ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

על ניסים בטבע ומחוצה לו

תצוגת כיתה מלאה
על ניסים בטבע ומחוצה לו
לב השיעור
פתיחה
מפגש
נס וחוקיות
התבוננות
נס ידוע מראש?
הפנמה
אסיף
נס המן
שמות טז
נס בקיעת האדמה
במדבר טז, יז- סיפור קורח ועדתו
שמות טז
א וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר.  ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.  ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ז וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל-יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.  ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה  כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.  י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן.  {פ}

יא וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יב שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.  יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל-הָאָרֶץ.  טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה-הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.  יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ לָקָטוּ.  יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם  אִישׁ אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר.  כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.  כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.  כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.  כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר.  כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ.  כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה  הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.  כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה-בּוֹ.  כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.  {ס} כח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה  עַד-אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי.  כט רְאוּ כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.  ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.  לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.  לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.  לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.  לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת  אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.  לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.  {פ}

במדבר טז
כו וַיְדַבֵּר אֶל-הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל-תִּגְּעוּ בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם  פֶּן-תִּסָּפוּ בְּכָל-חַטֹּאתָם.  כז וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם.  כח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה  כִּי-לֹא מִלִּבִּי.  כט אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי.  ל וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.  לא וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.  לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.  לד וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם  כִּי אָמְרוּ פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.  לה וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.  {ס}
במדבר יז
ו וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן לֵאמֹר  אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת-עַם יְהוָה.
דברים שנבראו בערב שבת
משנה במסכת אבות
פירוש הרמב"ם
רמב"ם על משנה אבות ה, ו
רמב"ן
פירוש רמב"ן לדברים יא, יג
אגדה
מסכת שבת נג ע"ב
מסכת אבות פרק ה’ משנה ו’:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.
רמב”ם על המשנה, מסכת אבות (ה, ו) :
ושמא תאמר: ואם המופתים כולם הושמו בטבעי אותם הדברים מששת ימי בראשית- למה יוחדו אלה העשרה?. דע, שהם לא יוחדו לומר שאין שם מופת שהושם בטבע הדברים מששת ימי בראשית זולת אלה, אלא אמר שאלה בלבד היתה עשייתם בין השמשות, ושאר המופתים אמנם הושמו בטבע הדבר אשר נעשה בו בראשית העשותו. למשל אמר, כי ביום השני, בעת החלקות המים, הושם בטבעם שייבקע ים סוף למשה, והירדן ליהושע, וכן לאליהו ולאלישע. וביום הרביעי, כשנבראה השמש, הושם בה שתעמוד בזמן פלוני במאמר יהושע לה. וכן שאר המופתים, חוץ מאלה העשרה. והם הושמו בטבע אותם הדברים בין השמשות.
“בכל לבבכם ובכל נפשכם – והלא כבר הזכיר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לצבור, לשון רש”י מספרי (עקב יג) ובאור העניין, כי ד’ לא יעשה הנסים תמיד , לתת מטר הארץ בכל עת… רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצוות מאהבה שלמה יעשה עמהם את כל הנסים האלו לטובה, ואמר כי בעבדם ע”ז יעשה עמהם אות לרעה. ודע כי הנסים לא יעשה בהם טובה או רעה כדרכם, כעלילותם” (רמב”ן, דברים יא’, כג’).
מסכת שבת, נג’ ע”ב :
תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אישה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה , שנעשה לו נס כזה!
אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית!
אמר רב יהודה: בוא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם , שנשתנו עליו סדרי בראשית .
אמר רב נחמן: תדע, דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני.
בשיעור זה נדון על הנסים שנעשו לבני ישראל במדבר ובמצרים. נעלה את השאלות: מהי השפעת הנסים על בני ישראל? האם נס הוא מעלה? האם רצוי להסתמך על נס?
לב השיעור: מה נותן ומה לוקח הנס?
פתיחה: מהו נס?

נערוך דיון בכיתה:

  • האם כל יום מתרחשים לכם נסים?
  • מהי ההגדרה של נס לדעתכם?
  • האם נס הוא דוקא התרחשות שמעבר לטבע?
מפגש: נס וחוקיות

 

נס המן:  נקרא בספר שמות  פרק טז’ פס’ ד- כיצד משפיע נס המן על בני ישראל? על האדם הפרטי? (מצד אחד- מורגשת התפעלות בכתוב: “ויאמר איש אל אחיו מן הוא- כי לא ידעו מה הוא” פס’ טו’, מהצד השני בני ישראל מפקפקים בקיומו של הנס- מותירים מהמן עד הבוקר בניגוד להוראתו של משה רבנו, (פס’ יט- כ) יצאו ללקוט ביום השביעי , בניגוד להוראת משה  שלא יימצא בשבת (פס’ כו-כז).

נס רעידת האדמה של קורח: נקרא בספר במדבר פרק טז’ פס’ לד, פרק יז’ פס’ ו. נשאל: כיצד משפיעים נס בליעת האדמה של קורח ועדתו על בני ישראל?

הנס גורם לחרדה מצד בני ישראל – “ וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם כי אמרו פן תבלענו הארץ” (במדבר, טז’, לג).

בני ישראל מתלוננים על משה ואהרון שבליעת האדמה היא בגללם – “וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרון לאמור אתם המתם את עם ד’ ” (במדבר, יז’ ,ו).

 

קטע אומנותי – דמיוני: קוראים לתלמידים קטע מיומן שכתב יוצא מצרים, על מנת להמחיש להם את תחושת הנסים.

הנה דוגמא לקטע כזה:

באחד הימים, בעודי תועה בנתיבות ספר במדבר, בין מדבר סין להר ההר, הזזתי מבטי הצידה והנה לימיני היה מונח דף ישן ומקומט, עמדתי לזרוק אותו לפח, אך המשפט הראשון משך אותי לקריאה. התפלאתי! אין זאת כי היד הנעלמה שהביאה את הדף לכאן! דף אפור, ישן, רטוב, הייתי רוצה לקרוא לכם קטע ממנו:

 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה, ובבוקר היתה שכבת הטל סביב למחנה, ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר, דק, מחוספס, דק ככפור על הארץ” אני נזכר בנס המופלא שהתרחש לנגד עינינו ביום בו התוודענו להמצאה החדשנית ששמה “מן” , והוא כזרע גד לבן , וטעמו כצפיחית בדבש. היום הראשון, אכן, היה מרגש ביותר, כצמר גפן, מחוספס, חלק, מהו הדבר הזה? “זה הדבר אשר ציווה ה’ ליקטו ממנו איש לפי אוכלו עומר לגולגולת” אמר משה, לא האמנו , האם המן הוא אשר יספק לנו אוכל? הוא שיספק לנו את המאכלים הכל כך נפלאים האלו, והכל בשכבת טל אחת?

הטל, המן, המאכלים, הניחוחות, נהפכו לחלק מחיי, כמו נסים גדולים אחרים שחלפו על פני כשגרה חולפת, התרגלתי לשכב על מיטתי בלילות עייף ורגוע. “צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים”, ברוך ד’ יום יום, בורא עולם  שהוציאנו ממצרים , ביד חזקה ובמופתים גדולים, שהעביר אותנו בים סוף, ופתח לנו את הים, בעוד המצרים עומדים מנגד, הוא  לא ינטוש את עמו הצדיק בעת משבר, הוא יצילנו מצרה וצוקה, מנגע וממחלה, נותר לי ברוך ד’, לשבת תחת גפני ותאנתי, לא עוד שעבוד מצרים, לא עוד עבודה קשה בחומר ובלבנים .

עד כאן הקטע הראשון, ובכן, ממקור ראשון של אחד משישים אלף ריבוא יוצאי מצרים, הייתי רוצה לשאול אתכם, מה עובר על הכותב? כיצד הנסים משפיעים עליו? מה המסקנות שלו מהנסים? מה המטרה של נס המן?

הנסים גורמים לו לנוח, להיות פאסיבי, לא לקום וליזום משהו בצד עצמו ].

טוב, אני חייבת להמשיך ולהקריא לכם את יומנו:

“ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה , וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד’ “.

