נפתח בכך שהשיעור עוסק בסיכום השנה החולפת.

נחלק לכל תלמיד דף אחד חלק עליו נבקש לכתוב את הדברים הבאים (שורה אחת לכל זיכרון):

• הזיכרון הראשון שלי
• זיכרון מגיל הגן
• זיכרון מכיתה א’
• זיכרון מהשנה החולפת

נשאל,

• מדוע לדעתכם דווקא הזיכרונות האלו עלו לכם?
• אנחנו זוכרים רגעים מסוימים מהחיים, אך לא את כל הרגעים שקרו לנו אי פעם. מה לדעתכם גורם לאירוע אחד להיזכר אצלנו ולאחר להישכח?

נקרא ביחד את השיר ‘טנא של זיכרונות’ שכתבה סמדר שיר. מילות השיר נמצאות להלן, ניתן גם להאזין לו.

טנא של זכרונות

מילים: סמדר שיר

את השקיעה בחוף אילת
והשמיים שאדמו
את החיוך והמבט
והריסים שנעצמו

את החרמון עטור לבן
כמו כיפה על ראש הסב
ואת משק גלי הים
המבקשים עכשיו עכשיו

פזמון:
אני אוספת רגעים ותמונות
לטנא של זכרונות
שיילך איתי על הגב
שאהבתי ושאוהב

את הברושים שבחלון
ואת ריחו של היורה
אני רוקמת לחלום
שלעולם בי לא ידהה
מהנופים והצלילים
ומידך האיתנה
כתבתי שיר ללא מילים
האם תוסיף לו מנגינה?

פזמון…

נבקש מהתלמידים לכתוב לעצמם או לסמן בשיר את הרגעים והתמונות אותם מזכירה הדוברת בשיר.

נשאל,

• מדוע מזכירה הדוברת את האירועים האלו? מה הם בשבילה?
• באיזה אופן מתארת הדוברת את הרגעים והתמונות בשיר? מדוע לדעתכם היא מתארת אותם כך?

בכיתה נציין כי ניתן לדמיין את המראה, להרגיש, לשמוע ולהריח את זיכרונותיה, היא גם מוסיפה מחשבות ורגשות שלה לגבי כל זיכרון. כך נשמרים הזיכרונות גם אצלנו- מוחשיים ומעורבבים ברגשות ובמחשבות.  זיכרון הוא סובייקטיבי והרבה פעם מקושר לריח, מראה, קול שמעלה בנו אותו פתאום.

• מה פירוש הביטוי “טנא של זכרונות”?
• הדוברת בשיר מתארת פעולה של “איסוף” הזיכרונות במכוון. לשם מה אוספת הדוברת את הזיכרונות האלו ולוקחת אותם איתה “על הגב”? (שימו לב גם למילים בבית האחרון – אני רוקמת לחלום).
• מדוע אנחנו “לוקחים” איתנו את הזיכרונות שלנו? איזה תפקיד / ערך יכול להיות לזיכרונות בחיים שלנו?

אדם בנוי מהעבר שלו, ממה שבנה אותו ופגש במסע של החיים. הזיכרונות שלנו הופכים להיות חלק ממי שאנחנו ואף יוצרים חלק משמעותי מהאישיות שלנו.

נפזר בכיתה כותרות של אירועים מרכזיים שחלפו עלינו ככיתה בשנה האחרונה (כל אירוע נכתוב על דף נפרד ככותרת, ונשאיר מקום לתלמידים להוסיף משלהם).
נזמין את התלמידים להסתובב בין האירועים ולכתוב ליד כל אירוע זיכרון ממנו. זה יכול להתבטא בתחושה, רגש או מחשבה, רגע קטן עם חבר, משהו מעניין או מצחיק שקרה שם וכד’.
לאחר שכתבו, נמשיך לסבב בו יוכלו לקרוא מעט ממה שכתבו חבריהם לכיתה.

נחזור חזרה לישיבה, ונשאל את התלמידים:

• האם מה שכתבתם היה אותו דומה לאירועים שהתלמידים האחרים רשמו?
• האם ישנו שוני בכתיבה של התלמידים על אותו אירוע?
• מדוע היה שוני?

נסב את תשומת לב התלמידים שאותו אירוע יכול להישמר בזיכרון של אחד באופן שונה מהאחר.

זיכרון הוא סובייקטיבי ומושפע מהחוויה של האדם, לכן ישנם זיכרונות שונים. אמנם לא תמיד אנחנו בוחרים מה נזכור ומה נשכח, לפעמים איננו יודעים מדוע אנחנו זוכרים דווקא דבר מסוים על פני האחר. אבל, יש באפשרותנו לנסות ולאסוף לנו זיכרונות מסוימים באופן בו היינו רוצים לזכור אותם, כך שיהיו בעלי ערך חיובי עבורנו.
נשאל,
• אם הבחירה הייתה בידיכם, באיזה אופן הייתם רוצים לזכור את האירועים שחלפו?
• האם יש דברים שאותם חשוב לכם במיוחד לזכור מהשנה החולפת (האם יש גם ערך לזיכרונות של דברים לא טובים)?
נכתוב על הלוח את המשפטים הבאים להשלמה:
חבר מהכיתה ש’גיליתי’ השנה…
משהו מעניין שלמדתי…
מראה או נוף מיוחד שארצה לזכור…
משהו שמאוד הצלחתי בו…
משהו שלא הצלחתי בו …
ידע חדש שרכשתי…
נושא אהוב שלמדתי או חקרתי…
רגע מצחיק במיוחד…
משהו שגיליתי על עצמי…
משהו שאני מצטער שעשיתי…
נחלק לתלמידים שקיקים קטנים מבד וכן מספר רצועות נייר דקות (נחתוך מראש דף A4 לרצועות).
נזמין את התלמידים לכתוב על כל רצועת נייר רגע אחד שהם רוצים לאסוף ולקחת איתם הלאה, ניתן להיעזר במשפטים שכתובים על הלוח.
נכניס את הפתקים לתוך שקיקים, נשחיל את השקיקים על חוט ונענוד אותם כשרשרת על הצוואר קרוב לליבנו.
(אופציה נוספת- להכין שקיקי בד בעצמנו בעזרת דבק או מחט וחוט).

סיום שנה זו תקופה המעוררת תחושות רבות. היא הזדמנות לבחון את העבר ולהחליט על שינויים לקראת התקופה הבאה.

אנחנו נעזרים בזכרונות שלנו בכדי לבחון את השנה שעברה, אך יש להם גם תקפיד משמעותי לאורך החיים שלנו. בזכות הזיכרון המשמר את אירועי העבר אנחנו מי שאנחנו, אדם ללא זיכרון או שורשים הינו חסר ואבוד.

זיכרון הוא אישי וסובייקטיבי, הוא מתעורר וצף כאשר ישנו ריח/מראה/ קול המקושר לאירוע. יש לנו שליטה מעוטה אם בכלל על הזיכרונות, אך השפעה רבה מה נלמד מהם ונעשה בהמשך.

גם לזיכרון שלילי יכול להיות ערך חיובי, בהצלחה בשנה הבאה