נכתוב על הלוח:

“שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” (דברים, ו, ד)

נזמין אחד מהתלמידים לגשת אל הלוח ונבקש ממנו לפסק (להוסיף סימני פיסוק) את המשפט. נתבונן כיצד פיסק ונראה אם יש צורך להוסיף או לתקן כדי שיהיה מופיע כך:

שמע ישראל: ה’ אלוקינו, ה’ אחד.

• מיהו זה שצריך לשמוע?

נענה יחד: אני, המתפלל. (אפשר גם להבין שהכוונה היא שהפניה היא לכל ‘ישראל’). נוסיף ונסביר, רוב חלקי התפילה, הם פניה מאיתנו אל הקב”ה, וכאן אנחנו בעצם מזכירים לעצמנו: ‘שמע ישראל…’  זוהי אם כן, תפילה ייחודית ולכן גם המשמעות שלה מיוחדת משאר חלקי התפילה.

נבקש שני מתנדבים להצגת קטע קצר. לכל תלמיד נסביר את חלקו בהצגה/ ניתן פתק, עם התפקיד שעליו לשחק. (כמובן שאפשר לבחור ב’סיפור’ אחר, כיד הדמיון).

1. עליך לספר לחבר שמולך על כך שנסעתם אתמול עם המשפחה, ובדרך היתה לכם תקלה ברכב ולכן איחרתם והפסדתם את ברית המילה של בן דוד שלכם, וכעת אתה מאוכזב ועצוב.
2. חברך עומד לשוחח איתך. עליך להיות אדיש כלפיו. אל תסתכל בפניו או תגיב. רק תשמע אבל בלי להתרכז בו.

ניתן לתלמידים להציג, נודה להם ונפנה לחבר שהאזין:

• האם שמעת את סיפורו של א’?
• התוכל לחזור עליו?

נשאל את הכתה כולה:

• אז מה, אם כן, היה חסר בהתנהגותו של ב’?

בהתנהגותו של ב’ לא היתה הקשבה אמיתית. היה חסר את האמון שלו בסיפור את קבלת דברי חברו.

נחזור אל הלוח, נצביע על המילה ‘שמע’ ונשאל:

• מה כוונת הפועל ‘שמע’?

נקרא יחד את דברי ההלכה בקיצוש”ע מקור חיים פ’ יד סעיף יב:

והכונה בפסוק ראשון היא:שמע, כלומר קבל דבר זה ודעהו והאמן בו, כי ה’ הוא אלוקינו, אחד הוא.

נבקש מהתלמידים להדגיש תוך כדי קריאה חוזרת דמומה את הפעלים במשפט.

נראה שההלכה מסבירה שאין הכוונה רק לשמוע באופן פשוט אלא מעבר לכך. בתפילה אנחנו לא רק אומרים או מזכירים שה’ הוא האלוקים, אלא, יש כאן ציווי לקבל את זה באמת, לדעת שזו אמת ולהאמין בכך.

באמירת ‘שמע’ אנחנו מקבלים עלינו ‘עול מלכות שמיים’- כלומר אנחנו מזכירים לעצמנו, שה’ הוא האלוקים ואנחנו מקבלים את המלכות שלו (בדומה למה שאמרו בנ”י בקבלת התורה- נעשה ונשמע).

לפני לימוד ההלכה הבאה, נעשה תרגיל קצר שיעזור לנו להבין אותה לעומק. כל תלמיד ישלים במחברת את המשפט הבא:

חשוב מאוד שאזכור היום  ל____________  (להכין ש.ב, לסדר את החדר וכדו’)

נבקש מהתלמידים לומר את המשפט בקול, לעצמם.

כעת, נבקש מהם לחזור על המשפט בקול שוב, אך בעיניים עצומות.

• נשאל: האם הרגשתם הבדל בין שתי הפעמים?

נסכם: בעיניים פקוחות- אני פחות מרוכז, העיניים מעסיקות אותי עם מה שקורה מחוץ לי ואילו בעיניים עצומות,אני קצת מתנתק ויכול להזכר, לחשוב ולהתכוון יותר.

נמשיך לקרוא בקיצוש”ע, את סעיף יג’:

נוהגים לקרוא פסוק ראשון בקול רם לעורר הכונה, ונוהגים ליתן יד ימין על העיניים כדי שלא יסתכל בשום דבר העשוי להפריע הכונה.

איזה שתי פעולות אנו עושים כשאנחנו קוראים את הפסוק הראשון של קריאת שמע?

1. אומרים אותו בקול רם – צריך שהאוזן שלי תשמע מה שהפה אומר.
2. מניחים את יד ימין על העיניים. – כמו שראינו בעצמנו, כדי שנוכל להתכוון ולחשוב רק על המילים של הפסוק.

נמשיך לקרוא את סעיף יב:

אם מיד לאחר שקרא פסוק ראשון הרגיש שלא כיוון בקריאתו, ימתין קצת בשתיקה ויחזור לקוראו שנית בכונה…

ואם גמר לקרוא פרשה ראשונה (ואהבת את…) ונזכר שלא כיוון בפסוק הראשון, חוזר וקוראה שנית.

ואם קרא גם פרשה שניה (והיה אם שמוע) , קורא שוב פרשה ראשונה ו[אח”כ] חוזר לפרשה שלישית.

אנו לומדים מההלכה, שאם לא התכוונתי וחשבתי על המילים במשפט ‘שמע ישראל’, אני צריך לחזור עליהם שוב, אפילו אם התקדמתי כבר בתפילה.

‘שמע ישראל’ זהו אמנם רק משפט אחד מהתפילה, אבל ראינו כמה הוא חשוב, הוא זה שמזכיר לנו את האמונה החזקה שלנו בה’, ולכן גם ההבנה לו והכוונה חשובות.

נספר על רבי דויד אבודרהם (חי בספרד במאה ה-13) חיבר ספר שנקרא ‘חיבור פירוש הברכות והתפילות’ בספרו הוא מביא חידודי לשון שמסייעים בזכירת חשיבות המילה “שמע”:

שאו מרום עיניכם (ישעיהו מ’ ה’)

• למי ? שדי מלך עליון.
• מתי? שחרית,מנחה וערבית.

ואם ייעשה הדבר,יהיה עליך- עול מלכות שמים

נחלק לתלמידים נוסח קריאת שמע שעל המיטה, נזמין אותם לכתוב את רשי התיבות שלמדנו על המילה ‘שמע’, לקשט/לאייר מסגרת/ לניילן.

פתחנו בפיסוק הפסוק. למדנו על שמיעה אמיתית, שיש בה קשב מלא. ראינו שההלכה מבקשת מאיתנו להיות עם קשב, להתכוונן. סיימנו בראשי התיבות של שמע ובקישוט קריאת שמע, לשים ליד המיטה שלנו.