ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

קמצא ובר קמצא

  • רוני אלדד
רוני אלדד
תצוגת כיתה מלאה
קמצא ובר קמצא
לב השיעור
פתיחה
מפגש
סיפור - קמצא ובר קמצא
התבוננות
הפנמה
אסיף
קמצא ובר קמצא
קשת ענן
דרך הסיפור על קמצא ובר קמצא, ההתבוננות במורכבות הדמויות והעלילה, והעבודה על אוצר מילים והבנת הדקויות בסיפור, נדון בשאלת האחריות הכללית לחורבן ולתיקונו.
לב השיעור: על מה חרבה ירושלים?
פתיחה: תרגיל - מה שובר אבן?

נכנס לכתה עם אבן גדולה ביד ונניח אותה על השולחן. נשאל את התלמידים אם יש למישהו רעיון איך אפשר לשבור אותה. (אפשר גם להזמין תלמידים לבוא לנסות את כוחם בשבירת האבן).

יש להניח שהתלמידים יציעו הצעות מעשיות כמו לשבור בעזרת פטיש, או השלכת האבן מקומה גבוהה, וכו’.

  • אתם מאמינים ששנאה יכולה לשבור אבן?
  • ומה אם נספר לכם ששנאה יכולה להחריב עיר שלמה שעשויה מאבן, ברזל ובטון, תאמינו?
  • איך רגש, או מלים, יכולים להשפיע על חומר קשה כזה, לדעתכם?

בשיעור זה נתעמק בסיפור של קמצא ובר קמצא.

מפגש: סיפור - קמצא ובר קמצא

נזמין את התלמידים לשמוע את הסיפור כיצד חרבה ירושלים. את המפגש עם המקור אפשר לעשות בדרכים שונות בהתאם לרמת הכיתה.

ניתן להביא את הסיפור התלמודי עם תרגומו, או בגרסא פשוטה יותר של כה עשו חכמינו, או להשמיעו.

נחלק את הקריאה לשלושה חלקים ובין מערכה אחת לשניה נשאל את השאלות הבאות :

  • מי מוכן לספר מה קרה עד עכשיו במילים פשוטות?
  • מה יקרה עכשיו לדעתכם?
  1. חלק ראשון:
היה אדם אחד, שהיה לו חבר ושמו קמצא, והיה לו שונא ושמו בר קמצא. עשה סעודה. אמר לשמשו: לך הבא לי את קמצא (ידידי). הלך והביא את בר קמצא (שהיה שונאו של אותו האיש). בא ומצא את בר קמצא יושב. אמר לו : הלוא אני ואתה שונאים. מה אתה עושה כאן? קום וצא! אמר לו (בר קמצא): הואיל וכבר באתי הנח לי, ואתן לך את דמי אכילתי ושתייתי. ענה לו: לא! אמר לו: אתן לך חצי מעלות הסעודה. ענה לו: לא! אמר לו: אתן לך את עלות הסעודה כולה. ענה לו: לא! אחזו בעל הסעודה בידו והוציאו.
  1. חלק שני:
אמר (בר קמצא): כיוון שהיו חכמים בסעודה ולא מחו בבעל הסעודה, סימן שנוח להם המעשה. אלך ואלשין עליהם לפני לקיסר. הלך ואמר לקיסר: מרדו בך היהודים! אמר לו (הקיסר): מי אמר? (הצג הוכחה). אמר לו: שְלח להם (לחכמי היהודים) קורבן, וראה אם יקריבו אותו.
  1. חלק שלישי:
שלח בידו עגל משובח. (במהלך הדרך) הטיל מום בניב השפתיים, ויש אומרים בדוקין שבעין,  מקום שעל פי דין ישראל נחשב כמום ואילו אצל הגויים אינו נחשב מום. חשבו חכמים שבמקדש להקריב (בכל זאת) את הקורבן, משום שלום המלכות. אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: (אם נקריבו), יאמרו אנשים כי אנו מקריבים בעלי מומין על המזבח! חשבו להרוג [את בר קמצא] כדי שלא ילך וילשין. אמר להם רבי זכריה: אנשים יאמרו (או עלולים לחשוב ש)מי שמטיל מומים בקורבן דינו מוות. אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

הסיפור שלנו מכיל פנים רבות ומורכבות רבה, שמזמינה השתהות ממושכת על פרטיו. המלים בו טעונות מאד, ומעבר להזדמנות להרחבת אוצר המלים, כדאי לתת את הדעת לשימוש שלהן בתוך העלילה.

