לב השיעור: כיצד לראות בעין טובה?
פתיחה: סבב עין טובה
בסבב מהיר בכיתה או בתרגיל בזוגות : עין טובה – כל תלמיד צריך לומר תכונה חיובית של חבר טוב. בשלב שני, כל תלמיד צריך לחשוב על דמות שלילית בהיסטוריה או בהווה ואז למצוא תכונה חיובית של הדמות.
בעקבות שני הסבבים הללו מומלץ לערוך דיון בכיתה ולשאול את התלמידים: איך הרגישו בתרגיל השני לעומת התרגיל הראשון ? מדוע?
נסכם את התרגיל ונדגיש את הפער הקיים בדרך כלל בין הקלות בראיית הטוב במישהו שאנו חשים קרבה אליו, ואת הקושי הקיים למצוא משהו טוב במישהו הנתפס בעינינו כשלילי.
מפגש: התגובה הבלתי שגרתית של דוד
דוד מאמץ את תכונת העין הטובה אפילו על אויבו, שאול. בקינת דוד נלמד על יכולתו של דוד למצוא תכונות חיוביות בדמותו של שאול, על אף המתח האישי והרדיפה של שאול אחר דוד. דוד מבכה את מותו ונלמד על שבחים שדוד משבח בהם את שאול.
לאחר הכרות עם מערכת היחסים המורכבת של שאול עם דוד בספר שמואל א’:
- איך היית מצפה שיגיב דוד על מות שאול? על מות יהונתן?
יש כיתות הלומדות את שמואל ב’ בכיתה י’, ובכיתות אלו יש צורך להזכיר את היחסים המורכבים בין דוד לשאול כפי שנלמדו בספר שמואל א’.
לאור הסקירה של יחסי דוד ושאול ניתן היה לצפות שבמות אויבו ישמח דוד, אך כפי שעולה מתוך הקינה תגובת דוד היא הפוכה, ומתקיים בדוד :”בנפול אויבך אל תשמח”.
נפנה מספר שאלות עליהן יענו התלמידים בזוגות:
- איך התייחס דוד אל שאול ויהונתן בפסוקי הקינה. הבא ציטוטים מהקינה התומכים בקביעתך.
- קראו את קינת דוד ומצאו כמה פעמים בקינה מוזכר שאול, כמה פעמים מוזכר יהונתן?
- אלו שבחים של הנופלים מוזכרים בקינה? על שאול, על יהונתן?
- מה אתה יכול ללמוד מכך?
- השלימו את הטבלה הבאה והשווו בין ההתנהגות הצפויה של דוד לשאול וליהונתן בנו.
|
הצפוי
|
המצוי
|
יחס דוד לשאול
|
|
|
יחס דוד ליהונתן
|
|
|
עבדי דוד, היו בוודאי מציעים לדוד לשמוח שאויבו רודפו נפל בידי שמים. אך דוד, נעים זמירות ישראל, מחבר קינה שבה ניתן לעמוד על גדולתו של דוד שמצליח בעת כזאת לקיים את “בנפול אויבך אל תשמח” ולא רק שלא שמח, אלא הצטער וציין את שבחו של הנפטר.
יחסו של דוד לשאול למרות העוינות של שאול כלפיו, הייתה כעבד בפני מלך. דוד מקפיד לקרוא לו “משיח ה'” אף בשעה ששאול מנסה לרדפו ולהרגו.
ניתן לעיין בשמואל א’ בפרקים כ”ד וכ”ו שבהם מציעים אנשי דוד לפגוע בשאול, ודוד מסרב בכל תוקף.
