נתחיל בתרגיל קצר. נחלק חוטים כלשהם לתלמידים, ניירות ודבק  נבקש מהתלמידים לנסות לדמיין שהם צריכים להסביר את המושג “זמן” לאדם שנתקל בו לראשונה, ולהמחיש לו איך הזמן נראה בעזרת החוט הזה.

נקדיש זמן למחשבה, ואז ליצירת ההדגמות השונות על גבי הניירות שקבלו.

נתבונן בהצעות שיצרו התלמידים ונתעכב על סוגים שונים של הבנת המושג זמן, מתוך מה שיצרו (לינארי, ספיראלי, מעגלי, וכן הלאה). נבקש הסברים מהתלמידים ליצירותיהם, ונתייחס גם להצעות חדשניות ומקוריות של תפיסת זמן, כמובן. נפתח את הנקודה ונאמר, שאפשר לחוות זמן באופנים רבים ומגוונים, וכל צורה כזאת נושאת משמעויות ותובנות אחרות על המציאות, ומשנה לחלוטין את האופן שבו אנחנו נעים בתוכה.

נחלק לתלמידים את מילות השיר: “שוב נתחיל מחדש” של נתן יונתן ונאזין לו בביצועו של צביקה פיק.  ננחה את התלמידים לסמן בעיגול את כל הדברים שמונה המשורר כ”מתחילים מחדש”.

שׁוּב נַתְחִיל מֵחָדָשׁ, שֶׁכֻּלָּם מַתְחִילִים;
הַחוֹרֵשׁ, הָאוֹסֵף, הַמְשׁוֹרֵר, הֶעָלִים
הַנּוֹפְלִים עִם הָרוּחַ, פְּנִינֵי הַטְּלָלִים
וְהַגַּל הַחוֹזֵר אֶל חוֹפָיו הַתְּלוּלִים.

מַתְחִילִים, כַּמּוּבָן, גַּם יַרְחֵי הַשָּׁנָה:
תִּשְׁרֵי וְחֶשְׁוָן וְכִסְלֵו
סְתָו חָדָשׁ רֵיחָנִי מִתְיַשֵּׁב בַּגִּנָּה
לְהַבִּיט אֵיךְ הַקַּיִץ חוֹלֵף.

וְרוֹאֶה אֵיךְ גַּנֵּי הַתַּפּוּחַ נוֹרָא
עֲיֵפִים אַחֲרֵי הַקָּטִיף,
אֵיךְ הָרוּחַ פּוֹלֵשׁ לַבְּרֵכָה הַקְּרִירָה
וְחוֹרֵשׁ עַל פָּנֶיהָ קְמָטִים.

וּכְבָר בָּא וְחוֹבֵט הַמָּטָר שֶׁל טֵבֵת
וְאַחֲרָיו חֹדֶשׁ שְׁבָט וּפְרָחָיו
וַאֲדָר, הַסְּסָן אֵיךְ פּוֹתֵחַ רוֹכְסָן
לַשָּׁרָב הַחַמְסָן שֶׁל נִיסָן…

נְטָפִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל מָטָר, וְאִיָּר
מְלַחֵךְ וְדוֹרֵס כְּבָר בְּרֶכֶס הָהָר
עוֹד סִיוָן, כַּמּוּבָן!
וְתַמּוּז הַנִּמְהָר
וְהַלּוּחַ שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וְנִגְמָר.

אָז יָבוֹא חֹדֶשׁ אָב, מְאֹהָב בִּדְרָכָיו
בְּשִׁמְשׁוֹ הַשּׁוֹפֵךְ אֲגַמִּים שֶׁל זָהָב
וְהַלַּיְלָה מָלֵא צִרְצָרִים וְכוֹכָב
וְקֵיצִי וּפָרוּעַ וְחַם.

אָז אֱלוּל, אַחֲרוֹן בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל
קְצַר יָמִים וְנוֹשֵׁף עִם לֵילוֹ הַתָּלוּל
עוֹד תְּקִיעָה,
עוֹד תְּרוּעָה,
עוֹד שְׁבָרִים, וְעִגּוּל
הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה יִסָּגֵר בְּמַנְעוּל.

מַתְחִילִים מֵחָדָשׁ. לָמָּה לֹא? מַה זֶּה רַע?
גַּם הַזְּמַן לִפְעָמִים מִתְבַּלְבֵּל בַּסְּפִירָה
גַּם הַגַּל אֶל הַחוֹף מְבַקֵּשׁ חֲזָרָה
גַּם תֵּבַת הַזִּמְרָה שָׁרָה שׁוּב אֶת שִׁירָהּ.

שׁוּב נַתְחִיל מֵחָדָשׁ, שֶׁכֻּלָּם מַתְחִילִים
נְנַגֵּן אֶת הַשִּׁיר בְּאוֹתָן הַמִּלִּים
שֶׁאֵינָן מִתְעַיְּפוֹת, לְעוֹלָם, כַּגַּלִּים
הַשָּׁבִים בְּלִי חֲדֹל
אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל
אֶל חוֹלוֹת הַחוֹפִים הַתְּלוּלִים…

נבקש מכל תלמיד המעוניין בכך למנות  דבר אחד מתוך הדברים שסמנו בשיר, עד שנקיף את כל הדוגמאות. נרשום אותן על הלוח.

