ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

רבי זירא – חלק ב

  • רעות ברוש
רעות ברוש
תצוגת כיתה מלאה
רבי זירא – חלק ב
לב השיעור
פתיחה
מפגש
העליה לארץ - לימוד בקבוצות
התבוננות
קירוב רחוקים - לימוד משותף
הפנמה
אסיף
מקורות - העלייה לארץ

קבוצה א’

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מא עמוד א
רבי זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה, דבעי למיסק לארעא דישראל. דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז) בבלה יובאו ושמה יהיו. אמר: איזיל ואשמע מיניה מילתא, ואיתי ואיסק. ..
תרגום: רבי זירא היה משתמט מרבו רב יהודה, כיוון שרצה לעלות לארץ ישראל, שאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז) בבלה יובאו ושמה יהיו. אמר: אלך ואשמע ממנו דבר, ואבוא ואעלה.
  • מדוע משתמט רבי זירא מרבו?
  • עם איזו התנגשות ערכית מתמודד רבי זירא?
  • מה משמעות הליכתו לשמוע דבר מרב יהודה לפני עלייתו לארץ?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד א
אמר רבי חייא בר אבא: הרואה חטים בחלום – ראה שלום, שנאמר (תהילים קמ”ז) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. הרואה שעורים בחלום – סרו עונותיו, שנאמר (ישעיהו ו’) וסר עונך וחטאתך תכפר. אמר רבי זירא: אנא לא סלקי מבבל לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא. (תרגום: אני לא עליתי מבבל לארץ ישראל עד שראיתי שעורה בחלום)
  • מדוע מחכה רב זירא עם עלייתו לארץ עד שיראה שעורים בחלומו?
  • מה מסמלת השעורה?
  • מה מלמד הדבר על יחסו לעליה לארץ?
שו”ת ציץ אליעזר חלק יא הדרן על מסכת כתובות ד”ה (ט) 
ויש להבין מדוע דוקא רבי זירא הקפיד על ככה שלא לעלות לא”י עד שיראו לו בחלום שערי שזהו סימן שסרו עונותיו מה שלא מצינו לשאר תנאים ואמוראים שינהגו בכזאת. ואמרתי לפרש עפ”י הגמרא בכתובות הנ”ל דאיתא דר’ זירא הוה משתמיט מיניה דרב יהודה רביה כשרצה לעלות לא”י, מפני שרבו סבור היה שאסור לעלות מבבל לא”י, והוא נחלק על רבו בזה וסבר שעוד מצוה איכא בעליה לא”י, ואם כן יש לומר שמפני זה שרבו לא סבר כמוהו אלא שעוד ישנה עבירה בדבר הזה לעלות מבבל לא”י, לכן הגם שהחליט בדעתו דלא כן, אבל עדיין מהנדז (=מתלבט) היה בדבר הזה דאולי הצדק עם רבו, על כן לא גמר בנפשיה לעלות מבבל לארץ עד שהראו לו מן השמים שעורים שזהו סימן שסרו עונותיו, ומזה שפט בנפשו שהצדק אתו שאין כל עון בהעליה לא”י אלא עוד שכר מצוה בידו, ואו אז עשה עובדא בנפשיה ועלה לארץ ישראל. והיה מעשה רב זה לימוד לדורות שממנו יראו וככה יעשו.
  • כיצד מתאר הציץ אליעזר את המחלוקת בין ר’ זירא לרב יהודה?
  • איזה מידות ניתן ללמוד מהתנהגותו של ר’ זירא?

