נכתוב על הלוח את המילה ‘אמא’ ונבקש מהתלמידים לומר אסוציאציות העולות בראשם למשמע מילה זו. נכתוב את דבריהם.

חוץ מהאמא הפרטית של כל אחד מאיתנו, יש לנו כמה אמהות משותפות- שרה, רבקה, רחל ולאה. הבה ננסה לחשוב יחד- מה הן מסמלות בשבילנו, איזה מן קשר יש לנו איתן? מה זה אומר שיש לנו כעם אמהות? נשמע כמה מחשבות על שאלה זו.

נקרא את הפסוק מישעיהו המדבר על אברהם ושרה וקורא לכל אדם מישראל להתבונן בשורשיו- האבות נמשלים לצור, לסלע שממנו נחצבנו אנו, והאמהות למקבת בור- או כלי שעמו חוצבים בורות בסלע או סלע שניקבו אותו.  שרה נקראת כאן ‘תחוללכם’- מלשון לידה אך גם לחולל דבר הוא ליצור, לברוא. האבות והאמהות שלנו משפיעים במידה רבה על מי שהננו. האם אנחנו מייחסים לכך משמעות? האם אנחנו זוכרים להביט לאחור ולהתבונן בשורשינו ובמשמעותם?

ישעיהו פרק נא

(א) שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה’ הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם:

(ב) הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:

לימוד מקורות בחברותות ולאחריו אסיף- שמיעת מחשבות התלמידים בעקבות הלימוד וסיכום. 

נקודות מרכזיות לדיון:

1. דמותה של רחל כאם- רחל שהיתה עקרה וכל-כך השתוקקה לילדים, רחל שמתה בלידתה. אם- קשורה במידת הרחמים, רחם. האימהות שלה מאד חזקה (אולי גם בגלל היותה אימו של בן הזקונים של עם ישראל…) וככזו אנו רואים שגם לאחר מותה קולה נשמע בבכי על צרות בניה בדורות השונים. הבכי שלא מרפה- ‘מאנה להינחם’, היא עושה הכל על מנת לראות בישועתם של צאצאיה. והם מצידם חשים בקשר הזה המיוחד- ‘באין ומחבקין קבורת רחל’ לבוא לקבר רחל להתפלל זה כמו לבוא לחיבוק של אמא.

בתיאור פטירתה בולט היחס בין קבורתה בדרך, לא במקום המכובד המיועד לכל האבות והאימהות- מערת המכפלה, לבין העובדה שלמרות הארעיות לכאורה, של קבורתה- עדיין מצבתה נודעת ‘עד היום הזה’ וכפי שאנו יודעים וזכינו בדורנו- שמקום קבורתה הוא מוקד עליה לרגל לתפילה ותחנונים.

2. רחל כדמות גומלת חסדים ודמות מאחדת שבזכותה עם ישראל נשאר מאוחד למרות כל הגלויות, בזכות מסירת הסימנים לאחותה ושמירה על כל השבטים שנולדו כעם אחד מאוחד (דבר שהתגלה גם מאוחר יותר ככוחו של יוסף בנה, שסלח לאחים ושמר על אחדות המשפחה).

 לאחר הלימוד אפשר לקרוא את סיפורו של נדב שרגאי על “מאמא רוחל”- הרב מנחם פורוש וחנן פורת ז”ל שהצליחו למנוע ברגע האחרון את מסירת קבר רחל לפלסטינאים בהסכמי אוסלו.

“מסכת חייו של מנחם פרוש שהלך לעולמו בגיל 94, יכולה לפרנס כמה וכמה ביוגרפים, אבל חותם אחד, מיוחד במינו, הותירו דווקא דמעותיו,  בפגישה אחת בלשכתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, בקיץ  1995. רבין היה אז על סף ויתור על קבר רחל והעברתו לרשות הפלסטינית. פרוש וחנן פורת נפגשו באותם ימים בפתח לשכתו של רבין ובהחלטה של רגע חברו יחדיו ונכנסו אל ראש הממשלה. פורת נעזר שם בתצלום אוויר גדול שהביא עמו כדי להמחיש לראש הממשלה את המרחקים הקצרים וטווחי הירי שבין ירושלים לבית לחם. הוא  שאל את ראש הממשלה אם היה מעביר לפלסטינים את קבר בן גוריון או את קבר מפקדו בפלמ”ח יגאל אלון, אבל עוד קודם שרבין הספיק להשיב, קם פרוש ממקומו, ניגש אל רבין, חיבק אותו ופרץ בבכי סוער, תוך שהוא צועק עליו: “זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה?”.

רבין הפציר בו להירגע, אבל  סערת רוחו של ר’ מנחם רק גברה. “איך אני ארגע”, הוא צעק-זעק, “אתה הולך לתת את הקבר של מאמע רוחל. העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אמא”. דמעותיו של פרוש המסו כידוע את לבו של רבין, שחזר בו מהחלטתו.”

לאחר הלימוד וההעמקה בדמותה של רחל אמנו והיותה אם לדורות, ננסה להתחבר לדמותה באופן אישי דרך אומנות.

נחלק לכל תלמיד דף ובו שירים שנכתבו על רחל אמנו בעת החדשה, ונפזר בכיתה תמונות שונות מקבר רחל (השירים והתמונות מצורפים בסוף הקובץ).

נבקש מכל תלמיד ליצור, בעזרת צבעים ומספריים, את ‘קבר רחל שלו’. לבטא ביצירה מהי רחל אמנו עבורו. ננחה את התלמידים כי הם יכולים ליצור קולאז’ מחלקי תמונות וממילים ומשפטים מתוך השירים שקיבלו וכן לצייר או לכתוב משלהם.

 לאחר סיום היצירה נשב במעגל, כל תלמיד יניח את התמונה לפניו, ונזמין את מי שמעוניין בכך לשתף במה שעשה.

פתחנו במחשבות על מקומם של אבות ואמהות האומה בחיינו. התמקדנו בדמותה של רחל ולמדנו אודותיה ממקורות שונים. נחשפנו לאימהיות שלה, גמילות החסד וכוחה המאחד. על בסיס הלימוד הוזמנו התלמידים לבטא ביצירה את ‘רחל האישית’ שלהם ולגלות מהי רחל עבורם.