”! הלא עיניך רואות כי נמשך אתה כבאבן שואבת אל קודש הקודשים.
אלישע, יום הכיפורים היום, הקב”ה ממתין ומצפה לכל אחד שיבוא אליו;
אלישע, האינך שומע את הבת-קול המתחננת לפניך שתעשה תשובה?
אתה דוהר כעת על יד קודש הקודשים- הזוכר אתה איך שהרבי היה מספר על עבודתו של הכהן הגדול, איך היה שר את ניגון הווידוי של הכהן הגדול?
אלישע, הכר את עצמך, האזינה לבת קול: “שובו בנים שובבים, שובה ישראל”!
לרגע קט עיכב אלישע בן אבויה את סוסו ובת קול הגיע לאוזניו: “שובו בנים שובבים, שובה ישראל” – חוץ מ”אחר”. כוונת הבת-קול הייתה כי אלישע ישליך מעליו את “אחר”, את האישיות הזרה, יסתייג מזהות השקר שלו, בוא אלי, בן שובב; השאר את “אחר בחוץ!…
אולם הגורל הטרגי גרם לזה, כי אלישע בן אבויה טעה ובמקום “חוץ מ”אחר” שמע את שמו בפירוש: “חוץ מאלישע בן אבויה”, כפי גרסת הירושלמי. הוא סבר, כי “אחר” והוא זהים וכי הוא, אלישע בן אבויה, איננו יכול להשאיר את “אחר” לבדו. הצליף בשוט על סוסו ונעלם, ובאותו רגע נעלמה דמותו של התנא הגדול, שלא הכיר את עצמו. הירושלמי מסיים: “שידע את כוחי ומרד בי”.
יודעים אתם מדוע מרד אלישע בן אבויה בבורא העולם, למרות היותו גדול כל-כך בתורה? מפני שהתנא לא הבין את כוחו הוא ובגד בעצמו; לא ידע את כוחו ומרד בעצמו. אי ידיעת עצמו והערכה לא נכונה של אישיותו גרמו לחטא הטרגי.
  • מה הכשיל את החזרה בתשובה של אלישע, לפי הרב סולוביצ’יק?
  • האם היו רגעים בחיים שלכם שהרגשתם שמי שעושה את המעשה, הוא לא “אתם” האמיתי?
  • איך אפשר להגיע חזרה ל”אני” האמיתי? לשורש הטוב שבאדם?
אסיף: סיכום הלימוד

נחזור למליאה, ונבקש ממספר חברותות להציג את מה שעלה בדיון ביניהם. חשוב להדגיש כי לא חייבים לשתף בכל נקודות הדיון, אם לא מרגישים בנח לחשוף את כולן.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!