 

קבוצה ב’

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א
רבי זירא כי הוה סליק לא”י, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה?
תרגום: רבי זירא כאשר עלה לארץ ישראל לא מצא מעבורת לעבור בה. אחז בחבל ועבר. אמר לו אותו צדוקי: עם פזיז שהקדמתם פיכם לאוזניכם! עדיין בפזיזותכם אתם עומדים! אמר לו: מקום שמשה ואהרן לא זכו – אני מי יאמר שאזכה לו?
  • מדוע לא מחכה רבי זירא למעבורת שתעביר אותו את המים?
  • כיצד רואה הצדוקי את מעשהו של רבי זירא?
  • מה הקשר בין הקדמת נעשה לנשמע, שאליה רומז הצדוקי לבין צורת הגעתו של רבי זירא לארץ?
  • מה הניע את רבי זירא לנהוג כפי שנהג?
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה. יתיב מאה אחריניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא. ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה, ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה, וקרו ליה קטין חריך שקיה.
תרגום: רבי זירא כאשר עלה לארץ ישראל, ישב מאה תעניות שישתכח התלמוד הבבלי ממנו, כדי שלא יטריד אותו. ישב מאה אחרות שלא ימות ר’ אלעזר בימיו ויפלו עליו עניני הציבור. וישב מאה אחרות שלא תשלוט בו אש הגהנום. כל שלושים יום היה בודק עצמו, הסיק את התנור עלה וישב בתוכו ולא היתה שולטת בו אש. יום אחד נתנו בו חכמים עיניהם, ונחרכו שוקיו, וקראו לו קטן חרוך השוקיים.
  • מדוע מתענה רבי זירא? (שלוש סיבות)
  • מדוע רוצה רבי זירא לשכוח את תלמודו?
  • מה הקשר בין התענית לבין השכחה?
  • מה מבטאת העובדה שבכל שלושים יום היה רבי זירא בודק את עצמו?
  • מדוע מקנאים חכמים ברבי זירא?
  • מה משמעות הכינוי “קטן חרוך השוקיים”?
רש”י: דלא ניטרדיה – כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן,  ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת, ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן בסנהדרין (כד, א), ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין.
  • כיצד מפרש רש”י את התנגדותו של ר’ זירא לתלמוד הבבלי?
    ההבדל הגדול מכל ההבדלים, הוא בין המצב של הנפש הישראלית בשעה שהוא שרוי על אדמת נכר, שאז אף אם יהיה מרום ונעלה מאד, מ”מ לפי מדתו ולפי ערכו יראו לו ההשקפות הפנימיות, שהם ערכי התורה הפנימיים, שהמה אבות לקצב הלכות רבות, כעין צל של ענין, כמו שאוב בכלי לא חי ממקורו, כמו דבר מתורגם משפה אל שפה , שאין לו אותו העז והחיים שהמקור בעצמו נושא אותו עליו. ע”כ, במעמד אותה החליפה האדירה שבחיי רבי זירא, בעלותו אל מקום חפצו לארעא דישראל, מקום חשק לבבו ומקור נפשו וחייו, הנה התרוממו לו כל העניינים, רוחו פותח בקרבו לחוש ולהאזין בהקשבה יותר בהירה בכל הלכה את תוכה הפנימי, עמוק עמוק בלב נכון ומלא רגש קדושת עוז ותפארת (‘עין איה’ שבת ב, פ”ה, א)
  • כיצד מפרש הראי”ה קוק את התנגדותו של ר’ זירא לתלמוד הבבלי?

 

קבוצה ג’

ויקרא רבה (וילנא) פרשה לד ד”ה ז אמר רבי
אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב דף ה טור ג /ה”ח
רבי זעירא כד סלק להכא
אזל אקיז דם
אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא
א”ל בכמה הדין ליטרתא?
א”ל בחמשין מניי וחד קורסם
א”ל סב לך שיתין ולא קביל עילוי סב לך ע’ ולא קביל עילוי סב לך פ’ סב לך צ’ עד דמטא מאה ולא קביל עילוי א”ל
עביד כמנהגך
ברומשא נחית לבית וועדא אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסם?
אמרין ליה ומה הוא דין?
אמר לון פלן טבחא
שלחון בעיי מייתיתיה ואשכחון ארוניה נפקא
אמרין ליה ר’ כל הכין?
אמר ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן
תרגום: רבי זעירא, כשעלה לכאן,
הלך להקיז דם,
והלך לקנות ליטרת בשר מהקצב.
אמר לו: בכמה הליטרא הזאת?
אמר לו: בחמישים מטבעות ובמכת ברזל אחת!
אמר לו: קח לך שישים, ולא קיבל; קח לך שבעים, ולא קיבל; קח לך שמונים, קח לך תשעים,
עד מאה, ולא קיבל.
אמר לו: עשה כמנהגך.
בערב בא לבית הוועד, אמר להם: חכמים, מהו המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרת בשר עד שמכים אותו בברזל?!
אמרו לו: ומי הוא זה?
אמר להם: פלוני, הטבח.
שלחו להביא אותו ומצאו שמת וארונו יוצא.
אמרו לו: רבי, כל כך כעסת עליו?
אמר להם: יבא עלי שלא כעסתי עליו, הייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך.
  • למה רצה הקצב להכות את רבי זירא?
  • מדוע רבי זירא קיבל את ההשפלה בשתיקה ולא התווכח?
  • מה ניתן ללמוד מהסיפור על כוחו של רבי זירא?
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח ד”ה ג רבנן פתרי
רבי זעירא נפיק ליה לשוקא למיזבן מקומא,
א”ל לדין דהוא תקיל תקיל יאות,
ואמר ליה לית את אזיל לן מן הכא בבלייא די חרבון אבהתיה?
בההיא ענתה אמר ר’ זעירא לית אבהתי כאבהתהון דהדין?
על לבית וועדא ושמע קליה דרבי שילא יתיב דריש: “אם חומה היא” – אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה,
אמר יפה לימדני עם הארץ.
תרגום: רבי זעירא יצא לו לשוק לקנות דבר-מה.
אמר לו לזה שהוא שוקל: תשקול יפה.
אמר לו: האין אתה הולך מכאן, בבלי, שאבותיו החריבו את בית המקדש?
באותה שעה אמר ר’ זעירא, אין אבותי כאבותיו של זה?
נכנס לבית הוועד, ושמע קולו של רבי שילא יושב ודורש: “אם חומה היא” – אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה.
אמר, יפה לימדני עם הארץ.
  • למה כועס המוכר על רבי זירא?
  • מה כואב לרבי זירא במיוחד בתגובתו של המוכר?
  • מה ניתן ללמוד על רבי זירא מסיומו של הסיפור?

 

קבוצה ד’ (אופציונלי):

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א
כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא: ארץ שנער (=בבל) הרה וילדה, ארץ צבי (=ארץ ישראל) גידלה שעשועיה, אוי נא לה, אמרה רקת (=טבריה) , כי אבדה כלי חמדתה.
תרגום: כשנחה נפשו של רבי זירא, פתח (את ההספד) עליו אותו מספיד כך:…
  • מה חלקה של בבל ומה חלקה של ארץ ישראל ב”צמיחתו” של רבי זירא, ע”פ ההספד?
  • איך ניתן להבין את הביטוי “כלי חמדתה”?
מהרש”א מגילה ו ע”א
הצדיק ודאי אינו אבד במיתתו, שיש לו הישארות הנפש, אבל יש לכלל ישראל להספיד על מה שנאבדה מהם כלי חמדתן. שהצדיק הוא דימיון כלי חשוב שעל ידו פועלים דברים חשובים וטובים.
קירוב רחוקים - מקורות
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז עמוד א
ר’ זירא אמר מהכא (בראשית כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא. והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי: עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו, ועבדו תשובה.
תרגום: אותם בריונים שהיו בשכנותו של רב זירא,שהיה מקרבם כדי שיחזרו בתשובה, והיו חכמים מקפידים.
כשמת ר’ זירא אמרו: עד עכשיו היה הקטן חרוך-השוקים (כינויו של ר’ זירא) שהיה מבקש עלינו רחמים, עכשיו מי יבקש עלינו רחמים?
הרהרו בלבם ועשו תשובה.