פרק כד
(א) וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין־גֶּֽדִי׃
(ב) וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ (ס)
(ג) וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת־דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל־פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים׃
(ד) וַ֠יָּבֹא אֶל־גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת־רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים׃
(ה) וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר־אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת־איביך [אֹֽיִבְךָ֙] בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת־כְּנַֽף־הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר־לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט׃
(ו) וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב־דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת־כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃ (ס)
(ז) וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם־אֶעֱשֶׂה֩ אֶת־הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא׃
(ח) וַיְשַׁסַּ֨ע דָּוִ֤ד אֶת־אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם לָק֣וּם אֶל־שָׁא֑וּל וְשָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה וַיֵּ֥לֶךְ בַּדָּֽרֶךְ׃ (ס)
(ט) וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי־כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙ מן־המערה [מֵֽהַמְּעָרָ֔ה] וַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי־שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ (ס)
(י) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת־דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ׃
(יא) הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר־נְתָנְךָ֩ יְהוָ֨ה ׀ הַיּ֤וֹם ׀ בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַהֲרָגֲךָ֖ וַתָּ֣חָס עָלֶ֑יךָ וָאֹמַ֗ר לֹא־אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּֽאדֹנִ֔י כִּי־מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא׃
(יב) וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֛ה אֶת־כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ אֶת־כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֛ה צֹדֶ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
(יג) יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה־בָּֽךְ׃
פרק כו
(ז) וַיָּבֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י ׀ אֶל־הָעָם֮ לַיְלָה֒ וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּעְגָּ֔ל וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה־בָאָ֖רֶץ מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָ֑יו] וְאַבְנֵ֣ר וְהָעָ֔ם שֹׁכְבִ֖ים סביבתו [סְבִיבֹתָֽיו׃] (ס)
(ח) וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל־דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת־אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ׃
(ט) וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אֲבִישַׁ֖י אַל־תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה׃ (פ)
(י) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ חַי־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִם־יְהוָ֖ה יִגָּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה׃
(יא) חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְ֠עַתָּה קַח־נָ֨א אֶֽת־הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָ֛יו] וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ׃
התבוננות: מקור: האלשיך הקדוש
משימה אפשרית :
בכל אחד מהפרקים מצאו את הפסוק שבו מסרב דוד לפגוע בשאול ומנמק את הסיבה לסירובו.
העתיקו את הפסוק וכתבו במילים שלכם את הנימוק שמביא דוד להחלטתו.
פרק כד:______________________________________
פרק כו’:______________________________________
רבי משה אלשיך מכונה האלשייך הקדוש 1507-1600, היה שד”ר דרשן ופוסק בצפת.
האלשיך הקדוש, מתייחס לפער בין הציפיה שיגיב דוד מתוך רגשות אנושיים של שמחה לאיד, לבין תגובתו של דוד בפועל:
(יז) ויקנן דוד כו’. לבל יראה חלילה שהיה שמח לאידם על דבר המלוכה ועל היותו נרדף ממנו כל הימים, על כן נשא קינה לעיני כל ישראל ולבל יאמר איש כי עיקר הקינה הייתה על יהונתן אהובו, כי אם שאגבו הזכיר בה את אביו, על כן אמר על שאול, שהוא העיקר ואחריו ועל יהונתן בנו. עוד כיוון שלא על בחינת מלך הספידו, כי לא יתכן תהיה הקינה על זה, כי הלא מאסו ה’ ממלוך על ישראל, ואיך יקונן על אבדן מלכותו, על כן אמר על שאול כלומר על בחינת היותו שאול, בלי תואר מלך, ועל כן לא אמר על המלך שאול:
- מדוע חיבר דוד את הקינה לדעת האלשיך הקדוש?
- מה לומד האלשיך מהכינויים של שאול הנמצאים בקינה?
הפנמה: כתיבה ועין טובה
כתוב מה למדת מדוד ומהקינה שחיבר על שאול.
כתוב מה למדת על שאול מתוך הקינה.
בנוסף,
במהלך השבוע הקרוב נסה לחפש דוגמאות בהן אתה מצליח להידבק בדרכיו של דוד ולראות דברים סביבך בעין טובה, בחר דוגמא שתרצה לשתף את הכיתה.
אסיף: עין טובה על אויב אישי
פתחנו בתרגיל של יישום עין טובה ונוכחנו בקושי לראות בעין טובה מישהו הנתפס כשלילי. בחנו את תגובת דוד למות שאול כפי שהיא עולה בקינת דוד (וכן בארוע המפגש בו סירב לפגוע בו). המשכנו ללמוד לפי האלשיך הקדוש על העין הטובה של דוד, שלא היתה בו שמחה לאיד בנפול שאול. סיימנו במשימת כתיבה ותרגול עין טובה בסביבתינו.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא