ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

צור משלו אכלנו

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
צור משלו אכלנו
לב השיעור
פתיחה
פיוט - צור משלו
מפגש
סרטון - תרבות הצריכה
התבוננות
ניתוח - אמצעיים אמנותיים
הפנמה
אסיף
תרבות הצריכה
איך קניונים גורמים לכם לקנות - הסודות נחשפים!
שימו לב! אם הפיוט נלמד בכיתה שאין לה ידע מוקדם על שירת ימי הביניים ופיוט בפרט, יש להקדים וללמד את מאפייני הז'אנר וייחודו. גם לכיתה שיש לה את הידע טוב לתת כמשימת 'טרום קריאה' לזהות את הז'אנר של היצירה ולהסביר את הזיהוי (חריזה/ מבנה/ מילים מהמקורות...) אנקדוטה:השיר 'שירו של אבא' של נעמי שמר נקרא כך כפי הנראה בעקבות 'צור משלו' שזכרה המשוררת מבית אביה. והראיה פזמון השיר: "יבנה המקדש".
הפיוט 'צור משלו אכלנו' זכה להיות מושר בקהילות רבות ובמנגינות רבות בשבת לפני ברכת המזון. נלמד את משמעותו, נחפש את השובע והברכה במציאות המודרנית שלנו, נגלה את הקשר בין הודיה לבקשה ונלמד כיצד הברכה מסייעת לזכירת התכלית והייעוד שלנו.
לב השיעור: איך לומדים הכרת הטוב מהפיוט "צור משלו אכלנו"?
פתיחה: פיוט - צור משלו

בשיעור זה נלמד את הפיוט: “צור משלו אכלנו” ששרים בשבת.

  • נאילו לחנים אתם מכירים לפיוט?

נשמיע את אחד הלחנים מאתר פיוט (בכיתות רבות הלחן המוכר יהיה זה) ונעקוב יחד אחר המילים:

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה’:
הַזָּן אֶת עולָמו. רועֵנוּ אָבִינוּ.
אָכַלְנוּ אֶת לַחְמו. וְיֵינו שָׁתִינוּ.
עַל כֵּן נודֶה לִשְׁמו. וּנְהַלְּלו בְּפִינוּ.
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ. אֵין קָדושׁ כַּה’:
צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה’:
בְּשִׁיר וְקול תּודָה נְבָרֵךְ לֵאלקינוּ.
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה (טובָה) שֶׁהִנְחִיל לַאֲבותֵינוּ.
מָזון וְצֵדָה הִשבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ.
חַסְדּו גָּבַר עָלֵינוּ. וְאֱמֶת ה’:
צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה’:
רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ. עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ.
עַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ. זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ.
בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבא וְיִגְאָלֵנוּ.
רוּחַ אַפֵּינוּ. מְשִׁיחַ ה’:
צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה’:
יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ. עִיר צִיּון תְּמַלֵּא.
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ. וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה.
הָרַחֲמָן הַנִּקְדָשׁ. יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה.
עַל כּוס יַיִן מָלֵא. כְּבִרְכַּת ה’:
צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה’:

נקדים ונלמד מהו מוטיב ולאחר השמיעה (או תוך כדי) נכוון את התלמידים להתבונן במילים על ידי קריאה חוזרת דמומה או קולית ונבקש לזהות מה החוויה המרכזית בפיוט, ולסמן במרקר את המוטיב החוזר המבטא אותה (ברכה, הודיה, הלל, שיר לה’).

  • לפיוט זה ישנם לחנים רבים. האם לדעתכם הלחן מתאים לחוויה המרכזית?
  • מדוע?
  • מה האווירה בכל לחן, מה הקצב, מה מדגיש הלחן?
מפגש: סרטון - תרבות הצריכה

נדון:

  • למי פונה הפיוט?
  • מי הדוברים?
  • על מה הם רוצים להודות?
  • מתי שרים את הפיוט הזה?

נסביר יחד את משמעות ה’אזור’ – הפזמון החוזר, שמביע רעיון מרכזי בפיוט:

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה’:

הסועדים השבעים המתארים שפע רב “שבענו והותרנו”, נקראים לקיים את מצות ברכת המזון (דבר ה’) “ואכלת ושבעת וברכת” מתוך ההכרה שהמזון מאת ה’.

  • האם ‘שבענו והותרנו’ זו חוויה מוכרת במציאות המודרנית?

נקרין לתלמידים סרטון על תרבות הצריכה:

  1. תרבות הצריכה
  2. איך קניונים גורמים לכם לקנות?

נבקש מכל תלמיד לומר מילה של רגש שהוא חש בעקבות הסרטון.

  • מה ההבדל בין המציאות שלנו לבין המציאות של ‘שבענו והותרנו’?
  • האם תחושת השובע מובילה באופן טבעי לברכה?

נבקש מהתלמידים להתחלק לזוגות. כל זוג יקבל בית מתוך הפיוט, ויצטרך לתת לו כותרת – מה תוכן הפניה לה’ בבית זה? (1. הודיה על האוכל 2. הודיה על הארץ והאוכל 3. בקשת רחמים וגאולה על העם וירושלים 4. בקשה לבניין המקדש וירושלים ותקווה/הבטחה לשבח ועילוי של ה’). נשמע את תשובות התלמידים ונבקש לכתוב את הכותרות ליד כל בית.

כעת נבקש מהתלמידים לפתוח את ברכת המזון ולהתאים כל בית לחלק מהברכה. [*לברכה הרביעית, “הטוב והמטיב”, שחוברה כתודה על מתן האפשרות לקבור את גיבורי ביתר (ברכות מ”ח ע”ב), אין הקבלה בשירנו. שלושה בתים ראשונים הם כנגד שלוש הברכות מן התורה שבברכת המזון, והבית הרביעי כנגד כוס של ברכה].

נקרא יחד את דברי הרב מלמד על ברכת המזון:

“בברכה הראשונה אנו עומדים על היסוד, שה’ הוא “הזן את הכל”, וכמו שנתן לנו את המן במדבר בדרך נס, כך תמיד הוא מקיים את הטבע, נמצא ששורש כל המזון שאנו אוכלים – ממנו יתברך בלבד. בברכה השנייה אנו מברכים את ה’ על כך שהעניק לנו את האפשרות להיות שותפים בתיקון העולם ובהוצאת המזון מהארץ, ועל כן חתימת הברכה – “על הארץ ועל המזון”. אלא שיש חשש שמא ההצלחה בבניין הארץ תטביע את האדם בתאווה וגאווה ותשכיח ממנו את ייעודו. ועל כך נצטוינו (דברים ח, יא-יח): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה’ אֱלֹוהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱלֹוהֶיךָ… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱלֹוהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה”. על ידי ברכת המזון אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו כי ה’ הוא שנתן לנו את המזון ואת הארץ; וממילא מובן כי הכוח, הסיפוק והשמחה שקיבלנו מהאוכל, נועדו לקדשנו ולרוממנו.”

לסיום חלק זה, נבקש מאחד התלמידים לקרוא כל בית בטון/נימה המשקפת את החוויה שבו.  דרך המשימה נשים לב, שבדומה לברכת המזון יש מעבר משני בתים העוסקים בהודיה (ובפיוט פונים לה’ בגוף שלישי) לשני בתים שעוסקים בבקשה (ובפיוט פונים לה’ בגוף שני).

התבוננות: ניתוח - אמצעיים אמנותיים

נעמיק:

  • מה הקשר בין ההודיה על האוכל לבקשה לגאולה?
  • מה המסר שנותן הפיוט דרך הקשר הזה?

ההודיה על החומר מזכירה את תכליתו ומונעת את השקיעה בו, והפנייה לה’ כמקור לכל הטוב והחסד בגשמיות וברוחניות, מולידה את הביטוי לרצון הרוחני הגדול ביותר: גאולה ובניין ירושלים. אז תופיע גם גדולת ה’ בשיאה “הרחמן הנקדש יתברך ויתעלה על כוס יין מלא” שלמות והרמוניה בין חומר לרוח. הכרת הטובה והשמחה בחומר לא שלמה בלי שלמות רוחנית וכללית.

נרחיב במדרש רבה על הדרך בה אברהם היה מלמד לברך:

“ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ”(בראשית יד, יט) — ממי קנאן?… אמר רבי יצחק: היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותין היה אומר להן: ברכו! והן אומרים לו: מה נאמר? והוא אומר להם: אמרו, ברוך אל עולם שאכלנו משלו!אמר לו הקב”ה: אני, לא היה שמי ניכר לבריותי, והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, הה”ד (בראשית יד): קונה שמים וארץ.”

נעסוק באמצעיים אמנותיים בשיר:

  1. נלמד מהו חרוז מבריח, נסמן בפיוט ונבקש מהתלמידים לנסות לברר את משמעותו. נסביר כי החרוז מדגיש את השייכות אלינו. הפיוט כולו עוסק בהודיה שבח ובקשה לה’ שמטרתן להזכיר שכל מה ששייך לנו – הוא מאת ה’ ושייכותנו היא לה’ לגאולתו ולמקדשו…
  2. כינויים: נסביר כי השימוש בכינויים הוא דרך עיצוב נפוצה בפיוט, שימוש בשמות שונים לה’, לדמויות, לעמ”י, למקומות. מלבד הגיוון שנותנים הכינויים, השמות השונים מבטאים מהויות שונות ומוסיפים משמעות  נבקש מהתלמידים למצוא כינויים וולסמן אותם בצבעים או סימונים שונים. נבקש להתמקד בכינוי אחד ולהסביר את משמעותו וכיצד תורם להדגשת החוויה המרכזית בשיר. (לדוגמה: הכינוי ‘צור’ ‘צורנו’ מבטא חוזק. מדגיש את כוחו של הקב”ה בהיותו מקור המזון וגם בכוחו להביא את הגאולה. אולי כדי להדגיש גם שכוחו של האדם מוגבל ועליו לזכור מי מקור הכח שלו).
  3. שיבוצים: כדי להמחיש מהם שיבוצים נערוך משחק בכיתה בו נגיד מילה והתלמידים יצטרכו לומר שיר שיש בו את המילה הזו. לאחר ה’משחק’, נדגים כיצד רק דרך מילה אחת אפשר להעלות חוויה שלמה שמתוארת בשיר. וכמו כן כיצד השירים נמצאים בתודעתנו באופן שמילה אחת מזכירה אותם. נסביר כי בדומה לכך פועלים השיבוצים (להבדיל..): המשוררים והאנשים בכלל בימי הביניים ידעו את התנ”ך על בוריו ובשיריהם הם שיבצו (כמו שמשבצים אבן חן בטבעת למשל) מילים מתוך התנ”ך. מילים/חלקי פסוקים מהתנ”ך ששובצה בשיר מייד הזכירו למי שקרא אותם את הפסוק והקשרו, וגם העלו את החוויה/הרעיון ומשמעותו כפי שמופיע בתנ”ך בלי צורך לפרט מעבר. וכך השיר קיבל משמעויות נוספות או הדגשות והרחבות.

כיון שהיום לצערנו השליטה בתנ”ך לא משתווה לאותם זמנים, אנחנו צריכים לעמול יותר בשביל לגלות את הפסוקים המשובצים, משמעותם ותרומתם לפיוט. נדגים: במילים “שבענו והותרנו כדבר ה'” המופיעים בפיוט יש שיבוץ מקראי. בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק “וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לך” (דברים, פרק ח’,פסוק י’). יש כאן שיבוץ מקראי מפסוק במלכים ב ד, מד: “וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה'”. וכמו כן רמז למנהג להותיר מן הפת על השולחן בזמן ברכת המזון: “כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם (סנהדרין צב ע”א) “רות ב’,יד: “וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר” וגם יכול לרמוז למן שישראל נצטוו להותיר את העודף ממנו.

דוגמאות נוספות:

  1. אֵין קָדוֹשׁ כַּה– שמואל א ב, ב: אֵין קָדוֹשׁ כַּה’ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ.
  2. חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ ואמת ה‘ – תהלים קיז, ב: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה’ לְעוֹלָם.
  3. וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ– תהלים לג, ג; שִׁירוּ-לוֹ, שִׁיר חָדָשׁ.
  4. בִרְכַּת ה–דברים טז, יז: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

ניתן לתלמידים את המקור בתנ”ך כדי שימצאו את הפסוק שממנו שובצו המילים בשיר. נבחר את אחד השיבוצים, נסביר את ההקשר והמשמעות מהתנ”ך, וחשוב יחד כיצד תורם למשמעות הפיוט. לדוגמה:” אֵין קָדוֹשׁ כַּה’ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ.” פסוק הלקוח משירת חנה. חנה בשירתה מביעה את גדולת ה’ וכוחו להפך מצבים מטוב לרע ולהפך. הרקע לשירתה הוא הודיה לאחר שנפקדה. השיבוץ מופיע בפיוט בהקשר של ההודיה על המזון “אמרנו וענינו אין קדוש כה'”. השיבוץ מוסיף משנה תוקף ומשמעות לקדושתו ובלעדיותו של ה’, שרק מכוחו הכל מתחייה וקיים. כמו שהתבטא בסיפור חנה ובשירתה.

הפנמה: כתיבה - הכרת הטוב

נבקש מהתלמידים לכתוב 10 דברים טובים שיש להם בחיים (בתחום האנושי/ הפיזי/ הרוחני..). נאסוף תשובות מהמעוניינים.

  • בהצבעה- למי היה קל למצוא 10 דברים? למי היה קשה?
  • מדוע?
  • איך אנחנו מתייחסים לטוב איך אנחנו מתייחסים לקושי?
  • מה שומעים יותר בחדשות? טוב או קושי?
  • למה? (הטוב בד”כ יותר מובן מאליו. הקושי מעורר התנגדות ויותר נוכח).
  • ביהדות יש ברכות רבות. מה מטרתן?

הכרת הטוב ביהדות מטרתה, לעורר הכרת הטוב לשמוח ולהעריך, להכיר מיהו מקור הטוב, להימנע מגאווה ושיוך הטוב לכוחנו, וגם לא לשקוע בחומר ולהבין שייעודו להיות כלי ועזר לרוח.

נציע לכולם לכתוב תפילה אישית של כמה שורות, שיש בה הודיה ובקשה. ולנסות לשבץ פסוק בתפילתך (אפשר לכוון לתהילים).

לסיום נשאל:

  • למה לדעתך הפיוט הזה זכה להתקבל בכל הקהילות, וזכה ללחנים רבים?

כל תלמיד יקבל ‘רשימת קניות’ וסכום ‘כסף’. אפשר להשקיע ב’תפאורה’ ולהכין שטרות מוחשיים ומוצרים מייצגים. המשימה שלו היא להחליט כמה להשקיע בכל פריט מהרשימה.

הסכום הוא 1000 שח. ברשימה יופיעו: שדרוג פלאפון, ממתקים, אוכל בחוץ, בגדים, נעליים, תכשיטים, ציוד לביה”ס, חפצים לחדר, ___________…

יש לציין לתלמידים שנקודת הפתיחה היא שיש לכולם הכל באופן בסיסי בבית. הקניות האלו הן בונוס.

  • מה התחום שבו השקעתם את הסכום הגדול ביותר?
  • עד כמה הייתם רוצים שהתרגיל הזה יתרחש במציאות?
  • למה אנחנו רוצים יותר ממה שיש לנו? מה טוב בזה?
  • מה החסרונות ברצון הזה? הדגימו [אין סיפוק, חוסר בהערכה והכרת הטוב, שעבוד לחומר, רדיפה אחרי ההשגה על חשבון ההנאה והשמחה ביש].
  • מהי ‘תשובת משקל’ שנותן הפיוט [היכולת לשבוע ולהותיר. הודיה על היש.  הרצון ליותר מתבטא בשאיפות רוחניות]?

נבקש מכל אחד לכתוב תפילה אישית של כמה שורות, שיש בה הודיה על משהו מהרשימה שיש לך. בהשראת ‘שבענו והותרנו’.

משימה לאמיציםקחו את התחום שבו ‘השקעתם’ הכי הרבה, ונסו להחליט שאינכם רוצים או מבקשים יותר ממה שיש בידכם כרגע. אפשרי?

לסיום נשאל:

  • למה לדעתך הפיוט הזה זכה להתקבל בכל הקהילות, וזכה ללחנים רבים?

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!