ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

תהילים פרק ח’ – מה אנוש כי תזכרנו

בשיעור נתבונן בפרק ח' שבתהילים ונראה שהטבע והעולם יכול להביא את האדם לגאווה אך גם לענווה והכנעה
לב השיעור: האם המפגש עם הטבע גורם לנו להתנשאות או להכנעה?
פתיחה: דמיון מודרך- מסע לילי

נלמד היום את פרק ח’ בתהילים. הפרק נכתב מתוך התבוננות בשמיים ונולד כתוצאה מן התחושות שמרגיש דוד באותה התבוננות

נבקש מהתלמידים לעצום עיניים ונעשה דמיון מודרך של מסע לילי והתבוננות בכוכבים

נכתוב על הלוח את התחושות שעולות לתלמידים

מפגש: קריאה רציפה- פרק ח'

נקריא את הפרק:

ניתן לתלמידים שאלה שתלווה את הקריאה –

  • מהן התחושות שיוצרות ההתבוננות בטבע אצל דוד?

כדאי לקרוא קריאה רציפה את הפרק למרות המילים הלא מובנות.

א לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד:
ב יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-תְּנָה הוֹדְךָ עַל-הַשָּׁמָיִם:
ג מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:
ד כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:
ה מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:
ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ:
ז תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו:
ח צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי:
ט צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:
י יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ:

נראה לתלמידים שיש שני תחושות סותרות בפרק :

בפסוק ה- אפסיות האדם

ו-ט – עוצמת האדם

נעלה נקודה למחשבה :

  • כיצד מראה אחד יוצר תחושות סותרות כאלה?

נתייחס לנקודה למחשבה בסוף השיעור

התבוננות: מי הם המעידים על גדולת ה' בפרק? העמקה ומקורות אחרים

נשאל את התלמידים:

  • מי הם המעידים על גדולת ה’ בפרק?

(פסוקים ב-ד: ארץ, שמים, עוללים ויונקים, גרמי השמים)

נקרא את הפרק בקריאה נוספת ונתעכב יותר בהבנת פסוק ג’

  • מה בעוללים וביונקים מהווה ‘עוז’ – תהילה לה’?

–  התפתחותם, הניסיות הניכרת בכל רגע אצל התינוק מהווה עדות לגדולת ה’ ולהשגחתו.

–  דעת מקרא: המלמול שלהם הוא שירה לה’

–  רש”י: עוללים ויונקים מהווים משל לכהנים וללויים המהללים את ה’ בביהמ”ק.

נפנה את התלמידים לדף המקורות

tehilim8

נבקש מהם לקרוא את רש”י ורד”ק ולהסביר את ההבדל בפרשנות שלהם

ההבדלים:

א. הבדל פרשני בהבנת עוללים ויונקים: רד”ק מפרש כפשוטו – תינוקות, ואילו רש”י מפרש על דרך הדרש – דימוי לכהנים ולויים.

ב. הבדל רעיוני בהבנת טענתם של הרשעים: רד”ק מפרש כי טענת הרשעים היא שאין מנהיג לעולם, ורש”י מסביר כי טענת הרשעים היא כי אין ייחוד לעם ישראל, והוא עם ככל העמים.

  • כיצד עונה כל אחד מהם על השאלה?

על פי רש”י ה’ בטובו השרה את שכינתו בעולם הזה, על אף שהוא כל כך נבדל ממנו. השראת השכינה המיוחדת ניתנה לעם ישראל במקדש. יש עמים הטוענים כי אין כל ייחוד בעמ”י, אך השראת השכינה במקדש מעידה על כך שטענתם אינה נכונה, שהרי ה’ הנבדל והעליון נתן לעם מיוחד זה את הזכות להללו ולעובדו.

על פי רד”ק ההתבוננות בטבע עלולה להביא את האדם גם לכפירה. העוללים והיונקים, המהללים את ה’ ואת חסדיו, מלמדים אותנו כי ניתן להגיע לאמונה בה’ ולהכרה בו, וכך עלינו לעשות

נמשיך בקריאת הפרק

כדאי להפנות את התלמידים לביאורי המילים שיש בדף העבודה

נקרא את הפסוק האחרון:

“ה’ אדוננו ה אדיר שמך בכל הארץ”

החתימה היא כמו הפתיחה שבפסוק ב’

  • מדוע מושמטת הסיפא המתארת את הודו של ה’ על השמים?

אפשר לצייר את המזמור כמשולש: ה’, האדם, העולם.

