ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

פסחים נ’ ע”א: מנהג המקום

תצוגת כיתה מלאה
פסחים נ’ ע”א: מנהג המקום
לב השיעור
פתיחה
סרטון - מסורת
מפגש
התבוננות
הפנמה
אסיף
מסורת - כנר על הגג
מילים: שלדון הרניק לחן: ג'רי בוק תרגום: דן אלמגור
כנר על הגג, נשמע קצת מטורף לא? אבל כאן באנטבקה הקטנה שלנו. כל אחד מאיתנו הוא מין כנר על הגג. המנסה לאלתר איזו מנגינה פשוטה וערבה, מבלי לאבד את שיווי המשקל, ליפול ולשבור את הראש. ותאמינו לי, זה לא קל. ודאי תשאלו: אם זה כל כך מסוכן, למה אנחנו עדיין ממשיכים לשבת כאן? התשובה מאוד פשוטה: אנחנו ממשיכים לשבת כאן, כי אנטבקה, היא הבית שלנו. ואיך אנחנו מצליחים לשמור על שיווי המשקל? גם התשובה לשאלה הזאת מאוד פשוטה: מסתכמת במילה אחת, אחת בלבד: מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת, בזכות המסורת הצלחנו לשמור על שיווי המשקל שלנו, הרבה מאוד שנים. כאן באנטבקה הקטנה שלנו יש לנו מסורת לכל דבר: מה לאכול, איך לעבוד, איך לישון, מה ללבוש. הנה לדוגמא: אנחנו הולכים עם כיסוי ראש, טלית וציצית. בגלל דבקותינו בקדוש ברוך הוא. אז עכשיו בטח תשאלו: איך התחילה המסורת הזאת? אני אגיד לכם: אין לי מושג. "מה?" אבל, זאת מסורת. ובזכות המסורת הזאת, יודע כל אחד מאיתנו מיהו ומה הקדוש ברוך הוא מצפה ממנו. מי יום וליל נושא משא על שכם מי דואג ללחם, מי אומר תפילה? ולמי יש הזכות כראש המשפחה. להיות נושא ככל וכל? לאבא! האבא! מסורת! לאבא! האבא! מסורת! מי צריכה לשמור על בית יהודי נקי וגם כשר וחם ולדאוג לאבא שיהיה לו פנאי לקרוא מעט בספר הקדוש האמא! האמא! מסורת! האמא! האמא! מסורת! בגיל שלוש לומדים תורה בגיל חמש גמרא. אומרים שיש לי כבר כלה הלוואי יפה היא. הבן! הבן! מסורת! הבן! הבן! מסורת! ומי למדה לתפור? ולהכשיר בשר ולאהוב כל בעל שאבא כבר יבחר הבת! הבת! מסורת! הבת! הבת! מסורת! האבא! האמא! הבן! הבת! מסורת! כאן באנטבקה הקטנה שלנו יש לנו טיפוסים מיוחדים במינם. למשל: ינטה השדכנית. "אברם, יש לי בשביל הבן שלך שידוך יוצא מן הכלל, בתולה מאין כמוהה. 'או מי הי' שרה-לאה, ביתו של גנצל הסנדלר," שרה לאה? היא בקושי רואה, היא כמעט עיוורת. "מה כבר יש לראות בבן שלך? כמו שהיא רואה ואיך שהוא נראה - זוג מן השמיים." וכמובן: רבנחום הקבצן "צדקה תציל ממות, צדקה תציל ממוות" אין לך רבנחום קופיקה אחת. אבל בשבוע שעבר נתת לי שתיים! נו, מה לעשות רבנחום? הויה לי שבוע רע. נו? אם לך היה שבוע רע, אני צריך לסבול?" והחשוב מכולם: רבינו האהוב רבי, מותר לשאול שאלה? שאל בני, שאל האם בין כל הברכות שלנו, ישנה ברכה אחת לברך בה את הצאר. "ברכה לברך בה את הצאר? כמובן שיש ברכה כזאת: הוי מי ייתן והקדוש ברוך הוא יברך וישמור את הצאר, רחוק רחוק מאיתנו. וישנם גם האחרים, ההם. אבל זה כבר מעגל הרבה יותר גדול: הוד מעלתו קצין המחוז, הוד מעלתו הכומר, הוד מעלתו, הוד מעלתו, הוד מעלתו ועוד הרבה "הוד מעלתם" אנחנו לא מפריעים להם, והם לא מפריעים לנו. בינתיים. אבל בינינו לבין עצמינו אנחנו ביחסים מצוינים זה עם זה. נכון, קרה מקרה שזה קנה מזה סוס וקיבל פרד, אבל אז הכל הסתדר והם חיים בשקט, בשלווה ובשלום. (בינינו זה היה פרד). סוס! פרד! סוס! פרד! סוס! פרד! סוס! פרד! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת! מסורת, בלי המסורת חיינו היו תלויים על כלום כמו, כמו, כן בדיוק כך: כמו כנר על הגג!
מחשב מקרן
שינוי ממנהג המקום שמחמיר מעבר להלכה
לב השיעור: מה עובר אצלי במשפחה במסורת?
פתיחה: סרטון - מסורת

