נביא לכיתה פלסטלינה בצבעים שונים, ונבקש מהתלמידים ליצור בפלסטלינה איזשהו דימוי שמסמל עבורם את הקשר בין העבר להווה – ספר, משפחה, אירוע מסוים מן העבר וכדומה. לאחר מכן נזמין את מי שרוצה לשתף במליאה.

נקרא את השיר-

*

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב מוּזָר

מִישֶׁהוּ שָׁאַל:

הַאִם אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הֶעָבָר?

וְהָאִשָּׁה הַחוֹלָנִית עָנְתָה בְּזַעַף:

הֶעָבָר אֵינֶנּוּ תַּכְשִׁיט

חָתוּם בְּתוֹךְ קֻפְסָה שֶׁל בְּדֹלַח

גַּם אֵינֶנּוּ

נָחָשׁ בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת שֶׁל כֹּהַל –

הֶעָבָר מִתְנוֹעֵעַ

בְּתוֹךְ הַהֹוֶה

וְכַאֲשֶׁר הַהֹוֶה נוֹפֵל לְתוֹךְ בּוֹר

נוֹפֵל אִתּוֹ הֶעָבָר –

כַּאֲשֶׁר הֶעָבָר מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה

זוֹ הֲרָמַת הַחַיִּים כֻּלָּם,

גַּם חַיֵּי עָבָר רָחוֹק עַד מְאֹד.

אַךְ הָאִישׁ הַגַּלְמוּד מִלְמֵל:

וְהַלֹּא הָיָה פַּעַם אַבְרָהָם בַּתֵּבֵל

זֶה שֶׁלֹּא לָקַח אֲפִלּוּ חוּט

מִנֶּפֶשׁ מוֹלִידוֹ.

עבודה בקבוצות:

נתחלק לקבוצות, בכל קבוצה כל תלמיד צריך להגיד תחושה, תובנה או שאלה שעלתה לו מקריאת השיר. כך יוצא שכל קבוצה דנה קצת בשיר ומבינה אותו יותר לעומק. (זה מתחיל את ההתבוננות בשיר ממקום אישי, נותן פתח להתרשמות מן השיר שלך ושל עמיתיך לקבוצה בבחינת סיעור מוחין אבל בקבוצה קטנה ולא בכיתה כולה, כדי לא לאבד את הריכוז.)

כל קבוצה צריכה להקריא את השיר לקבוצות האחרות.

כללי תיאטרון קריאה: מותר להשתמש רק בקול, ללא הצגת הדברים בתנועות. אפשר להגביה או להנמיך את הקול, אפשר לחזור על מילים רגיל או כהד, אפשר לקרוא בתפקידים וכד’.

בתום הקריאות השונות, נערוך דיון (המליאה או בקבוצות) על האופנים השונים בה הוקרא השיר-

• אלו תובנות עולות אצלכם מהקריאה שלהם?
• מה הקבוצות האחרות מדגישות לעומת מה שאתם הדגשתם?
• איזו תחושה נתנה לכם הקריאה שלהם, מה מפריע לכם בקריאה שלהם?

בתום הדיון נערוך תרגיל כתיבה, נבקש מהתלמדים להיזכר בדיומוי עליו עבדו בתחית היעשור ובאמצעתו להתייחס לאחת מהשאלות הבאות-

• איך העבר מתנועע בתוך ההווה אצלי? או איפה העבר מלווה אותי בהווה? או מה מהעבר הצלחתי לנתק ממני?

ניתן להביא לצורך השוואה את השיר נוסטלגיה של אלמוג בהר:

לא לפחד לומר את המילה נוסטלגיה / אלמוג בהר

לא לפחד לומר

את המילה נוסטלגיה

לא לפחד

ללחוש געגועים

לא לפחד לומר

יש לי עבר

מונח בתוך קופסא

של זיכרון נעול

לא לפחד

לקנות לי מפתחות

להצמיד עיניים לחורי המנעולים

עד שהכל יפתח

עד שאוכל להגניב מבט

אל פנימי

לא לפחד לומר

אני אדם שוכח

אבל יש לי זיכרון

שלא מוכן לשכוח אותי.

פתחנו את השיעור ביצירה בפלסטלינה של דימוי המסמל עבור כל אחד מהתלמידים את הקשר בין העבר להווה. משם יצאנו לקריאת שירה של זלדה, ובקבוצות העלינו תחושות ושאלות ראשוניות על השיר. לאחר מכן כל קבוצה יצרה תאטרון קריאה על השיר, והגיבה לקריאות של הקבוצות האחרות. סיימנו את השיעור בתרגיל כתיבה המתייחס הן לחפץ והן לשירה של זלדה- כיצד העבר מתנענע בתוך ההווה שלי?