 

הרב יצחק דוד אתרוג פרי עץ הדר עמ’ 14:
יש רגש נפלא שרק יחידי סגולה מתברכים בו לדעת את האור הגנוז המאיר גם ברשעים ולפעול לעורר הטוב הצפון ברשע עד שיתגבר על הרע הבחירי שבו ויכניעו. פעולת חכמים זו אינה חוזרת ריקם. לפעמים פעולותיהם נראות מיד בגלוי על ידי שהמקורבים להם מטיבים את מעשיהם ומיישרים דעותיהם בפועל, ולפעמים הפעולה נגוזה ומכוסה ונכנס רק גרעין פנימי בהם, אבל בעתיד בטוחים שלא יפטרו מהעולם בלי תשובה וסוף סוף יבואו לידי גילוי גם בקלי קלים מהם, כמה מרגליות יקרות של מעשים טובים ומדות נעלות על ידי השפעות היחידי סגולה. […] וכך הייתה פעולת רבי זירא בהתקרבותו את הרשעים, נגלית אחר מותו, ונתקיים בו ‘גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם” [חולין ז:], וזה המסופר בסנהדרין [לז.] דאחרי מותו אמרו הני בריוני “עד עכשיו כשהיה ר’ זירא חי היה מתפלל עבורנו, אבל עכשיו שר’ זירא אין עוד בחיים מי יתפלל עבורנו ועשו תשובה”.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פז עמוד א
רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה.
תרגום: רבי זירא כאשר היה לו דבר עם אדם (=כאשר מישהו פגע בו), היה עובר ושונה לפניו ומראה עצמו כדי שיוכל לבוא ולהוציאו מדעתו (=לפייסו)
יצירה
שימו לב! רצוי להקדיש חלק נרחב מהשיעור לנושא העליה לארץ, שכן הוא רחב ומשמעותי יותר.
המשך השיעור הקודם על ר' זירא. בחלק זה נעסוק בסיפורי עליית ארצה וביחסו אל הבריונים והחוטאים, ונסכם את כלל היחידה.
לב השיעור: מהי גדולתו של ר' זירא?
פתיחה: סיפור עליה

כהקדמה וכפתיחה ליחידה העוסקת בעלייתו של ר’ זירא לארץ, נבקש מאחד התלמידים לשתף בקצרה בסיפור העליה לארץ – שלו או של הוריו. נתמקד בנקודות הבאות:

  • המניעים לעלייה
  • מה היתה ההתלבטות או הדילמה האם לעלות?  כיצד היא נפתרה?
  • גילויים מפתיעים שגילו בארץ
  • קשיים בחיים בארץ
מפגש: העליה לארץ - לימוד בקבוצות

נחלק את הכיתה לשלוש או ארבע קבוצות וניתן לכל אחת מקור ללימוד משותף עם שאלות מנחות.  נקדיש זמן ארוך ללמידה ונעבור בין הקבוצות, ובסיום נחזור למליאה ונבקש מנציג מכל קבוצה להציג את מה שלמדו. רצוי להקדיש חלק נרחב מהשיעור לנושא העליה לארץ, שכן הוא רחב ומשמעותי יותר.

קבוצה א’