נפתח בסרטון קצר מהמחזה ‘כנר על הגג’ עם השיר: מסורת.

  • מדוע המסורת שומרת על שיווי המשקל של עיירה זו?
  • מה החסרונות שמסורת יכולה להביא איתה?
  • מה היתרונות של מסורת?

בשיעור זה נדון במסורת היהודית דרך הסוגיה.

נסביר קצת רקע על הסוגיה:

המשנה

המשנה הראשונה בפרק “מקום שנהגו” עוסקת ביחס למנהג המקום. בפתיחת המשנה הנושא הוא עשיית מלאכה בערב פסח עד חצות. המשנה תולה את הדין במנהג המקום: “מקום שנהגו לעשות מלאכה… עושין, מקום שנהגו שלא לעשות- אין עושין”. לאחר מכן המשנה עוברת לדון באדם  שמגיע ממקום אחד לאחר בערב פסח, והיא פוסקת שדינו לקיים את חומרות המקום שיצא משם, ואת חומרות המקום שבא לשם.

סוגיית הגמרא

בסוגיית הגמ’ מובאים סיפורים, שבהם מובאות כמה דעות לגבי היחס למנהגים שאינם לפי ההלכה (מחמירים ממנה):

א.      ר’ יוחנן שאומר לבני ביישן לשמור על מנהג אבותיהם אפילו שהוא מחמיר מהחיוב ההלכתי הבסיסי.

ב.       רב יוסף, שאומר לנהוג בפני בני חוזאי בשונה ממנהגם (כנראה כדי ללמדם שמנהגם טעות).

ג.        אביי, שמקשה על רב יוסף.

ד.       רב חסדא- שמעמיד את העניין של שמירת המנהג דווקא בכותים.

ה.      בני רבן גמליאל שנהגו שלא כמנהג המקום (שהיה חמור מההלכה), אבל בצניעות.

מסקנת הסוגיה נראית כדברי רב חסדא, שבעיקרון מותר לנהוג בשונה ממנהג מקום חמור, אלא אם כן זה עלול לגרור את אנשי המקום לאיסורים אחרים (אם הם כותים או דומים לכותים).

ירושלמי

בירושלמי מופיעה דעה נוספת: ר”א בשם ר’ אבון, שתולה את היתר ההוראה בשונה מהמנהג בשאלה האם המנהג נעשה מתוך טעות (-מותר להורות כנגדו), או שהוא נעשה מתוך מודעות לכך שהוא החמרה (-אסור להורות כנגדו).

ראשונים

בשאלת חיובם של בנים במנהג אבותיהם יש כיוונים שונים. לפי השולחן ערוך, מנהג רבים חלה על בניהם אפילו אם לא הסכימו עליו באופן רשמי וכללי. לפי הראב”ד, אם האבות החמירו על עצמם בלבד, או שהחמירו בלי ביסוס באיסור קיים- אפשר להתיר לבניהם את המנהג. נקודה נוספת, שאליה מתייחסים הראשונים, היא האם אפשר להתיר את מנהג האבות על ידי התרת נדרים לבנים?

