ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
קמצא ובר קמצא
קשת ענן
נכנס לכתה עם אבן גדולה ביד ונניח אותה על השולחן. נשאל את התלמידים אם יש למישהו רעיון איך אפשר לשבור אותה. (אפשר גם להזמין תלמידים לבוא לנסות את כוחם בשבירת האבן).
יש להניח שהתלמידים יציעו הצעות מעשיות כמו לשבור בעזרת פטיש, או השלכת האבן מקומה גבוהה, וכו’.
בשיעור זה נתעמק בסיפור של קמצא ובר קמצא.
נזמין את התלמידים לשמוע את הסיפור כיצד חרבה ירושלים. את המפגש עם המקור אפשר לעשות בדרכים שונות בהתאם לרמת הכיתה.
ניתן להביא את הסיפור התלמודי עם תרגומו, או בגרסא פשוטה יותר של כה עשו חכמינו, או להשמיעו.
נחלק את הקריאה לשלושה חלקים ובין מערכה אחת לשניה נשאל את השאלות הבאות :
הסיפור שלנו מכיל פנים רבות ומורכבות רבה, שמזמינה השתהות ממושכת על פרטיו. המלים בו טעונות מאד, ומעבר להזדמנות להרחבת אוצר המלים, כדאי לתת את הדעת לשימוש שלהן בתוך העלילה.
נבקש מהתלמידים לקרוא בשנית את הסיפור ברצף, ולנסות לכתוב הסבר, מתוך ההקשר, לביטויים הבאים:
בתום המשימה נאסוף הגדרות שונות ממספר תלמידים, נדייק כל הגדרה ונכתוב אותה על הלוח.
כעת, נפנה אף לפענח יחד על הלוח מושגים קשים יותר כמו “שלום המלכות” “בעלי מומין” ו”ענוותנותו”. (נשוחח על כך שכשלא מצליחים לפענח מושג עד הסוף אפשר לפתוח מילון, או לנסות למצוא אילו מילים הוא מזכיר או לשאול מישהו).
נאסוף את תשובות התלמידים.
נחלק לכל תלמיד פתק שעליו רשום שם של דמות/ קבוצה אחת מתוך הסיפור:
ננחה את התלמידים לכתוב מונולוג קצר (עד עשר שורות) ובו הדמות שקבלו מבקשת לעשות תשובה על חלקה במצב. במונולוג הדמות הנבחרת תסביר במה היא אשמה, כיצד קלקלה, ובאיזה אופן היא יכולה לתקן להבא.
בתום המלאכה, נבקש ממי שחפץ לגלם את הדמות שקיבל, ולהציג את המונולוג שלו בפני הכתה. נשאף לייצוג של כל אחת מהדמויות בחלק זה.
בדברים שהציגו התלמידים נפרסת תמונה מורכבת מאד, של אשמה של כל חלקי העם, ושל מצב רוחני וחברתי בעייתי מאד, רווי שנאה ופירוד. המהר”ל מפראג מציע להבין את הסיפור כמצביעה על מציאות כללית מקולקלת. הוא אומר שלא ייתכן שדבר גדול כמו חורבן בית המקדש יתרחש בגלל מריבה קטנה בין שני אנשים. חז”ל בדבריהם באו להצביע על מציאות כללית מקולקלת שהייתה קיימת בירושלים, שהיא זו שהביאה לחורבן. במילותיהם המדויקות הם הגדירו בקצרה ובחדות את הבעיה – “על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים” – בגלל התופעה השלילית שלכל אדם יש מין ‘קמצא’ ו’בר קמצא’ משלו– שונא, אותו הוא מתעב ומוכן לעשות הכול כדי לפגוע בו ולהרע לו, ואוהב שאיתו הוא כורת ברית.
נספר לתלמידים שחז”ל כבר אמרו: “כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו”. נשאל את התלמידים:
נמקד את הדיון סביב החובה המוטלת עלינו לתקן. אם לא נתקן את הקלקול, אנחנו בעצם לא ממלאים את התפקיד שלנו בעולם, ובכך מקבעים מציאות של חורבן.
נקדיש זמן למחשבה אישית של כל תלמיד.
נבקש מכל אחד לכתוב אצלו דבר שהוא מקבל על עצמו לשפר ביחסו לחבריו.
נמליץ לבחור משהו קטן, ומוגבל בזמן (לא- “אני מתחייב לא להגיד לשון הרע יותר לעולמים” או “לתת כל יום 50 שקל לצדקה”) אלא משהו נקודתי ופשוט, שקרוב לודאי שיוכלו לראות איך עמדו בו תוך שבוע לכל היותר (למשל “אני מקבל על עצמי לשאול כל יום שלושה חברים אחרים בכתה מה שלומם, ובאמת להקשיב לתשובותיהם. או למשל: אני מקבל על עמי לדבר היום עם שני חברים בכתה שאני לא מרבה לדבר איתם , ועוד ועוד). הכתיבה תשאר אישית, במחברת, ללא קריאה משותפת בכתה.
נסכם ונאמר שבע”ה נמשיך לתקן יחד, ולבד, וכך נקרב את בנין המקדש.
פתחנו בתרגיל על אבן. למדנו את סיפורם של קמצא ובר קמצא ולמדנו שהם היוו סיפור אחד מתוך מציאות שלמה בה יש שנאה וריחוק בין איש לאחיו. למדנו שהשנאה, היא זו ששברה את ירושלים וסיימנו עם רצון לןקבל על עצמנו להוסיף אהבת חינם בחיינו האישיים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא