ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

איזהו גיבור…?

  • צוות מנהל חברה ונוער
  • , צוות לב לדעת
צוות מנהל חברה ונוערצוות לב לדעת
מחשב מקרן משחק
בשיעור זה נדון בשאלה- מיהו גיבור? חז"ל העניקו לנו את הביטוי הנפלא :"איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד', א'). נראה כי חכמים לא ביקשו למעט או לצמצם בהערכה למי שברגעי אמת מגייס כוחות ועוז ופועל בגבורה הרואית, אלא לכוון אותנו אל שורשי הדברים. כל גבורה מחוברת אל התגברות פנימית מסוימת, אל צד רוחני זה או אחר של חיינו. לכן, בתפיסתנו, הגבורה איננה רק פעולה חד פעמית אלא היא נדרשת להיות מעשה של יומיום, עבודה על המידות. לצד אלו, קיימת מסכת של "גבורה יהודית" שהתגלתה במהלך כל הדורות, ביחידים ובקבוצות, ושימשה תמיד מופת ומקור השראה לדבקות ומסירות נפש.
לב השיעור: איזהו גיבור?
פתיחה: משחק הכסאות- דמויות

הקדמה למורה: על רקע חג החנוכה הקרב ועל רקע האירועים הפוקדים אותנו, נדרשים אנו שוב ושוב לבירור מחודש ומעמיק של התכנים הקשורים לזהותנו, ולמכלול הערכים שעל פיהם אנו חיים. הגבורה בכלל, והגבורה היהודית בפרט הן מהנושאים שתמיד זקוקים לעיון ובירור. סיפורו של גדי עזרא הי”ד הוא רק דוגמה לתחושה עמוקה כזאת. חז”ל העניקו לנו את הביטוי הנפלא :”איזהו גיבור הכובש את יצרו” (אבות ד’, א’). נראה כי חכמים אלה לא ביקשו למעט או לצמצם בהערכה למי שברגעי אמת מגייס כוחות ועוז ופועל בגבורה הרואית, אלא לכוון אותנו אל שורשי הדברים. בעומק, כל גבורה מחוברת אל התגברות פנימית מסוימת, אל צד רוחני זה או אחר של חיינו. לכן, בתפיסתנו,  הגבורה איננה רק פעולה חד פעמית, מבריקה, נועזת, יוצאת דופן, אלא היא, בראש ובראשונה, נדרשת להיות מעשה של יומיום, עבודה על המידות, דיבור פנימי, חינוך עצמי, כיבוש היצר. לצד אלו, קיימת מסכת של “גבורה יהודית” שהתגלתה במהלך כל הדורות, ביחידים ובקבוצות, ושימשה תמיד מופת ומקור השראה לדבקות ומסירות נפש.

ימי החנוכה, מעבר לציון הניצחון הפיזי של מעטים מול רבים, מייצגים בעיקר את המאבק התרבותי- הרוחני על התורה,הערכים והזהות היהודית. מאבק זה התחולל “בימים ההם”, וממשיך “בזמן הזה”.  גם אנחנו, “בני המכבים” וכל מי שחי בדור הזה, חשים גם היום את האחריות העצומה לעיצוב דמותו וזהותו היהודית של עם ישראל בארץ ובתפוצות. על אנשי החינוך להמשיך ולקחת חלק משמעותי בעיצוב זהותם הרוחנית של בני הנוער כערובה להמשך קיומם היהודי.

פתיחה

נחלק לתלמידים את שני כרטיסי הדמות ונבקש מהם לעיין בהם ולהכיר דרכם את הדמויות המוצגות.

נעמיד במרכז הכיתה שני כיסאות ונאמר כי כל כיסא מייצג אחת מהדמויות. התלמידים יתיישבו לסירוגין על אחד הכיסאות לפי בחירתם וינמקו מדוע לדעתם דמות זו מייצגת עבורם את הגבורה. הפעילות תתבצע בשיטת “הכיסא החם”: מותר לדבר רק “דרך הכיסא”, ומותר להחליף כיסאות.

מפגש: דיון- מהי גבורה?

בעקבות ‘משחק הכיסאות’ נדון בסוגים שונים של גבורה שעלו-

  • כיצד ניתן להגדיר את המושג גבורה על פי הדברים שעלו בפעילות?
  • הביאו דוגמאות אישיות שעשויות להדגים ולהרחיב את המושג גבורה.
  • מה ההבדל בין סוגי הגבורה כפי שבאו לידי ביטוי בדמויות אלה?
  • “איזהו גיבור הכובש את יצרו” (אבות ד’, א’) – לאיזה דמות מתחבר מאמר חז”ל זה? תנו דוגמאות נוספות שעשויות להדגימו.

התבוננות: קבוצות- גבורת הכוח וגבורת הרוח

נחלק את המשתתפים לקבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיס משימה קבוצתית.

נאסוף את המחשבות שעלו מהלימוד בקבוצות על ‘גבורת הכוח’ ו’גבורת הרוח’.

נדון-

  • הדלקת נרות חנוכה היא הדרך שבה קבעו חז”ל לדורות לציין את זיכרון סיפור ניצחון החשמונאים. איזה סוג של גבורה מונצח במנהג זה?
  • “בימים ההם בזמן הזה” – איזה מסר רלוונטי עולה מכך, לדעתכם, לגבי שני סוגי הגבורה?
  • איזה סוג של גבורה מדגישים חז”ל בסיפור החנוכה ובאמרה “איזהו גיבור הכובש את יצרו”?
  • רבי יוסף קארו בחר לפתוח את ספר השולחן ערוך בביטוי של גבורה: “יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו” (או”ח, א’, א’) – מדוע, לדעתכם, פתח בהלכה זו?
הפנמה: שאלה או סיפור

נשאל-

  • כיצד הגבורה, לדעתכם, יכולה לבא לידי ביטוי בחיי היומיום?

נקריא את הסיפור על הדלקת הנרות בשואה, המדגיש את המשמעות של ניצחון הרוח. בעצם: כל כיבוש של יצר, כל התגברות וכל התחברות ודבקות בעולם פנימי, ערכי, רוחני יותר – הם גילוי של גבורה. לנו, כיהודים, ברור כי הגבורה האמיתית חייבת להיות מקושרת באופן כלשהו לצד רוחני זה או אחר של חיינו, ולכן האתגר הערכי שלנו הוא בבחינת “אוזר ישראל בגבורה” – להפוך את הגבורה לאתגר יומיומי, לאורח חיים.

ימי חנוכה במחנה
קרבו ימי החנוכה. החלטתי שיש לחוג חג זה בצורה כלשהי.  צריך לחזק את רוחן של הבנות, כי היינו כבר כולנו עייפות ומיואשות. שבוע לפני החג התחלתי להוציא מפסולת החוטים שקיבלנו לניקוי המכונות, את חוטי הכותנה, והחבאתים מתחת למזרונים שבמחנה. בת אחת שאלה אותי לפשר מעשי. סיפרתי לה על כוונתי, וכשביקשתי ממנה לעזור לי להשיג חמישה תפוחי אדמה בלתי מבושלים, היא התלהבה מן הרעיון והנה ברשותנו כבר התפוחים. חתכתי אותם לחצאים וגילפתי בתוכם מקום לשמן. שזרתי את חוטי הכותנה לפתילים והכנסתים לתוך התפוחים. גנבתי את פחית השמן, שבה השתמשתי לשימון המכונה בבית החרושת, ויצקתי את השמן לתוך התפוחים, והנה לפנינו חנוכיה.
בליל החנוכה הראשון הדלקתי את הנר הראשון ובירכתי עליו את הברכות, שרנו יחד “מעוז צור”, ונזכרתי כיצד חגגנו את החג בבית. מאחר שראיתי את השפעתו הטובה של הערב על חברותי, השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך. ארבעה ערבים הכול עבר כשורה. בליל החמישי נכשלנו.  משום מה איחרנו בהדלקת הנרות, אשר עוד דלקו בשעת השריקה לכיבוי האורות. בן רגע כבתה התאורה ובחושך שהשתרר, הסגירו אותנו נקודות האור שבקעו. השומרת בשער רצה אל מקור האור, בהיותה בטוחה כי אנחנו מאותתות לאווירוני האויב שלפעמים ביקרו כאן בלילות, פרצה את הדלת ונדהמה מן המחזה שנתגלה לעיניה. חדר מסודר, כל בחורה יושבת על מיטתה וכולן שרות בצוותא. “איכטונג” (הקשב !), הדם קפא בי. במשך שניות אחדות ראיתי בעיני רוחי את העונש הצפוי, עשרים וארבע ראשים גזוזים מחדש, וגרוע מזה: עשרים וארבע הזוגות עיניים מאשימות. לקול שאגתה: “מה קורה פה?”, התאוששתי ועניתי: “גברת מפקחת, השבוע יש לנו חג לזכר המכבים, כאשר יהודים מועטים ניצחו גויים מרובים”. לא חשבתי באותו הרגע מה אמרתי לה, וגם לא שאפתי להיות כגיבורה. אבל נאלצתי להשיב, כי השאלה הופנתה אלי. כנראה דיבר ממני איזה מין דיבוק, כי לא התכוונתי כלל להתגונן. כולנו חזרנו להכרה, כשהמפקחת עזבה את החדר, בלי להוסיף מילה. והנה קרה דבר שלא ייאמן, לא נענשנו ! להיפך, אותה מפקחת ס”ס, שהייתה גם מחלקת תוספות לבחורות, שסחבו את חבית האוכל, קראה לי  ובזמן שהוסיפה לי מן הדייסה, חשבתי על אותו ליל חנוכה, ושוכנעתי מחדש, שאכן כדאי היה הדבר.
(“אני מאמין”, מרדכי אליאב, בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ’ 212).

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!