בקודקוד העליון ניצב הקב”ה כלפיו האדם ניצב בתחתית, במלוא אפסיותו. ה’ ברא גם את העולם והשליט עליו את האדם. כלפי העולם ניצב האדם במלוא עוצמתו. בפסוקים ו-ט יש תיאור על העוצמה של האדם הניכרת מן השליטה על הארץ.

דוד מסיים את המזמור בהרמת מבט נוספת אל הקודקוד העליון, בכדי להבין את מקומו האמיתי של האדם על אף הצלחתו.

לאחר תיאור עוצמתו של האדם הניכרת מן הארץ והשליטה של האדם (בפסוקים ו-ט)

חוזר דוד לתאר את מקומו האמיתי של בן האנוש. שלא נטעה לחשוב כי הוא אכן שליט על הארץ – ה’ הוא האדון גם על הארץ.

תנועת המבט במזמור היא כלפי מעלה – אל השמים, כלפי מטה בהכנעה – ממנה אל תחושת עוצמה המביאה להרמה נוספת של המבט – ושוב אל ההכנעה.

סיום עם הרש”ר הירש –

הרש”ר מדבר על היכולת להגיע לעוצמה מתוך ההכנעה (עונה על הנקודה למחשבה מתחילת השיעור)

פירוש הרש”ר הירש לפרק ח בתהילים
ואם תכבה האנוכיות שבנפש האדם מתחת שמי הכוכבים המספרים כבוד אל, עד מה תוכל להתרומם נפש האדם שהשתחררה מהאלהת עצמה, כאשר תבוא אל ליבו תחושת הרום והגובה היחיד בעולם הנועד לו לאדם שאינו עובד את עצמו כי אם את האלוהים, ואשר שמי הכוכבים מבשרים לו כי כשם שהבורא קורא לכל כוכב וכוכב בשמו ומתווה את מסילתו, כן קרא גם לו בשמו והתווה לו את מסילת חייו אשר עליו להשלימה! שם ה’, המטיל פחד הגורם צער לאיש- אנוש יומרני, יהיה למקור חרוב, ולמעיין לא- אכזב של שמחה לליבו של המתרומם לדרגת “אדם”
מתחת לשמי הכוכבים המבשרים שם ה’, נקבר ה”אנוש” ועמו ה”אויב והמתנקם”, וקם לתחיה “האדם”  ועמו האחווה וההתמסרות, כי ילמד האיש שהוא בבחינת “אדם” את תורת “כי תפקדנו”, את המושג הנשגב, הגואל, מושג החובה, את תפקיד החיים הנתון לו ע”י ה’. האיש שהתנוון לדרגת “אנוש”, אינו יודע אלא את זכותו הוא ורק מתוכה, מתוך מה שמסייע בידו לקיים ולתבוע את זכותו המדומה, באה לו חובתו. ה”אני” שלו הוא יסוד זכותו ומטרת חובתו. ואילו האדם, שנתעורר לבחינת “אדם”, יודע רק את חובתו, ורק ממה שעוזר לו במילוי חובתו באה לו גם זכות מבוקשו ושאיפתו, ה’ הוא מקור חובתו ומטרתה, והיסוד לזכותו.
הפנמה: הרלוונטיות של המזמור לימינו

נקרא את דעת מקרא המדבר על הרלוונטיות של מזמור זה לימינו אנו

סיכום דעת מקרא לפרק ח
הסתירה בין פחיתות ערכו של האדם מצד אחד ובין השגיו מצד שני, היא היסוד שעליו בנוי מזמור זה. סתירה זאת היתה קיימת בכל הדורות, ומובלטת ביותר בדורנו זה: מצד אחד כבר עובר האדם לא רק ‘ארחות ימים’ אלא אף בנתיבי אוויר ואף בשבילי הרקיע ומתיימר למשול לא רק בארץ אלא גם בירח, הירח הזה שהמשורר חש את אפסות האדם לעומתו. אך מצד שני, דוקא הצלחות אלה של האדם מגלות לפניו עולמות גדולים ועצומים, שלפני כן לא העלה אדם בדעתו שהם נמצאים, ופלאי פלאים גדולים ורבים בכל פינה, הן בעולמות הרחוקים ההם והן  בעולמנו זה, פלאים שלא שיערום ראשונים, ולעומתם חש האדם את עצמו רפה כוח וחסר ערך במידה כזאת, שתוספת הכוח והמדע שניתוספו לו, לא זו בלבד שלא החלישו את הרגשת קטנותו של האדם מול הבריאה כולה, אלא עוד חיזקו אותה הרבה מאד, ואף הרשע של בני אדם חזק מאד בימינו. וכך דברי המזמור מתאימים למצבנו היום מאד מאד.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!