נשמיע מוסיקה מרגיעה, ונדריך את התלמידים להרפיה של השרירים מכף רגל ועד ראש, ולנשימות עמוקות. נחלק לכל תלמיד צימוק. נבקש לשים לב לתחושה שהוא מקבל בין האצבעות, למרקם שלו. נתבונן בצורתו, בקמטיו, בגווניו. נריח אותו. נכניס את הצימוק לפה, ונחוש את מגוון טעמיו ומרקמו (מתוק, חמוץ, יבש, רטוב).

בסיום התרגיל, נשאל:

• לאילו דברים שמתם לב בנוגע לצימוק? מבחינת מראה, טעם, ריח, צורה, צבע, מרקם?
• האם שמתם לב למשהו שלא הכרתם קודם?
• מה עזר לכם לשים לב לכל הפרטים?
• איך הרגשתם במהלך התרגיל?

נסביר לתלמידים כי זו הייתה הדגמה מוחשית לרעיון ששיש עולם שלם של תחושות שאנו לא שמים לב אליו ביום יום, וניתן להיחשף לכך רק כאשר אנחנו עוברים לתדר עדין יותר.

נקרא את דברי המשנה:

שמעון בנו (של רבן גמליאל) אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. (משנה, אבות, י”ז)

נשאל את התלמידים:

• כיצד אתם מבינים את דברי המשנה?
• האם אתם מסכימים?
• מתי השתיקה עוזרת לכם? כיצד היא עוזרת?
• מתי לא נכון לשתוק?

נקרא את דברי הרב חרל”פ:

לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, שעל ידי השתיקה כל הגוף שותק מכל רגשותיו ואינו מחוה דעה כי אם מניח עצמו להיות מקשיב ללחשי נשמתו. והוא מה שהשתיקה נקראת אומנות […] שבזה אוסר את כל רגשותיו וקושרם אל השכל העליון של זיו אור הנשמה. (ר’ חרל”פ, מי מרום מסכת אבות, עמ’ ק)

נברר עם התלמידים:

• מה קורה לגוף בזמן השתיקה, לדברי הרב חרל”פ?
• מה השתיקה מאפשרת?
• מה כוונת המילים “שהשתיקה נקראת אומנות”?
• מה ניתן להשיג בכך?