נפתח את השיעור בשאלה מה גורם לקשיים בתקשורת בין בני זוג (אפשר לפתוח שאלה זו גם לקשיים בתקשורת באופן כללי בין בני אדם)?  ניתן לכתוב את התשובות השונות על הלוח.

סביר להניח שהדיון יתפתח לכיוונים של הבנה בכך שמילים הן מוגבלות ולכן היכולת לבטא באופן מלא את הרצונות שלנו והיכולת של השומע אותנו להבין למה התכוונו הן יכולות לא פשוטות שפעמים רבות מאתגרות את הקשר הזוגי וגם גורמות לבעיות בתקשורת.

נלמד יחד את המדרש ממסכת נדרים שמספר על קשיים בתקשורת שנגמרים עקב שוני תרבותי ושפתי בין בני זוג (במקרה של המדרש: בן בבל שמתחתן עם בת ארץ ישראל). נתייחס בדיון לשאלות המנחות המופיעות בהמשך:

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סו עמוד ב
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
(תרגום: בן בבל שעלה לארץ ישראל נשא אשה ואמר לה: בשלי לי שני עדשים (=כשכוונתו- שתבשל מעט עדשים) בשלה לו בדיוק שני עדשים. רתח עליה. למחר אמר לה: בשלי לי סאה של עדשים (כשכוונתו- כמות גדולה) בשלה לו סאה (=בדיוק סאה, שזו מידה גדולה- בין 7 ל14 ליטר, הרבה יותר מסעודת אדם אחד. אמר לה: לכי הביאי לי שני אבטיחים (או דלעות קטנות או קישואים בארמית בבלית) הלכה והביאה לו שני נרות (“בוצינא” בארמית ארצישראלית גם: נר). אמר לה (בכעס): לכי שברי אותם על ראש השער. בשער היה יושב בבא בן בוטא והיה דן דין. הלכה ושברה אותם על ראשו (“בבא” בארמית זהו שער, וזה גם היה שמו של החכם). אמר לה: מה זה שעשית? אמרה לו: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעלך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא)

• מה מערכת היחסים שמציג המדרש בין האיש לאשה?
• מה גורם לקשיי התקשורת בין בני הזוג? כיצד היה ניתן למנוע אותן?
• מה ההבדל בין גורמי הטעות בסיטואציות הראשונות לגורמי הטעות בסיטואציה האחרונה?
• מה יכולים לסמל שני הנרות שהאשה מביאה לבעל במקום אבטיחים?
• מה יכולה לסמל שבירת ראש הדיין שבשער שעושה האשה בסופו של המדרש?

להלן כמה נקודות שכדאי לתת עליהן את הדעת: הגורם לקשיי התקשורת בין בני הזוג הוא השפה (כך בסיטואציה האחרונה) והסלנג (כך בשתי הסיטואציות הראשונות) השונה שקשור כנראה למקומות השונים בהם גדלו (לכן המדרש מתחיל מההקדמה שמדובר בבן בבל שעלה לארץ ישראל). סביר להניח שאם הכעס של הבעל לאחר הסיטואציה הראשונה היה מתברר על ידי דיבור בין הזוג הוא היה יכול למנוע את הסיטואציות הבאות ואולי אפילו להפוך את הכעס לסוג של בדיחה, האשה מוצגת בסיפור באופן כזה שמבקש לדייק בדברי בעלה ולהשביע את רצונו אך נראה שלפעמים הרצון לדייק איננו מביא ברכה שכן מילים תמיד מצמצמות ולא מצליחות לבטא באופן מלא את הרצון של האדם. סופו של הסיפור בו האשה שוברת את ראשו של הדיין יכול לבטא בדיוק את הנקודה הזו: האשה שפועלת על פי דין ודיוק שוברת את הדין ואולי זה הפתח בו מגיעה ברכה לבני הזוג שזוכים לשני ילדים.