נבקש מהתלמידים לקרוא בשנית את הסיפור ברצף, ולנסות לכתוב הסבר, מתוך ההקשר, לביטויים הבאים:

  1. שנאת חינם (סמיכות)
  2. שמשו
  3. הואיל
  4. דמי
  5. מחו
  6. מכלל שנח להם

בתום המשימה נאסוף הגדרות שונות ממספר תלמידים, נדייק כל הגדרה ונכתוב אותה על הלוח.

כעת, נפנה אף לפענח יחד על הלוח מושגים קשים יותר כמו “שלום המלכות” “בעלי מומין”  ו”ענוותנותו”. (נשוחח על כך שכשלא מצליחים לפענח מושג עד הסוף אפשר לפתוח מילון, או לנסות למצוא אילו מילים הוא מזכיר או לשאול מישהו).

  • “על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים” – איך ייתכן, לדעתכם, שבגלל מריבה פרטית בין שני אנשים יקרה אסון גדול כל כך, לכל העם לדורותיו?
  • מי לדעתם האשם המרכזי בכל הסיפור?

נאסוף את תשובות התלמידים.

התבוננות: כתיבה - מונולג דמויות

נחלק לכל תלמיד פתק שעליו רשום שם של דמות/ קבוצה אחת מתוך הסיפור:

  1. בעל הבית
  2. בר קמצא
  3. החכמים שישבו בסעודה
  4. זכריה בן אבקולס

ננחה את התלמידים לכתוב מונולוג קצר (עד עשר שורות) ובו הדמות שקבלו מבקשת לעשות תשובה על חלקה במצב. במונולוג הדמות הנבחרת תסביר במה היא אשמה, כיצד קלקלה, ובאיזה אופן היא יכולה לתקן להבא.

בתום המלאכה, נבקש ממי שחפץ לגלם את הדמות שקיבל, ולהציג את המונולוג שלו בפני הכתה. נשאף לייצוג של כל אחת מהדמויות בחלק זה.

בדברים שהציגו התלמידים נפרסת תמונה מורכבת מאד, של אשמה של כל חלקי העם, ושל מצב רוחני וחברתי בעייתי מאד, רווי שנאה ופירוד. המהר”ל מפראג מציע להבין את הסיפור כמצביעה על מציאות כללית מקולקלת. הוא אומר שלא ייתכן שדבר גדול כמו חורבן בית המקדש יתרחש בגלל מריבה קטנה בין שני אנשים. חז”ל בדבריהם באו להצביע על מציאות כללית מקולקלת שהייתה קיימת בירושלים, שהיא זו שהביאה לחורבן. במילותיהם המדויקות הם הגדירו בקצרה ובחדות את הבעיה – “על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים” – בגלל התופעה השלילית שלכל אדם יש מין ‘קמצא’ ו’בר קמצא’ משלו– שונא, אותו הוא מתעב ומוכן לעשות הכול כדי לפגוע בו ולהרע לו, ואוהב שאיתו הוא כורת ברית.

נספר לתלמידים שחז”ל כבר אמרו:  “כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו”. נשאל את התלמידים:

  • איך יכול להיות?
  • איך מקדש אחד יכול להיחרב שוב ושוב ושוב?

נמקד את הדיון סביב  החובה המוטלת עלינו לתקן. אם לא נתקן את הקלקול, אנחנו בעצם לא ממלאים את התפקיד שלנו בעולם, ובכך מקבעים מציאות של חורבן.

הפנמה: משימה - קבלה לעתיד

נקדיש זמן למחשבה אישית של כל תלמיד.

נבקש מכל אחד לכתוב אצלו דבר שהוא מקבל על עצמו לשפר ביחסו לחבריו.

נמליץ לבחור משהו קטן, ומוגבל בזמן (לא- “אני מתחייב לא להגיד לשון הרע יותר לעולמים” או “לתת כל יום 50 שקל לצדקה”)  אלא משהו נקודתי ופשוט, שקרוב לודאי שיוכלו לראות איך עמדו בו תוך שבוע לכל היותר (למשל “אני מקבל על עצמי לשאול כל יום שלושה חברים אחרים בכתה מה שלומם, ובאמת להקשיב לתשובותיהם. או למשל: אני מקבל על עמי לדבר היום עם שני חברים בכתה שאני לא מרבה לדבר איתם , ועוד ועוד). הכתיבה תשאר אישית, במחברת, ללא קריאה משותפת בכתה.

נסכם ונאמר שבע”ה נמשיך לתקן יחד, ולבד, וכך נקרב את בנין המקדש.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!