נפתח את השיעור בשאלה מה קורה לנו כאשר אנחנו שומעים בחדשות או ברכילות מזדמנת (שכמובן אסורה בדר”כ..) על אדם דתי שנפל וחטא במעשים בתחום המוסרי. זו שאלה מורכבת שלצערנו פעמים רבות לובשת פנים ממשיות מידי. ובכל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, היא מעסיקה ומטרידה, ולכן כדאי לתת במה לרגשות הללו בתוך הכיתה עם אדם מבוגר וקשוב. כן חשוב להשתדל להימלט מעיסוק בפרשיות ספציפיות ולנתב את התלמידים לעיסוק בתהיות הרגשיות שפרשיות כאלו הציפו בהם ולא לעיסוק בשאלות הרכילות הצהובות או אפילו סתם בשאלות החיצוניות לנפש שפרשיות אלו מעוררות גם כן. המטרה איננה לעורר דיון בשאלת הקרה/לא קרה, נכון/לא נכון – אלא לאפשר שיתוף בתחושות המתעוררות בנו כאשר אנו שומעים סיפורים כאלו.

נתחלק לזוגות, וניתן לכל חברותא ללמוד את המשנה בה אנחנו עוסקים:

משנה, מסכת אבות, פרק ב’, משנה ב’
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון.
וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.

על כל זוג לקרוא את המשנה, לשאול עליה חמש שאלות, ולרשום אותן על דף. לאחר מכן נחזור למליאה ונבקש מתלמידים להציף את השאלות שהם שאלו ונכתוב אותן על הלוח, תוך חלוקה בין שאלות הנוגעות להבנת המשנה לבין שאלות הנוגעות לרעיונות שהמשנה מעלה. כדאי לענות על שאלות ההבנה שהתלמידים מעלים (חוץ משאלת ההבנה של המושג “דרך ארץ” אליו נתייחס בהמשך השיעור) ולהשאיר את השאלות הרעיוניות פתוחות בחלל האוויר.

לאחר מכן נלמד יחד עם התלמידים את המשנה עם פירושו של המאירי עליה:

הרב מנחם המאירי, חידושי המאירי לאבות
יש מפרשים ‘דרך ארץ’ התעסקות בפרנסתו וסחורות. ובא על דרך טובה [=ההתייחסות היא חיובית]…ואמר ‘שיגיעת שניהם משכחת עוון’, כלומר: שכל צד ממון נעדר ממנו. שמצד תורתו הוא יודע במה שהוא צריך ליזהר, ומצד הסתפקותו [=פרנסתו] אינו צריך לצדד [=לצוד, לחפש] בעצמו שום תחבולה וערמה לבקש בה את טרפו. והוא שאמר אחר כך: ש’כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה’, שהרי צורך פרנסתו וסיפוק ביתו דוחקים אותו…וסופו מלסטם הבריות. ויש לפרש ‘דרך ארץ’ – מוסר ומידות…כי החכם… כשהוא בעל מוסר ומוכיח דרך חיבה ואהבה, הם נזהרים בכבודו הרבה.

המאירי מחלק בין שני סוגי הבנות בחלק הראשון של המשנה שמורה לנו: “יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון”. אפשרות ראשונה היא להבין את המושג “דרך ארץ” כעוסק בענייני עבודה ופרנסה שמשכיחים מעוון שכן הם נותנים רווחה כלכלית לאדם שלא זקוק עוד לגנוב או להשיג כספים במרמה. האפשרות השנייה היא להבין את המושג “דרך ארץ” כעוסק בענייני מוסר ומידות שמשכיחה מעוון שכן היא בונה אישיות כזו שמסתייגת מעשיית עוול ורשע.

כדאי להשקיע עוד רגע בלימוד הדידקטי ולראות שאחד ההבדלים ברמה הפרשנית בין שני הפירושים נוגע לשאלת היחס בין שני חלקי המשנה: האפשרות הפרשנית הראשונה רואה את החלק הראשון של המשנה כאומר אמירה זהה או לפחות דומה לזו הנאמרת בחלק השני של המשנה שקובע: “וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון” ואילו האפשרות הפרשנית השנייה רואה בשני חלקי המשנה אמירות שונות בשאלה איך יכול האדם להתרחק מעוון.

אפשר לפתוח דיון עם התלמידים:

• איזו אפשרות פרשנית נראית להם סבירה יותר בתוך המשנה ומה השאלות שכל אפשרות פרשנית כזו מעלה? (כגון: למה הכפילות? למה לכנות את העבודה פעם כדרך ארץ ופעם כמלאכה ומאידך: מה הקשר בין שני חלקי המשנה? מדוע האמירה על דרך ארץ מופיעה במשנה לפני האמירה על המלאכה?)
• לאור הלימוד של המשנה ולאור פירושו השני של המאירי, נשאל את התלמידים כיצד יכול להיווצר מצב של תורה שאין עימה דרך ארץ, כלומר של תורה שאיננה מדריכה את החיים המעשיים? אילו כלים הייתם יכולים להציע על מנת ללמוד תורה ממקום אחר, חי ותובעני יותר?

כעת נלמד יחד עם התלמידים את הפסקה המובאת להלן שכתב הרב קוק בספרו עין איה על מסכת ברכות. עין איה הוא ספר של פסקאות שכתב הרב קוק כפירוש לשתי המסכתות הראשונות בתלמוד הבבלי: ברכות ושבת ובהן הוא מבקש למצוא את היסודות הרעיוניים והמחשבתיים שקיימים או מתעוררים בו לנוכח האמירות התלמודיות השונות. פיסקה זו עוסקת בהנחיה של רב יוסף לאדם האומר קריאת שמע שאסור לו לקרוא את קריאת שמע, כאשר הוא שוכב במצב “פרקדן” שעל פי פירושו של רש”י בגמרא הוא מצב של שכיבה על הגב כאשר העיניים מביטות כלפי מעלה. אפשר לפתוח עם התלמידים את השאלה מה נראה להם בעייתי בתנוחה זו ולתת להם להציע כיוונים כהקדמה ללימוד הפסקה, או לפתוח את לימוד הפסקה עצמה ומתוכה לדון על הרעיונות שהיא מעלה. מעל

הרב קוק, עין איה, ברכות, פרק שני, פיסקה ו

ברכות דף יג ע”ב “אמר רב יוסף: פרקדן לא יקרא ק”ש”. פירש רש”י. “שוכב על גביו ופניו למעלה”.

האדם ראוי שירגיל עצמו, כי כל לימוד נשגב וכל התבוננות צחה שתבא לנפשו תעודדהו להתעורר ולפעול טוב. אבל רע מאד הוא מי שמרגיל עצמו להיות מגיס לבו בתלמודו, דהיינו שמשכיל ויתבונן ועם כ”ז לא יזוז מחומריותו ומנטיותיו העפריות, אף שהם הפכיות אל החכמה והצדק המושג.

והנה האדם בנשאו עיניו למעלה, כאמור “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה”, ראוי שיתמלא רגשי קודש, רגשי צדק מלאות חיים לעשות הטוב והישר.

אבל מצב הפרקדן הוא, שבהיות עיניו למעלה מביט השמימה אל על, וחומריותו לא תתעורר לזוז ממקומו, הוא שוכב למעצבה כאילו אין תכלית ההתבוננות להישיר דרכיו ולעשותו ישר ומכוון בדרכיו לערך הנשגבות שמשיג בשכלו. הוא מצב מפסיד מאד, גורם להחליש הכח הראשי שבשלמות האנושי שהוא השכל, שלא יוכל לעמוד על עמדו לעשות פעולתו.

והוא מצב בלתי הגון בכל אופן, וביותר בק”ש, ששורש תכליתה הוא שתפעל הידיעה על המעשים, שעל כן סמוכה היא קבלת עול מלכות שמיים לקבלת עול מצות.

הרב קוק מתאר שהמצב הפיזי של פרקדן מבטא מצב נפשי, בו אדם הוגה במושכלות ומעשיר את עולם הדעת שלו, אך לא מניע את חייו לפעול ולהשתנות לאור המושכלות שרכש. קריאת שמע אומר הרב קוק היא תודעה והכרה שאמורים לשנות את דרכי חייו של האדם בפועל ולא להיוותר כהכרה שכלית גבוהה ככל שתהיה שאין לה נגיעה בחיים המעשיים של האדם. ועל כן אסור לקרוא את קריאת שמע במצב הפיזי שמבטא את המציאות הנפשית של “פרקדן”.

נשים מוזיקה בחדר וננסה כמידת האפשר להחשיך את החדר, ונבקש מהתלמידים להלך ולהסתובב בחלל. נבקש מכל אחד מהתלמידים לנסות ולהיזכר במשהו שלמד במהלך השבוע האחרון. בשלב ראשון נבקש מהתלמידים לעצור ולקפוא במקום בעמידה, ולחשוב על אותו דבר. לאחר מכן, ננחה את התלמידים להתחיל ולנוע, ולנסות דרך התנועה הפיזית לנסות ולחשוב על התנועה הנפשית שהתורה שלמדו יכולה ומבקשת לעורר בתוכם. לאחר כמה דקות, נכבה את המוזיקה ונבקש מכל תלמיד להיעמד בחדר בתנועה פיזית שתבטא את המצב הנפשי אליו הביאו אותו התרגיל והמחשבות. נבקש מתלמידים שמסכימים לתת מילים לתנועה שיצרו עם גופם, לשתף את הכיתה בתהליך שעברו.

במידה ותרגיל התנועה נראה לכם מורכב מידי עבור התלמידים שלכם, אפשר להסתפק בתרגיל פשוט יותר, בו כל תלמיד מנסה לחשוב על תורה שלמד ולכתוב לעצמו כיצד הוא יכול בחיים שלו להפוך את הלימוד להיות משהו חי ומשנה את החיים המעשיים שלו ולא רק תורה גבוהה שפגש ולמד בראש.

פתחנו את השיעור בהתבוננות על מצבים אקטואליים בהם תלמוד התורה מנותק מדרך הארץ, ועל הפגמים שמצב זה מביא. למדנו את המשנה בזוגות ולאחר מכן ניסינו יחד להבין את האמירות השונות שבה, בעזרתו של פירוש המאירי. לאחר מכן העמקנו בדברי הראי”ה קוק, ובעזרת תרגיל התנועה ניסינו לחוש בעצמינו מהו לימוד תורה המחובר לחיים ולגוף.

אפשרות נוספת לחיבור התורה לחיים היא הפיכת התורות לתפילות, כפי שמציע ר’ נחמן מברסלב. נסיים את השיעור בתפילה כי התורה שנלמד תמשיך לפעול בנו ולהשפיע על חיינו.