• בלימוד מדרש כדאי לחלק את השיעור למספר חלקים: קריאת המדרש והבנת הפשט שלו, העלאת שאלות מתוך התלמידות על הנאמר במדרש, איסוף הכלים הספרותיים (מבנה, הקדמה, סמלים) שיש במדרש וניתוח עומק המדרש ע”י המסר הפשוט והעמקתו בסמלים בהם המדרש בוחר להשתמש.
• ההבנה שאת סוגיית הקשיים בתקשורת בין בני זוג אפשר לפתוח לא רק באופן סנדאי אלא גם דרך לימוד מדרש היא הבנה יקרה שחשוב לתת עליה את הדעת והמודעות במהלך שיעור זה. ההכרה בכך שחז”ל לא “סתם סיפרו סיפורים”, אלא התייחסו והתעסקו בדילמות אנושיות שכל זוג חווה במהלך נישואיו וההבנה שאפשר לדלות נקודת מבט וכלים להתמודדות מתוך דברי המדרש – היא אמריה בעלת ערך ומשמעות. הלימוד איך לומדים מדרש הוא לימוד מורכב, במהלך שעור זה ביקשנו לתת לו מעט כלים – אך יש לדעת שזה קצה לעולם שלם מופלא ורחב שבמסגרת זו לא יכולנו להיכנס אליו באופן מדויק ועשיר.

סופו של המדרש מספר על שני נרות שהביאה האשה לבעל.  בשלב הראשוני של הלימוד נשאיר את הנקודה פתוחה, ונשאל את הבנות מה הן חושבות שיכולה לסמל העובדה שהאשה מביאה הביתה שני נרות? נשמע את התשובות השונות.

נדמה שהמדרש זורק אותנו באסוציאציה לנרות שבת המסמלים יותר מכל את שלום הבית. האיש מבקש אוכל ואבטיחים והאשה בסה”כ מבקשת שלום בית.

הדיבור סביב שני הנרות שבמדרש יכול להוליד דיבור וידון על מעמד הדלקת נרות בבית ועל הסמל שמייצגים נרות שבת בעולם ההלכה. להלן כמה נקודות למחשבה בהקשר זה: נרות השבת קשורים ומסמלים שלום בית מכמה טעמים- תוספת האור בבית בעת הדלקת נרות השבת יוצרת אווירה טובה, מאור פנים ושמחה ובכך מונעת מריבות, עת הדלקת הנרות היא זמן של תפילה עמוקה של האישה על בעלה וילדיה מתוך אהבה וחיבור גדול, כמו כן הנר במהותו מבטא חיבור בין הפכים, בין השמן לאש, בין הרוחני לממשי ובכך מהווה משל גם לחיבור בין איש לאישה. כהמשך לדיבור עם הבנות נלמד עם הבנות את המקורות מהגמרא ומהרמב”ם וננסה לקשור בינם לבין סוף המדרש:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד ב
אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו [=נר של שבת] ונר חנוכה, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו.

רמב”ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יד
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר: “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום”.

• מה כל כך משמעותי ברגע הדלקת הנרות?
• מדוע הן מיצגות את התפילה והרצון לשלום בית?
• מה מסמלת שבירתם של הנרות על ראש הדיין?

• אתרגיל כתיבה והתבוננות
• בהצגה

בשיעור עסקנו בשקיי תקשורת בין בני זוג והעלינו קשיים כאלה לדוגמא. קראנו את הסיפור המורכב והמשעשע מהגמרא ודנו במשמעויותיו השונות, בקשיים  הנובעים מפערי תרבות והבנה ובאפשרויות לפתרונם. העמקנו בדימוי שני הנרות שנשברים על ראש הדיין ולמדנו על חשיבותם הגדולה של נרות השבת המסמלים ומייצרים את שלום הבית.

לסיכום ניסינו להתחבר לדימוי נרות השבת, להתבונן ולהתפלל על האור ושלום הבית. ניסינו להמחיז “קומדיה של טעויות” ברוח המדרש ועמדנו על חשיבות ההומור בתקשורת בין בני זוג.

במבט ראשון הפער בין בני הזוג נראה גדול מדי ולא ניתן לתיקון, ודמות של האישה עלולה להיראות נלעגת. הסיפור מלמד כי גם במצבים כאלה ניתן לפתור את הקשיים בתקשורת, ולעיתים כל מה שצריך הוא אדם עם עין טובה (בבא בן בוטא) שיראה את הכוונות הטובות ואת הלב הטוב שמתחת לטעויות.