ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

פסחים ק”ז ע”ב: לא יאכל אדם סמוך למנחה

תצוגת כיתה מלאה
פסחים ק”ז ע”ב: לא יאכל אדם סמוך למנחה
לב השיעור
פתיחה
מפגש
חברותות - לימוד הסוגיה
התבוננות
הפנמה
אסיף
חלק מההכנה לסעודה מתבטאת ברצון של חז"ל להביא את האדם לסעודה כשהוא במצב האופטימלי. חלק מההכנות מתבטאות בהפסקת אכילה בשלב מוקדם של היום. לאחר הלימוד ננסה לגעת במצבים של 'רעב' ו'שובע' בקיום המצוות.
לב השיעור: למה חשוב להגיע רעב לליל הסדר?
פתיחה: שאלה - מתי אסור לאכול?

נפתח בשאלה:

  • באילו זמנים יש הלכה האוסרת עלינו לאכול?
  • האם יש זמנים שאסור לאכול בהם שהם לא יום תענית?
  • מה מיוחד בזמנים אלו לדעתכם?

סוגיית זמן איסור האכילה מופיעה בפרק העשירי של מסכת פסחים , פרק העוסק בענייני הסעודה וההכנה אליה. חלק מההכנה לסעודה מתבטאת ברצון של חז”ל להביא את האדם לסעודה כשהוא במצב האופטימלי. חלק מההכנות מתבטאות בהפסקת אכילה בשלב מוקדם של היום.

ישנם שני חיובים שמופיעים בערב פסח ( יום י”ד בניסן ) שאליהם מתייחסת הגמרא – הראשון הוא הקרבת קורבן הפסח שצריך להיות מוקרב בשעת בין הערביים והחיוב השני הוא אכילת מצה בליל פסח.

המשנה הראשונה בפרק אומרת :

“ערְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. “

ובכך מניחה את היסוד לדיון שיתנהל בגמרא על כוונת המשנה במילה מנחה, דיון שבעצם מייצג על פניו שתי תפיסות שונות ביחס להכנות שיש לעשות בערב חג ובעצם על הנקודה שבה יש להניח את עיקר המשקל – החשש מ ” פספוס ” זמן אכילת הקרבן ( מנחה גדולה ) לעומת החשש ממצב בו האדם יגיע שבע ולא יאכל את המצה בתאבון אלא באכילה גסה ( מנחה קטנה ) .

מפגש: חברותות - לימוד הסוגיה

נזמין את התלמידים להתחלק לחברותות וללמוד יחד את המשנה ואת הסוגיה בפסחים ק”ז ע”ב.

משנה:

(א) עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:

גמרא:

” סמוך למנחה: איבעיא להו סמוך למנחה גדולה תנן או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח דילמא אתי למימשך ואתי לאימנועי מלמיעבד פסחא או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן ומשום מצה דילמא אתי למיכלה למצה אכילה גסה אמר רבינא תא שמע אפילו אגריפס המלך שהוא רגיל לאכול בתשע שעות אותו היום לא יאכל עד שתחשך אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה תנן היינו רבותיה דאגריפס אלא אי אמרת סמוך למנחה גדולה תנן מאי רבותיה דאגריפס חל איסור עליה מעיקרא אלא סמוך למנחה קטנה תנן סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס הא מטיא ליה זמן איסורא מהו דתימא תשע שעות לאגריפס כארבע שעות דידן דמי קא משמע לן …”

רמב”ם (הלכות חמץ ומצה):

(א) מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר (שמות י”ב) בערב תאכלו מצות בכל מקום ובכל זמן ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה אבל בשאר הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה רצה אוכל אורז או דוחן או קליות או פירות אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה ומשאכל כזית יצא ידי חובתו:
(ד) אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה אלא אם כן אכלה מאחד מחמשת המינין שנאמר (דברים ט”ז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אם אכלן מצה יצא בהן ידי חובתו אבל שאר דברים כגון אורז ודוחן וקטניות אין יוצא בהן ידי מצה לפי שאין בהן חמץ:
  • מהו קרבן פסח ומתי הוא מוקרב ?
  • מהו זמן חיוב אכילת מצה ? ומהו שיעור אכילת מצה ?
  • מהי מנחה ” קטנה ” ומהי מנחה ” גדולה ” ומדוע הם נקראות כך ?
  • מהיכן נולד הספק בזמן האיסור ?
  • באר מהם צדדי הספק ומה הטעם לכל אחד מהצדדים ?
  • מה נראה לכם חמור יותר – להימנע מהקרבת הקרבן בזמן או מאכילה גסה של מצה?

נסכם יחד: החידוש הוא בכך שעל פי מה שפתחנו בו את השיעור היינו חושבים שמסקנת הסוגיה תוביל להכרעה שאיסור האכילה הוא שמא יימנע מהקרבת קורבן פסח שעליו יש חיוב כרת ואילו הסוגיה מפתיעה בהכרעתה שהאיסור הוא דווקא משום הדאגה למצב הרעב של האדם והרצון להביא אותו לאכילת מצה ” בתאבון ” ! לכאורה, החשש מקרבן הפסח הוא חמור יותר, אלא שהגמרא מלמדת שהתאבון שבאכילת המצה חשוב לא פחות. (ניתן לומר שאין זה נובע משום זלזול או חוסר חשיבות חלילה של קורבן פסח אלא אדרבה משום חומרתו לא ראו צורך לחזק אותו.) בכל מקרה, למדנו על הערך הגדול של האכילה בתאבון, וזהו חידושה של הסוגיה.

התבוננות: דיון - קורבן הפסח

נשאל:

  • מהם שתי מצוות העשה היחידות שעליהם מתחייבים בכרת?

נענה יחד:  קרבן פסח וברית מילה. נסביר שאלו מצוות שמבטאות בצורה החזקה ביותר את הברית של עמ”י והקב”ה והכרת הוא לא ” עונש” אלא ” תוצאה ” כביכול.

  • מתי הקריבו את קורבן הפסח?
  • מתי אכלו אותו?
  • מי חייב באכילתו?
  • איך נהגו לאכלו?

קורבן הפסח הוא קורבן שמוקרב ביום י”ד אבל נאכל בלילה. כל ישראל חייבים בו כולל הנשים, והוא נאכל בחבורות שכל אחת שולחת את הנציג שלה למקדש עבור השחיטה.

הפנמה: כתיבה - רעב פיסי ורוחני

נבקש מהתלמידים לכתוב על חוויה בה הוא הגיע למצווה ממצב של “רעב” או באופן מטאפורי או באופן ממשי (בנוגע למצוות שקשורות לאכילה) לעומת מצוות שאותם הוא קיים על “בטן מלאה”.

  • כיצד הם חוו את ההבדל?
  • מה אפשר את זה?
  • האם יש ערך להגעה למצוות מתוך ‘רעב’?

נסכם: כשמגיעים לארוחת מצווה מתוך רעב, האכילה עצמה נעשית גבוהה ומשמעותית יותר. האדם מצליח כולו להיות במצווה מתוך רצון והתכווננות. אותו הדבר גם ברעב רוחני.. כשאני מחכה למשל להתפלל ומגיע לתפילה מתוך צורך ורצון אמיתי, התפילה הופכת להיות אחרת, מהותית יותר ומכוונת יותר.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!