ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

פטור נשים מצות פרו ורבו- פרק א’

  • צוות לב לדעת
צוות לב לדעת
תצוגת כיתה מלאה
פטור נשים מצות פרו ורבו- פרק א’
לב השיעור
פתיחה
מפגש
לימוד ראשוני - בעל העקדה ונחמה לייבוביץ'
התבוננות
לימוד המשנה והמשך חכמה
הפנמה
אסיף
פירוש העקידת יצחק
נחמה לייבוביץ' - פירוש וציטוט
הרב יצחק עראמה, עקידת יצחק, פרשת ויצא (שער עשרים וחמש)
והנה בשני השמות “אשה”, “חוה”, נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד – מה שיורה עליו שם “אשה- כי מאיש לוקחה” וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כפי שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות כאשר יורה פשט פרשת אשת חיל (משלי ל”א). והשני – ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה שם “חוה – אם כל חי”.
והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם: “ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות” (ישעיהו נו, ה) …על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: “הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי” (בראשית ל, א), לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן אם לא יוליד.
“לפי בעל העקדה סיבת תשובתה החריפה של יעקב היא אחרת. לא תפיסה מוטעית של התפילה או של עבודת ה’ גרמה להתפרצותו, אלא כעסו של יעקב מתפרש כאן ככעס על ששכחה רחל את יעודה האמתי – העיקר, אשר – לפי דברי בעל העקדה – אינו שונה מיעודו הוא (של הגבר), לפי שהיא “כמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת “אשת חיל”. והיא בגעגועיה לילד ראתה כל עולמה רק ביעודה השני (לפי דעת בעל העקדה: “התכלית הקטן”!!) להיות אם ובלעדיו אין חייה חיים”. “ואם אין מתה אני”. והרי זו בגידה בתפקיד, בריחה מן היעוד, השתמטות מן החובות אשר מוטלים עליה לא בהיותה אשה אלא בהיותה – אדם. אם כן לא הדרישה המופנית אליו כמי שבידו טובה ואף לא הדרישה התובעת מאת ה’ במפגיע היא שעוררה את רוגזו, אלא עצם העמדת כל חייה, כל תכנם וכל תכליתם על הדבר האחד – אשר לא ניתן לה – הוא שהעלה את חמתו. והוא שהביאו לאמר מה שאמר” (שיחות על פרשת השבוע)
“…שיחה שניהלה עם ידידה טובה, ברוריה סמט, על המרפסת בביתה, חושפת דברים אחרים. ד”ר ברוריה סמט, אם לתשעה, היא מורה ומחנכת שהקימה וניהלה שנים רבות את אולפנת “נוה חנה”. היא ואישה, הרב אלחנן סמט היו תלמידים וידידים קרובים לנחמה. באותו היום הם באו לבקרה, כפי שעשו מידי פעם. נחמה, שנכנסה רגע לחדר אחר, קראה משם לברוריה כדי שתעזור לה בדבר מה. בינתיים החלו השתיים לשוחח. “אשת חיל את”, אמרה לה נחמה, שהתפעלה מאד מיכולתה של ברוריה לשלב בין הולדת הילדים וגידלם ובין העיסוק התובעני בחינוך ובניהול בית הספר. “דעי לך שילדים, זה הדבר החשוב,” הוסיפה. “האמיני לי. כל מיני אנשים חושבים שאני פמיניסטית, מסתובבת בכל הארץ ולומדת ומלמדת תורה, אבל אילו הייתי זוכה לא הייתי כותבת ולו גיליון אחד. בעל ה’עקדה’ כתב אמנם שעבודת ה’ והלימוד הוא התכלית הגדול לאישה והולדת הילדים היא התכלית הקטן. אבל הוא לא הבין!” (מתוך : “נחמה: סיפור חייה של נחמה ליבוביץ” מאת חיותה דויטש, עמ’ 173)
משנה ופירוש המשך חכמה
משנה מסכת יבמות פרק ו משנה ו
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: על שניהם הוא אומר: “ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו” (בראשית א, כח)
הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, משך חכמה, בראשית ט, ז
“פרו ורבו”: לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפריה ורביה, וחייבה רק אנשים:
[א] כי משפטי ה’ ודרכיו “דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום” (משלי ג, יז), ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל…. ומשום זה לא מצאנו מצווה להתענות רק יום אחד בשנה… ואם כן, נשים שמסתכנות בעיבור ולידה… דבאדם וחוה שברך אותם קודם החטא שלא היה לה צער לידה, היה מצות שניהם בפריה וברביה ואמר להם: “פרו ורבו” (בראשית א, כח). אבל לאחר החטא שהיה לה צער לידה והיא רוב פעמים מסתכנת מזה.
[ב] עוד יתכן לומר בטעם שפטרה התורה נשים מפריה ורביה, משום דבאמת הלא הטביעה בטבע התשוקה ובנקבה עוד יותר, כמו שאמרו: ‘טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו’ (קדושין מא, א) [=טוב לשבת שניים מלישב אלמנה], ודי במה שהיא מוכרחת בטבע… ולכן לגזור על האשה כי תינשא לאיש ולא יוליד, תצא מאהוב נפשה ותקח איש אחר, זה נגד הטבע לאהוב השנוא ולשנוא האהוב. ורק האיש, שיכול לישא עוד אחרת, עליו הטילה התורה מצווה.
יצירה
שימו לב! מקביל לפרק העוסק ב'מצוות פרו ורבו, תכלית הציווי והיקפו'.
להלכה נפסק שאישה פטורה ממצות פרו ורבו, שהיא מצווה מן התורה, אולם כשהיא מביאה ילד לעולם היא מקיימת את מצוות "שבת" (='לא תוהו בראה לשבת יצרה') שהיא מצווה מדרבנן. בשיעור זה ננסה להבין את משמעות הפטור שניתן לנשים ממצות פרו ורבו ואת מקומה של הולדת הילדים בחייה של האישה.
לב השיעור: מדוע נשים פטורות ממצוות פרו ורבו?
פתיחה: בין אישה לחווה