בשאלת אופן התרת מנהג טעות יש שתי דעות מרכזיות בראשונים (שקשורות בקריאת סוגייתנו, סוגיית הירושלמי, וסוגיה מקבילה בחולין ו:):

א.      אם בני המקום נהגו את מנהגם מתוך טעות- הם יכולים להפסיק את מנהגם גם ללא התרת נדרים. לעומת זאת, אם ידעו שהם מחמירים- הם צריכים התרת נדרים כדי לשנות את מנהגם.

ב.       אפילו אם נהגו את מנהגם בטעות- הם צריכים התרת נדרים. אם הם ידעו שהם מחמירים על עצמם- אין מתירים להם את המנהג בשום אופן.

מפגש: חברותות - עיון בסוגיה

רקע קצר על הסוגיה

 

המשנה

המשנה הראשונה בפרק “מקום שנהגו” עוסקת ביחס למנהג המקום. בפתיחת המשנה הנושא הוא עשיית מלאכה בערב פסח עד חצות. המשנה תולה את הדין במנהג המקום: “מקום שנהגו לעשות מלאכה… עושין, מקום שנהגו שלא לעשות- אין עושין”. לאחר מכן המשנה עוברת לדון באדם  שמגיע ממקום אחד לאחר בערב פסח, והיא פוסקת שדינו לקיים את חומרות המקום שיצא משם, ואת חומרות המקום שבא לשם.

 

סוגיית הגמרא

בסוגיית הגמ’ מובאים סיפורים, שבהם מובאות כמה דעות לגבי היחס למנהגים שאינם לפי ההלכה (מחמירים ממנה):

א.      ר’ יוחנן שאומר לבני ביישן לשמור על מנהג אבותיהם אפילו שהוא מחמיר מהחיוב ההלכתי הבסיסי.

ב.       רב יוסף, שאומר לנהוג בפני בני חוזאי בשונה ממנהגם (כנראה כדי ללמדם שמנהגם טעות).

ג.        אביי, שמקשה על רב יוסף.

ד.       רב חסדא- שמעמיד את העניין של שמירת המנהג דווקא בכותים.

ה.      בני רבן גמליאל שנהגו שלא כמנהג המקום (שהיה חמור מההלכה), אבל בצניעות.

מסקנת הסוגיה נראית כדברי רב חסדא, שבעיקרון מותר לנהוג בשונה ממנהג מקום חמור, אלא אם כן זה עלול לגרור את אנשי המקום לאיסורים אחרים (אם הם כותים או דומים לכותים).

 

ירושלמי

בירושלמי מופיעה דעה נוספת: ר”א בשם ר’ אבון, שתולה את היתר ההוראה בשונה מהמנהג בשאלה האם המנהג נעשה מתוך טעות (-מותר להורות כנגדו), או שהוא נעשה מתוך מודעות לכך שהוא החמרה (-אסור להורות כנגדו).

 

ראשונים

בשאלת חיובם של בנים במנהג אבותיהם יש כיוונים שונים. לפי השולחן ערוך, מנהג רבים חלה על בניהם אפילו אם לא הסכימו עליו באופן רשמי וכללי. לפי הראב”ד, אם האבות החמירו על עצמם בלבד, או שהחמירו בלי ביסוס באיסור קיים- אפשר להתיר לבניהם את המנהג. נקודה נוספת, שאליה מתייחסים הראשונים, היא האם אפשר להתיר את מנהג האבות על ידי התרת נדרים לבנים?

בשאלת אופן התרת מנהג טעות יש שתי דעות מרכזיות בראשונים (שקשורות בקריאת סוגייתנו, סוגיית הירושלמי, וסוגיה מקבילה בחולין ו:):

א.      אם בני המקום נהגו את מנהגם מתוך טעות- הם יכולים להפסיק את מנהגם גם ללא התרת נדרים. לעומת זאת, אם ידעו שהם מחמירים- הם צריכים התרת נדרים כדי לשנות את מנהגם.

ב.       אפילו אם נהגו את מנהגם בטעות- הם צריכים התרת נדרים. אם הם ידעו שהם מחמירים על עצמם- אין מתירים להם את המנהג בשום אופן.

 

נבקש מהתלמידים להתחלק לחברותות וללמוד יחד את פסחים נ’ ע”א ומקורות הלימוד שמופיעים בחוברת המקורות לבגרות. נזמין לענות יחד על השאלות:

  • מדוע המשנה נותנת מרחב למנהגים שונים?
  • מה משמעות מנהג המקום?
  • מתי בנים מחוייבים במנהג אבותיהם?
  • מה היחס בין הקבלה של המנהג כחומרה אישית לבין החיוב של הדורות הבאים?
  • מתי מנהג יכול להיות מוגדר כטעות ומדוע?
  • האם גם במקרה כזה יהיה למנהג תוקף?
  • אילו מנהגים אפשר להתיר ובאיזה אופן?
  • האם צריך התרת נדרים? האם פשוט מלמדים את בני המקום שאין חובה לנהוג כמנהגם?

שאלות משנה:

  • מי היו בני ביישן (איפה זה)?
  • מה היה מיוחד במשפחתו של רבן גמליאל?
  • האם שלושת בני רבן גמליאל בסוגיה הם בניו של אותו רבן גמליאל?

נסביר כי ניתן לראות שגם בגמרא וגם בראשונים קיימות דעות שונות ביחס למנהג מקום של חומרה. הדעות האלו משליכות לפסיקות הלכתיות בתחומים שונים: רמת החיוב של בנים במנהג אבותם, האפשרות להתיר מנהגים, ובכלל ההוראה לאנשים לנהוג בשונה ממנהגם.

התבוננות: דיון - מסורת

נחזור למליאה הכיתית ונדון:

  • מדוע מנהגים של אבותינו מחייבים אותנו?
  • מה טוב במסורת, ובחובה לקבל דברים (שלפעמים הם אפילו לא ההלכה עצמה) מהדורות הקודמים?
  • האם עדיף שכל אדם יבחר את מנהגיו לפי דעתו והרגשתו?

נזמין את התלמידים לספר על מנהג מיוחד בביתם.

לאחר השיתוף נמשיך ונשאל:

  • האם יצא לכם להתפלל בבית כנסת שהנוסח שלו שונה משלכם, איך הם הרגשתם?
  • איך היית מתייחס לאנשים אחרים שנוהגים במנהג שנראה לך חמור מההלכה הבסיסית?
  • איך תרגישו אם יתברר להם שחומרה שהם נוהגים אינה חובה (למשל בהקשר של פסח- קטניות, שרויה ועוד)?
  • האם תשמחו ותרצו להפסיק עם המנהג,או שדווקא תרצו להמשיך בו למרות שהוא לא ממש חובה?
הפנמה: כתיבה - סבא רבה רבה

נזמין את התלמידים לכתוב מכתב לסבא רבה רבה שהתחיל במנהג שהם נוהגים בו היום (בין אם מדובר במנהג ספציפי של המשפחה או העדה, או בהלכה שמקובל שמקורה במנהג ולא בחיוב’).

לתלמידים אוהבי אתגר נציע לכתוב מכתב בשמו של סבא רבה רבה שהתחיל במנהג שהוא ומשפחתו נוהגים בו כיום.

(בכיתות בהן הדבר מתאים, אפשר לחלק את הכיתה לזוגות, כשכל אחד מקבל על עצמו תפקיד – בן דורנו הכותב מכתב לסבא רבה, והסבא רבה הכותב לו מכתב בחזרה).

חשוב לשים לב שהנושא לא יביא לוויכוחים אישיים ופוגעניים בין תלמידי הכיתה, במקומות בהם יש מתחים על רקע עדתי.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!