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מא עמוד א
רבי זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה, דבעי למיסק לארעא דישראל. דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז) בבלה יובאו ושמה יהיו. אמר: איזיל ואשמע מיניה מילתא, ואיתי ואיסק. ..
תרגום: רבי זירא היה משתמט מרבו רב יהודה, כיוון שרצה לעלות לארץ ישראל, שאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז) בבלה יובאו ושמה יהיו. אמר: אלך ואשמע ממנו דבר, ואבוא ואעלה.
  • מדוע משתמט רבי זירא מרבו?
  • עם איזו התנגשות ערכית מתמודד רבי זירא?
  • מה משמעות הליכתו לשמוע דבר מרב יהודה לפני עלייתו לארץ?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד א
אמר רבי חייא בר אבא: הרואה חטים בחלום – ראה שלום, שנאמר (תהילים קמ”ז) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. הרואה שעורים בחלום – סרו עונותיו, שנאמר (ישעיהו ו’) וסר עונך וחטאתך תכפר. אמר רבי זירא: אנא לא סלקי מבבל לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא. (תרגום: אני לא עליתי מבבל לארץ ישראל עד שראיתי שעורה בחלום)
  • מדוע מחכה רב זירא עם עלייתו לארץ עד שיראה שעורים בחלומו?
  • מה מסמלת השעורה?
  • מה מלמד הדבר על יחסו לעליה לארץ?
שו”ת ציץ אליעזר חלק יא הדרן על מסכת כתובות ד”ה (ט) 
ויש להבין מדוע דוקא רבי זירא הקפיד על ככה שלא לעלות לא”י עד שיראו לו בחלום שערי שזהו סימן שסרו עונותיו מה שלא מצינו לשאר תנאים ואמוראים שינהגו בכזאת. ואמרתי לפרש עפ”י הגמרא בכתובות הנ”ל דאיתא דר’ זירא הוה משתמיט מיניה דרב יהודה רביה כשרצה לעלות לא”י, מפני שרבו סבור היה שאסור לעלות מבבל לא”י, והוא נחלק על רבו בזה וסבר שעוד מצוה איכא בעליה לא”י, ואם כן יש לומר שמפני זה שרבו לא סבר כמוהו אלא שעוד ישנה עבירה בדבר הזה לעלות מבבל לא”י, לכן הגם שהחליט בדעתו דלא כן, אבל עדיין מהנדז (=מתלבט) היה בדבר הזה דאולי הצדק עם רבו, על כן לא גמר בנפשיה לעלות מבבל לארץ עד שהראו לו מן השמים שעורים שזהו סימן שסרו עונותיו, ומזה שפט בנפשו שהצדק אתו שאין כל עון בהעליה לא”י אלא עוד שכר מצוה בידו, ואו אז עשה עובדא בנפשיה ועלה לארץ ישראל. והיה מעשה רב זה לימוד לדורות שממנו יראו וככה יעשו.
  • כיצד מתאר הציץ אליעזר את המחלוקת בין ר’ זירא לרב יהודה?
  • איזה מידות ניתן ללמוד מהתנהגותו של ר’ זירא?

 

קבוצה ב’

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א
רבי זירא כי הוה סליק לא”י, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה?
תרגום: רבי זירא כאשר עלה לארץ ישראל לא מצא מעבורת לעבור בה. אחז בחבל ועבר. אמר לו אותו צדוקי: עם פזיז שהקדמתם פיכם לאוזניכם! עדיין בפזיזותכם אתם עומדים! אמר לו: מקום שמשה ואהרן לא זכו – אני מי יאמר שאזכה לו?
  • מדוע לא מחכה רבי זירא למעבורת שתעביר אותו את המים?
  • כיצד רואה הצדוקי את מעשהו של רבי זירא?
  • מה הקשר בין הקדמת נעשה לנשמע, שאליה רומז הצדוקי לבין צורת הגעתו של רבי זירא לארץ?
  • מה הניע את רבי זירא לנהוג כפי שנהג?

[הדרך לארץ ישראל. העליה עצמה והדרך לארץ ישראל- מסיפור המפגש עם הצדוקי ניתן לראות את תשוקתו העזה של רבי זירא להגיע לארץ ישראל וכן, בדומה לתחושותיו לפני העליה לארץ- חוסר הביטחון בשאלה האם הוא אכן ראוי לזכות ולהגיע לארץ ישראל].

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה. יתיב מאה אחריניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא. ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה, ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה, וקרו ליה קטין חריך שקיה.
תרגום: רבי זירא כאשר עלה לארץ ישראל, ישב מאה תעניות שישתכח התלמוד הבבלי ממנו, כדי שלא יטריד אותו. ישב מאה אחרות שלא ימות ר’ אלעזר בימיו ויפלו עליו עניני הציבור. וישב מאה אחרות שלא תשלוט בו אש הגהנום. כל שלושים יום היה בודק עצמו, הסיק את התנור עלה וישב בתוכו ולא היתה שולטת בו אש. יום אחד נתנו בו חכמים עיניהם, ונחרכו שוקיו, וקראו לו קטן חרוך השוקיים.
  • מדוע מתענה רבי זירא? (שלוש סיבות)
  • מדוע רוצה רבי זירא לשכוח את תלמודו?
  • מה הקשר בין התענית לבין השכחה?
  • מה מבטאת העובדה שבכל שלושים יום היה רבי זירא בודק את עצמו?
  • מדוע מקנאים חכמים ברבי זירא?
  • מה משמעות הכינוי “קטן חרוך השוקיים”?
רש”י: דלא ניטרדיה – כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן,  ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת, ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן בסנהדרין (כד, א), ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין.
  • כיצד מפרש רש”י את התנגדותו של ר’ זירא לתלמוד הבבלי?
    ההבדל הגדול מכל ההבדלים, הוא בין המצב של הנפש הישראלית בשעה שהוא שרוי על אדמת נכר, שאז אף אם יהיה מרום ונעלה מאד, מ”מ לפי מדתו ולפי ערכו יראו לו ההשקפות הפנימיות, שהם ערכי התורה הפנימיים, שהמה אבות לקצב הלכות רבות, כעין צל של ענין, כמו שאוב בכלי לא חי ממקורו, כמו דבר מתורגם משפה אל שפה , שאין לו אותו העז והחיים שהמקור בעצמו נושא אותו עליו. ע”כ, במעמד אותה החליפה האדירה שבחיי רבי זירא, בעלותו אל מקום חפצו לארעא דישראל, מקום חשק לבבו ומקור נפשו וחייו, הנה התרוממו לו כל העניינים, רוחו פותח בקרבו לחוש ולהאזין בהקשבה יותר בהירה בכל הלכה את תוכה הפנימי, עמוק עמוק בלב נכון ומלא רגש קדושת עוז ותפארת (‘עין איה’ שבת ב, פ”ה, א)
  • כיצד מפרש הראי”ה קוק את התנגדותו של ר’ זירא לתלמוד הבבלי?

 

קבוצה ג’

ויקרא רבה (וילנא) פרשה לד ד”ה ז אמר רבי
אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב דף ה טור ג /ה”ח
רבי זעירא כד סלק להכא
אזל אקיז דם
אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא
א”ל בכמה הדין ליטרתא?
א”ל בחמשין מניי וחד קורסם
א”ל סב לך שיתין ולא קביל עילוי סב לך ע’ ולא קביל עילוי סב לך פ’ סב לך צ’ עד דמטא מאה ולא קביל עילוי א”ל
עביד כמנהגך
ברומשא נחית לבית וועדא אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסם?
אמרין ליה ומה הוא דין?
אמר לון פלן טבחא
שלחון בעיי מייתיתיה ואשכחון ארוניה נפקא
אמרין ליה ר’ כל הכין?
אמר ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן
תרגום: רבי זעירא, כשעלה לכאן,
הלך להקיז דם,
והלך לקנות ליטרת בשר מהקצב.
אמר לו: בכמה הליטרא הזאת?
אמר לו: בחמישים מטבעות ובמכת ברזל אחת!
אמר לו: קח לך שישים, ולא קיבל; קח לך שבעים, ולא קיבל; קח לך שמונים, קח לך תשעים,
עד מאה, ולא קיבל.
אמר לו: עשה כמנהגך.
בערב בא לבית הוועד, אמר להם: חכמים, מהו המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרת בשר עד שמכים אותו בברזל?!
אמרו לו: ומי הוא זה?
אמר להם: פלוני, הטבח.
שלחו להביא אותו ומצאו שמת וארונו יוצא.
אמרו לו: רבי, כל כך כעסת עליו?
אמר להם: יבא עלי שלא כעסתי עליו, הייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך.
  • למה רצה הקצב להכות את רבי זירא?
  • מדוע רבי זירא קיבל את ההשפלה בשתיקה ולא התווכח?
  • מה ניתן ללמוד מהסיפור על כוחו של רבי זירא?
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח ד”ה ג רבנן פתרי
רבי זעירא נפיק ליה לשוקא למיזבן מקומא,
א”ל לדין דהוא תקיל תקיל יאות,
ואמר ליה לית את אזיל לן מן הכא בבלייא די חרבון אבהתיה?
בההיא ענתה אמר ר’ זעירא לית אבהתי כאבהתהון דהדין?
על לבית וועדא ושמע קליה דרבי שילא יתיב דריש: “אם חומה היא” – אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה,
אמר יפה לימדני עם הארץ.
תרגום: רבי זעירא יצא לו לשוק לקנות דבר-מה.
אמר לו לזה שהוא שוקל: תשקול יפה.
אמר לו: האין אתה הולך מכאן, בבלי, שאבותיו החריבו את בית המקדש?
באותה שעה אמר ר’ זעירא, אין אבותי כאבותיו של זה?
נכנס לבית הוועד, ושמע קולו של רבי שילא יושב ודורש: “אם חומה היא” – אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה.
אמר, יפה לימדני עם הארץ.
  • למה כועס המוכר על רבי זירא?
  • מה כואב לרבי זירא במיוחד בתגובתו של המוכר?
  • מה ניתן ללמוד על רבי זירא מסיומו של הסיפור?

 

קבוצה ד’ (אופציונלי):

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א
כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא: ארץ שנער (=בבל) הרה וילדה, ארץ צבי (=ארץ ישראל) גידלה שעשועיה, אוי נא לה, אמרה רקת (=טבריה) , כי אבדה כלי חמדתה.
תרגום: כשנחה נפשו של רבי זירא, פתח (את ההספד) עליו אותו מספיד כך:…
  • מה חלקה של בבל ומה חלקה של ארץ ישראל ב”צמיחתו” של רבי זירא, ע”פ ההספד?
  • איך ניתן להבין את הביטוי “כלי חמדתה”?
מהרש”א מגילה ו ע”א
הצדיק ודאי אינו אבד במיתתו, שיש לו הישארות הנפש, אבל יש לכלל ישראל להספיד על מה שנאבדה מהם כלי חמדתן. שהצדיק הוא דימיון כלי חשוב שעל ידו פועלים דברים חשובים וטובים.

[נושא העליה לארץ מסתיים בהספד שנאמר על רבי זירא לאחר מותו (המזכיר במקצת בסגנונו את השירה ששרו לו בעת סמיכתו) וממנו ניתן לראות את ההערכה הרבה שחשו בארץ כלפי רבי זירא והאבידה שחשו בארץ עם מותו].

התבוננות: קירוב רחוקים - לימוד משותף

נקרא יחד כמה מקורות העוסקים ביחסו של ר’ זירא לרחוקים ולפושעים, ונפתח יחד דיון כיתתי:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז עמוד א
ר’ זירא אמר מהכא (בראשית כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא. והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי: עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו, ועבדו תשובה.
תרגום: אותם בריונים שהיו בשכנותו של רב זירא,שהיה מקרבם כדי שיחזרו בתשובה, והיו חכמים מקפידים.
כשמת ר’ זירא אמרו: עד עכשיו היה הקטן חרוך-השוקים (כינויו של ר’ זירא) שהיה מבקש עלינו רחמים, עכשיו מי יבקש עלינו רחמים?
הרהרו בלבם ועשו תשובה.
  • מה הקשר בין דרשתו של רבי זירא על הפסוק “וירח את ריח בגדיו” לבין יחסו לבריונים שבשכונתו?
  • מדוע התנגדו חכמים ל”קירוב הרחוקים” בו נהג רבי זירא?
  • מה משמעות העובדה כי אותם בריונים חזרו בתשובה רק לאחר מותו של רבי זירא?
הרב יצחק דוד אתרוג פרי עץ הדר עמ’ 14:
יש רגש נפלא שרק יחידי סגולה מתברכים בו לדעת את האור הגנוז המאיר גם ברשעים ולפעול לעורר הטוב הצפון ברשע עד שיתגבר על הרע הבחירי שבו ויכניעו. פעולת חכמים זו אינה חוזרת ריקם. לפעמים פעולותיהם נראות מיד בגלוי על ידי שהמקורבים להם מטיבים את מעשיהם ומיישרים דעותיהם בפועל, ולפעמים הפעולה נגוזה ומכוסה ונכנס רק גרעין פנימי בהם, אבל בעתיד בטוחים שלא יפטרו מהעולם בלי תשובה וסוף סוף יבואו לידי גילוי גם בקלי קלים מהם, כמה מרגליות יקרות של מעשים טובים ומדות נעלות על ידי השפעות היחידי סגולה. […] וכך הייתה פעולת רבי זירא בהתקרבותו את הרשעים, נגלית אחר מותו, ונתקיים בו ‘גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם” [חולין ז:], וזה המסופר בסנהדרין [לז.] דאחרי מותו אמרו הני בריוני “עד עכשיו כשהיה ר’ זירא חי היה מתפלל עבורנו, אבל עכשיו שר’ זירא אין עוד בחיים מי יתפלל עבורנו ועשו תשובה”.