נאמר לתלמידות שאנו מכירים שני שמות בהם נקראה האישה הראשונה בעולם- חווה ואישה. נשאל אותם מה לדעתם מבטא כל אחד מהשמות? מה האסוציאציה או ההקשר שכל שם מעלה בכן? נכתוב את הרעיונות שהן מעלות על הלוח.

מפגש: לימוד ראשוני - בעל העקדה ונחמה לייבוביץ'

כעת נלמד מספר מקורות בנושא, ונפתח עם דבריו של רבי יצחק עראמה:

הרב יצחק עראמה, עקידת יצחק, פרשת ויצא (שער עשרים וחמש)
והנה בשני השמות “אשה”, “חוה”, נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד – מה שיורה עליו שם “אשה- כי מאיש לוקחה” וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כפי שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות כאשר יורה פשט פרשת אשת חיל (משלי ל”א). והשני – ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה שם “חוה – אם כל חי”.
והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם: “ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות” (ישעיהו נו, ה) …על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: “הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי” (בראשית ל, א), לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן אם לא יוליד.

להבנת הפירוש, מסבירה נחמה ליבוביץ’ בגליונותיה את דבריו:

“לפי בעל העקדה סיבת תשובתה החריפה של יעקב היא אחרת. לא תפיסה מוטעית של התפילה או של עבודת ה’ גרמה להתפרצותו, אלא כעסו של יעקב מתפרש כאן ככעס על ששכחה רחל את יעודה האמתי – העיקר, אשר – לפי דברי בעל העקדה – אינו שונה מיעודו הוא (של הגבר), לפי שהיא “כמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת “אשת חיל”. והיא בגעגועיה לילד ראתה כל עולמה רק ביעודה השני (לפי דעת בעל העקדה: “התכלית הקטן”!!) להיות אם ובלעדיו אין חייה חיים”. “ואם אין מתה אני”. והרי זו בגידה בתפקיד, בריחה מן היעוד, השתמטות מן החובות אשר מוטלים עליה לא בהיותה אשה אלא בהיותה – אדם. אם כן לא הדרישה המופנית אליו כמי שבידו טובה ואף לא הדרישה התובעת מאת ה’ במפגיע היא שעוררה את רוגזו, אלא עצם העמדת כל חייה, כל תכנם וכל תכליתם על הדבר האחד – אשר לא ניתן לה – הוא שהעלה את חמתו. והוא שהביאו לאמר מה שאמר”

נשאל את התלמידות:

  • האם הן מסכימות עם ההיררכיה שיוצר רבי יצחק עראמה בין שני ייעודיה של האישה, בכך שהוא מכנה את יכולת ההולדה “התכלית הקטן”?
  • לפי נחמה ליבוביץ’, מהי התכלית הראשונה של האישה?
  • האם אתן מסכימות עם הביקורת של יעקב על רחל, לפי פירושיהם של בעל העקידה ונחמה לייבוביץ’?

