נפתח ונשאל:

• האם יש לכם בבית חפץ שעבר אליכם מסבא וסבתא או מהעבר הרחוק יותר?
• מהו הדבר העתיק ביותר שיש בביתכם? (תנ”ך, משנה, תמונה ישנה אולי כלי או חפץ עתיק).
• כיצד אנו מתייחסים למורשת שהגיעה אלינו מהעבר הקרוב או הרחוק?

נאזין לתשובות.

גם ילדים ‘גדולים’ שכבר יודעים לקרא אוהבים להאזין לסיפורים, נבקש מהילדים לעיין במשך כמה דקות בספרים שהם הביאו מהבית. לאחר מכן אנו נקריא את הסיפור, נעצור לפני “סוף דבר הכול נשמע” ונתבונן בתמונה:

נבקש מהתלמידים להתבונן באיורים, ולנסות לחשוב:

• כיצד חיו אנשים בירושלים בתקופת בית המקדש?
• מה היתה האווירה?

נתבונן באיורים וננסה לתאר את האווירה בירושלים בימי בית המקדש, נבקש מהילדים לגשת ללוח ולצייר עליו את הדברים המיוחדים מאותה תקופה. (כלי תחבורה, לבוש, בית המקדש עצמו, כלי כתיבה וחיות הבית).

אנחנו נצייר על הלוח את אבן הטוען.

נספר לילדים שהייתה בירושלים אבן גדולה אליה היו מגיעים אנשים שאיבדו או מצאו דבר מה. האנשים היא עומדים ליד האבן ומכריזים על האבדות, ממש כמו בסיפור, לאחר שהמאבד היה נותן סימנים מזהים לחפץ, היה המוצא מחזיר לו את האבדה.

הגמרא בבבא מציעא דף כ”ח ע”ב כותבת:

“תנו רבנן: אבן טוען הייתה בירושלים. כל מי שאבדה לו אבדה- נפנה לשם; וכל מי שמוצא אבדה- נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה”

נתקצר: איתמר התבגר, הזדקן והוא כבר איננו חי עמנו, ופעמון הזהב- אבד. הפעמון נפל ככל הנראה ברחוב הראשי של ירושלים והתגלגל אל תעלת הניקוז שהייתה בעיר וחיכה שם אלפיים שנה. רגליים רבות של עמים שונים פסעו מעל הפעמון, עד אשר…

כהמשך נצפה בסרטון על תגלית פעמון הזהב של הכהן. (לחילופין ניתן להקריא את העמוד האחרון בספר “סוף דבר הכל נשמע”).

• מדוע התגלית של פעמון הזהב כל כך משמעותית ומרעישה?

נשוחח על הקשר לאורך הדורות לירושלים ועל השורשים העמוקים של עם ישראל בירושלים.

• לו יכולנו להיכנס לחללית זמן ולטוס 2000 שנה אחורה לימי בית המקדש השני ולפגוש את איתמר העומד מאוכזב ליד אבן הטוען, מה הייתם רוצים לומר לו?

אולי נאמר לו שזה לא כל-כך נורא שהוא איבד את הפעמון- בזכותו בעתיד ילמדו על ירושלים…

• לו הפעמון היה יכול לדבר מה הוא היה מרגיש ואומר?
• מה היה מעניין אתכם למצוא מהעבר?
• האם יש תגליות מיוחדות מימי בית המקדש שאתם מקווים שהארכאולוגים ימצאו?
• האם יש לכם חפץ  שבעוד 2000 שנה ילד ישמח למצוא?

נכין בעצמנו פעמונים יפים, אנו נחרוץ שני חריצים קטנים בתחתית גביע היוגורט, התלמידים ישחילו על מנקה מקטרות שני פעמונים. לאחר מכן התלמידים ימרחו דבק על הגביע ויקשטו אותו במפיות צבעוניות.

אפשר לקשט את הכיתה בפעמונים או לתת לתלמידים את הפעמונים לביתם.

נסכם: גם לפני 2000 שנה היו בירושלים ילדים ממש כמונו, שדיברו  בעברית, הקשיבו לסיפורים, למדו, שיחקו וגם איבדו דברים… הם וודאי גם למדו בבית הספר תורה ונביא כמוכם ואולי אפילו שיחקו באותם משחקים. כאשר אנחנו נחשפים לשורשים העמוקים שיש לנו בירושלים, הקשר אל העיר מתחזק, אנחנו יכולים ממש לשמוע את ירושלים  שולחת לנו דנדון פעמון מהעבר.

נזמין לכיתה הורים שיכולים לספר על מנהגים ומסורות משפחתיות או עדתיות שעוברות במשפחתם מדור לדור.

לחילופין, נחלק דף שיעורי בית, לשיחה בין ההורים לילדים אודות חפצים ומסורות שעוברים במשפחה מדור לדור.

פתחנו בשאלה על מסורת וחפצים. דרך הסיפור למדנו על האווירה והקסם שהיה בירושלים בעבר בזמן בית המקדש והארכנו בהסבר על אבן הטוען. ראינו סרטון על תגלית הפעמון והכנו פעמונים בעצמנו. סיימנו במשימה לשמוע מההורים על המורשת והמסורת שעוברת מדור לדור במשפחה.