• מה המשותף לכל הדוגמאות?
• אחרי מה בעיקר עוקב השיר? (התנועה של החודשים במעגל השנה).
• מה לדעתכם מבקש המשורר לצייר לנו כאן?

השיר עמוס ומלא דוגמאות לאותה התנועה. כשניסינו לתאר את הזמן באמצעות חוט, עלו פה, מצידכם,  כל כך הרבה אופנים יפים להמחיש ולתפוס את המושג החמקמק הזה.

• איך לדעתכם מתאר לנו אותו המשורר כאן?
• מי חושב או מרגיש ככה גם, לגבי הזמן, שנע במעגלים , שוב ושוב?

נתבונן בשיר שוב מקרוב ונבקש למפות: חוץ מהחודשים, המשורר מונה גם את גלי הים ששבים וחוזרים, ותיבת נגינה שחוזרת שוב ושוב על אותו השיר, העלים הנושרים וצומחים, הטל, החקלאי (החורש ואוסף) והמשורר (שזאת אמירה מעניינת בעלת מבט כפול, על עצמו, בתוך השיר).

• האם ניתן לחלק את הדוגמאות הללו לקבוצות?

גם במבט על החודשים וגם במבט הכללי ובדוגמאות השונות שהוא מביא, יש מישור אנושי ומישור טבעי-כלל עולמי שעולה כאן. נבקש לערוך טבלה במחברת, עם שתי עמודות: “טבע” ו”אנושי” ולמלא אותה בהתאמה.

• האם החלוקה הזאת משנה משהו למשורר?
• או שאולי הוא מבקש לומר בדיוק להיפך?
• שאין הבדל בין הדברים כלל ?

השיר כולו עוסק בתנועה העולמית הזאת, של המציאות, כמו משהו שנגזר מתוך התנועה של הסיבוב של כדור הארץ, אנחנו כולנו נכללים בה. הביטוי להתחיל מחדש מסכם אותה בניגודיות הפנימית שבו, שנקראת גם אוקסימורון.

נבהיר, שזהו אמנם לא אוקסימורון קלאסי, כי יש הגיון פשוט ב”להתחיל מחדש”, אבל ננסה בכל זאת לפענח את העניין יחד: נפרק את הביטוי ונבחין בכך שהמלה “מחדש” מרמזת על משהו שחוזר על עצמו, ואילו “נתחיל” נוגעת ועוסקת באיזו ראשית, חדשה ונקיה.

• איך מיישבים אוקסימורון כזה בלב?

המשורר כאילו מתבונן על המציאות כולה ומבקש לזהות בה את אותה התנועה. המעגל הוא  התנועה שהוא מתבונן דרכה על הזמן, וההתחלה מחדש היא פועל יוצא של חזרה מתמדת אל נקודת ההתחלה, כל שנה מחדש.

נתחלק לזוגות, ונבקש מכל אחד מבני הזוג לחשוב על עוד שלושה דברים שמתחילים מחדש אצלו, באופן פרטי, מדי שנה. כל אחד יתבקש לספר לבן זוגו למשימה, ויחד, נבקש מהם לכתוב עוד בית לשיר, שיכלול את האלמנטים האישיים הנוספים (לפחות ששה, סך הכל)  שהם ספרו זה לזה.

נזמין לשיתוף.

לסיום, נבקש מהתלמידים לעצום עיניים ולמשוך “קצה חוט” מהמקום שהיו בו בזמן הזה בדיוק בשנה שעברה.

• האם הם זוכרים אפילו מעט שבמעט?
• עם מי היו? היכן?
• איך הרגישו? מה לבשו?
• ממה חששו? למה ציפו במיוחד?

כעת נזמין אותם לדמיין שמהנקודה שבה אחזו בזכרון מתחיל מעגל, ומתעקל עד לאותה הנקודה, שנה אחר כך, שהיא ההווה שלנו.

• עם מי אנחנו כעת?
• היכן אנחנו? האם אנחנו פיזית באותו מקום? ונפשית?
• ממה אנחנו חוששים, למה אנחנו מצפים?
• מה השתנה מאז?

כעת נבקש מהם להמשיך ולדמיין את אותו עיגול, מתעקל והולך עד לאותה נקודת תחילת השנה, של השנה הבאה.

• האם יש לכם תחושה כלשהי לגבי היכן תמצאו?

ננחה את התלמידים להקדיש מחשבה לכך, לדמיין את המקום הזה במרחק של שנה מכאן.ומתוך הדמיון הזה לחשוב על שלושה ענינים שהיו רוצים לברך את עצמם לגביהם, שישאו פרי בע”ה עד השנה הבאה.

נשלח אותם עם תרגיל המחשבתי הביתה, ונזמין אותם לשלוח לעצמם מייל מתוזמן, שיגיע אליהם בדיוק באותו התאריך שאנחנו עומדים בו, רק בשנה הבאה, עם מיטב הברכות שהם ברכו את עצמם, בזכות היכולת והתקווה להתחיל מחדש.

פתחנו בניסיון לבטא מהו זמן באמצעות חוט. דרך השיר וניתוחו למדנו על מימד הזמן ונקודות הציון בו. חשבנו איך כל אחד חווה את הזמן וסיימנו בתרגיל כתיבת מייל מתוזמן לרגע הזה בשנה הבא מתוך התבוננות ברגע הזה בשנה שעברה ובהווה.