נפתח דיון ראשוני בשאלות אלו ונזמין להתייחסויות.  נספר לכיתה כי נחמה לייבוביץ’ היתה חשוכת ילדים עד למותה. לפיכך, נראה כי פירושה הקודם נושא אופי אישי ואולי אוטוביוגרפי. בעניין זה מעניין להביא את הדברים המצוטטים מפיה של נחמה ליבוביץ על פירוש זה:

“…שיחה שניהלה עם ידידה טובה, ברוריה סמט, על המרפסת בביתה, חושפת דברים אחרים. ד”ר ברוריה סמט, אם לתשעה, היא מורה ומחנכת שהקימה וניהלה שנים רבות את אולפנת “נוה חנה”. היא ואישה, הרב אלחנן סמט היו תלמידים וידידים קרובים לנחמה. באותו היום הם באו לבקרה, כפי שעשו מידי פעם. נחמה, שנכנסה רגע לחדר אחר, קראה משם לברוריה כדי שתעזור לה בדבר מה. בינתיים החלו השתיים לשוחח. “אשת חיל את”, אמרה לה נחמה, שהתפעלה מאד מיכולתה של ברוריה לשלב בין הולדת הילדים וגידלם ובין העיסוק התובעני בחינוך ובניהול בית הספר. “דעי לך שילדים, זה הדבר החשוב,” הוסיפה. “האמיני לי. כל מיני אנשים חושבים שאני פמיניסטית, מסתובבת בכל הארץ ולומדת ומלמדת תורה, אבל אילו הייתי זוכה לא הייתי כותבת ולו גיליון אחד. בעל ה’עקדה’ כתב אמנם שעבודת ה’ והלימוד הוא התכלית הגדול לאישה והולדת הילדים היא התכלית הקטן. אבל הוא לא הבין!” (מתוך : “נחמה: סיפור חייה של נחמה ליבוביץ” מאת חיותה דויטש, עמ’ 173)

על אף פירושה הנחרץ לדברי בעל העקידה, נראה שברגע של כנות היא מסכימה כי הולדת ילדים היא בכל זאת “התכלית הגדולה”. ניתן לסכם ולהתייחס למתח האפשרי שבין ה”אישה” ובין “חווה” – בין ההתפתחות האישית המקצועית והתורנית, ובין חיי זוגיות משפחה וילדים. האם הם חייבים לבוא אחת על חשבון השניה? ואם כן כיצד ניתן לבחור? (להעמקה כדאי לקרוא את מאמרו של אבישי מזרחי כפי שמצוין בהמשך)

התבוננות: לימוד המשנה והמשך חכמה

כעת נקרא את המשנה במס’ יבמות:

משנה מסכת יבמות פרק ו משנה ו
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: על שניהם הוא אומר: “ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו” (בראשית א, כח)
  • נשאל את התלמידות: מדוע לדעתן נפסק להלכה שנשים אינן חייבות במצוות פרו ורבו- והרי הן עיקריות ומרכזיות בהבאת ילדים לעולם יותר מן הגברים?
  • כיצד זה יכול להסתדר עם פשט הפסוקים, בהם הקב”ה אומר לאיש ולאישה יחד “פרו ורבו”?

נשמע את התשובות שעולות, ואז נקרא את דברי המשך חכמה- הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, בפירושו לתורה.

הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, משך חכמה, בראשית ט, ז
“פרו ורבו”: לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפריה ורביה, וחייבה רק אנשים:
[א] כי משפטי ה’ ודרכיו “דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום” (משלי ג, יז), ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל…. ומשום זה לא מצאנו מצווה להתענות רק יום אחד בשנה… ואם כן, נשים שמסתכנות בעיבור ולידה… דבאדם וחוה שברך אותם קודם החטא שלא היה לה צער לידה, היה מצות שניהם בפריה וברביה ואמר להם: “פרו ורבו” (בראשית א, כח). אבל לאחר החטא שהיה לה צער לידה והיא רוב פעמים מסתכנת מזה.
[ב] עוד יתכן לומר בטעם שפטרה התורה נשים מפריה ורביה, משום דבאמת הלא הטביעה בטבע התשוקה ובנקבה עוד יותר, כמו שאמרו: ‘טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו’ (קדושין מא, א) [=טוב לשבת שניים מלישב אלמנה], ודי במה שהיא מוכרחת בטבע… ולכן לגזור על האשה כי תינשא לאיש ולא יוליד, תצא מאהוב נפשה ותקח איש אחר, זה נגד הטבע לאהוב השנוא ולשנוא האהוב. ורק האיש, שיכול לישא עוד אחרת, עליו הטילה התורה מצווה.

המשך חכמה מציע בדבריו שני כיוונים (אם הכיוונים הללו עלו קודם בתשובותיהן של התלמידות כדאי לציין ולהראות זאת כעת)- קושי וצער ההריון והלידה, יחד עם התשוקה הטבעית של האישה ללדת ילדים. בסיום דבריו מתייחס המשך חכמה לעובדה כי האישה דבקה בבעלה ואוהבת אותו, ולכן אי אפשר לומר לה שהמצווה להוליד תהיה גדולה מאהבתה לו ולאלצה להתגרש כדי לנסות להוליד ילדים עם אדם אחר, משום שזה בניגוד לטבע שלה. ואילו האיש, שיכול לשאת שתי נשים (=לפני חרם דרבנו גרשום) אפשר לחייבו במצוות פרו ורבו, משום שיש לו דרך לקיים מצוה זו גם אם אשתו עקרה.

נזמין את התלמידות להתייחס לפירושו של המשך חכמה – אמירה שמשמעותית עבורן בדבריו, שאלות המתעוררות בעקבות פירוש זה ועוד.

הפנמה: אישה וחווה - יצירה

נביא לכיתה עיתונים שונים, מספריים, דבק, ונבקש מכל תלמידה ליצור קולאז’. בתור הנחיה ניתן לבחור בין שתי אפשרויות:

האפשרות הפשוטה יותר היא ליצור קולאז’ המבטא את התשובה לשאלה “איפה אהיה בעוד עשר שנים?”

האפשרות השניה היא להתייחס למושגים “אישה” ו”חווה” כפי שנלמדו. ניתן לבחור אחת מהן, או בשתיהן, ולהמחיש כיצד נראית אשה / חווה, ועם איזה צד הן יותר מזדהות.

ביצירה ניתן להתייחס למתח בין הגשמה עצמית, לימודים קריירה ולימוד תורה ובין זוגיות והבאת ילדים.

לסיכום נציג את היצירות בתערוכה ונבקש ממי שרוצה להציג ולומר משהו על העבודה.

 

 

אסיף: סיכום וקריאה להמשך

התחלנו את השיעור באסוציאציות חפשיות לשמות “אישה” ו”חווה”.  למדנו את פירושו של בעל העקידה המבחין בין 2 תכליוות של האישה ומגדיר את ההולדה כתכלית הקטנה.  התחלנו לעמוד על המתח שבין שתי תכליות אלו, וקראנו את פירושה של נחמה לייבוביץ’ ואת הציטוט האישי ששופך אור על עמדתה האישית בעניין.  המשכנו ולמדנו את המשנה ואת פירוש המשך חכמה שמתרץ כיצד חכמים פטרו את האישה ממצוות פרו ורבו. לבסוף המחשנו את הנושאים הנלמדים על ידי יצירת קולאז’ אישית.

נסכם ונאמר כי בע”ה במהלך החיים תפגשו עם שני הצירים הללו– הקמת משפחה והולדת ילדים והתפתחות אישית ומקצועית, “חווה” ו”אישה”. לכל אחת ולכל תקופה יש את האיזונים שלה והמקום שבו כל אחד מרבדים אלו מקבל בחיים, והשאלות המתעוררות מכך, והרצונות והמאוויים בכל אחד מהתחומים הם משהו שמלווה את האישה לאורך כל חייה. ניתן גם בשלב זה להזמין את הבנות להעלות את מחשבותיהן בנושא זה, אפשר ורצוי להיעזר במאמרו של אבישי מזרחי המצורף בהרחבה, ובמידה ואין זמן כדאי להדפיסו ולחלק לקריאה עצמית.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!