הסיפור על יחסו של רבי זירא לבריונים שבשכונתו מלמד על יכולתו של רבי זירא לראות את הפנימיות של האדם ולתת בו אמון על אף ההתנהגות החיצונית השלילית. כמו כן ניתן לראות את עמידתו האיתנה של רבי זירא אל מול החכמים שהביעו ביקורת על קירוב הרחוקים שלו, ואת היכולת לצפות לטווח רחוק ולראות את הפוטנציאל של אותם אנשים למרות המצב העגום בהווה (להרחבה ראו במערך “רבי מאיר ורבי זירא והבריונים שבשכונה”)

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פז עמוד א
רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה.
תרגום: רבי זירא כאשר היה לו דבר עם אדם (=כאשר מישהו פגע בו), היה עובר ושונה לפניו ומראה עצמו כדי שיוכל לבוא ולהוציאו מדעתו (=לפייסו)
  • מדוע רבי זירא רק עובר ליד האדם הפוגע, ולא פותח עימו בדיבור?

הסיפור האחרון מלמד על ענוותנותו הרבה של רבי זירא ועל דאגתו שלא יישאר דבר מה לא פתור בינו לבין אדם אחר, ורצונו שישכון שלום בינו לבין האחרים ושלא יתהלך אדם ועבירה בידו.

נסכם שלב זה ונשאל:

  • האם אתם מסכימים עם התנהלותו של ר’ זירא? האם יש כאלה שחולקים עליו?
  • מה אתם לומדים ולוקחים מדמותו?
הפנמה: תגובה יצירתית ללימוד

לסיכום היחידה, נכין פתקים מודפסים עם המקורות שלמדנו (מומלץ ורצוי להביא גם את המקורות מהשיעור הקודם. הכוונה למקורות הראשוניים מהתלמוד ולא לפירושים).  נפרוס את הדפים על הרצפה וניתן כמה דקות להסתובב בכיתה ולהיזכר בדברים השונים.  נבקש מכל אחד לבחור את אחד המקורות שנגע בו במיוחד.

נביא לכיתה חומרי יצירה רבים ומגוונים. כעת נבקש מכל אחד להגיב או להמחיש את הקטע שבחר בכלים יצירתיים. ניתן לפתוח למגוון רכב של אופני הבעה, כגון : כתיבה, ציור, הכנת כרזה, המחזה, וכו’.

לסיום נזמין את כולם להציג את התוצרים שלהם ונערוך הצגה ותערוכה מסכמת.

אסיף: הגדלות שבקטנות

את השיעור הנוכחי שממשיך את השיעור הקוד פתחנו בסיפור עלייה לארץ של אחד הלתמידים. המשכנו והעמקנו בקבוצות במקורות השונים המתארים את עלייתו לארץ של ר’ זירא, ולמדנו על יחסו לבריונים ולרחוקים. לסיום נזכרנו במקורות השונים שלמדנו וערכנו תערוכה / הצגה מסכמת.

רבי זירא עלה לארץ וזכה לכינוי רבי זעירא, או “הקטן חרוך השוקיים”. בזיעורים אלו למדנו והכרנו את גדולתו, גדולה שנובעת דווקא מהיכולת להקטין את עצמו – ללא צביעות או התנשאות, לפעול בתוך המציאות, לשמוע את קולו של כל אחד, ולהתחבר גם לחוטאים ולרחוקים.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!