האדמה רועדת! האדמה בולעת! האדמה אוכלת בתאבון , אנשים חיים, ילדים ומשפחות! מי יודע מה יוליד יום?! אנו גועשים כהר געש בתוך לבה נוראה, מערבולת של חיים ומציאות, הקרקע רועדת תחתינו ורבים נסחפים לתוכה.

היה חלום ונשאר לנו החלום, חלמנו על נס של גאולה, על יציאה מעבדות לחרות, שחרור עבדים לחופשי לארץ מופלאה. העתיד נראה קוסם ומבטיח. עשר המכות הנפלאות, קריעת ים סוף המהממת, המן הקסום, יצאנו שיכורים ומהופנטים, התמכרנו לטעם השכינה המדבק והמשכר, לאט, לאט, תחת השגחתו הצמודה של בורא העולם  , תחת נסיו וכנפי השכינה הרגשנו חנוקים מעודף של קרבה ונס, חל בנו רצון להתפרק, לפרוק עול, חטא העגל היווה פורקן נפשי מהלחץ העודף, מההשגחה, מהתלאות… אנו מלאים בתורה , בחוקים, במצוות, אנשים נהרגים, מתים, לא יודעים מה ילד יום…

נסכם עד כה ונאמר שהנסים משפיעים באופן חיובי ושלילי.

השפעות חיוביות:

  • הנסים מחזקים את האמונה בכך שיש יוצר, גורם עליון לעולם.
  • הנסים מחזקים את הביטחון של עם ישראל (כמו שראינו בנס המן).

השפעות שליליות:

  • הנסים גורמים לאדם לפאסיביות.
  • הנסים גורמים לאדם לחרדה, להרגשה של עודף רוחניות.

 

חלק ב’:

מה מטרת הנס? כיצד השאלה האם הנס קדם לעולם, משפיעה על האופן בו אנחנו מסתכלים עליו?

מסכת אבות פרק ה’ משנה ו’:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.

פירוש המשנה: בערב שבת בין השמשות, כשאנו עומדים לפני סיום יום שישי, גמר המלאכה וכניסה לשבת שכולה מנוחה, בורא עולם נזכר ויודע שהמלאכה עוד לא תמה. יש ליצור נסים חדשים, נסים מופלאים , נסים שלא היו קודם לכן, נסים מיוחדים, נסים שישפיעו על גורל עם ישראל לעתיד לבוא.

 

  • למה כל כך קשה לרמב”ם לומר שכל הנסים  המיוחדים, נוצרו פתאום ולא מראש?
  • למה הוא טוען שגם הנסים המיוחדים שמובאים בפרקי אבות- נס דיבור האתון, בליעת האדמה את עדת קורח ועדתו ועוד , תוכננו מראש בערב שבת בין השמשות ולא פתאום על הרגע?

הרמב”ם טוען שלא יכול להיות שאין חוקיות בעולם, הנסים המיוחדים אינם מוכיחים את המצאות בורא העולם. לכן לא צריך לבסס את האמונה רק על נסים.

  • האם אתם מסכימים עם דברי הרמב”ם?

לעומתו, סובר הרמב”ן כי קיימים שני מישורים, שתי קטגוריות של מאורעות:  נסים גלויים המפרים את חוקי הטבע מצד אחד, ומצד שני תופעות טבעיות שאינם אלא נסים נסתרים.

וכפי שהוא כותב על פירושו בספר דברים:

  • “בכל לבבכם ובכל נפשכם – והלא כבר הזכיר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לצבור, לשון רש”י מספרי (עקב יג) ובאור העניין, כי ד’ לא יעשה הנסים תמיד , לתת מטר הארץ בכל עת… רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצוות מאהבה שלמה יעשה עמהם את כל הנסים האלו לטובה, ואמר כי בעבדם ע”ז יעשה עמהם אות לרעה. ודע כי הנסים לא יעשה בהם טובה או רעה כדרכם, כעלילותם” (רמב”ן, דברים יא’, כג’).
  • הרמב”ן סובר אפוא, שבורא עולם מחולל נסים, אבל יחד עם זאת הוא יצר חוקי טבע תקפים כל עוד אין סיבה מוצדקת להפר אותם: מצד אחד, הכל נס, במובן זה שהכל בא מבורא העולם ברצונו החופשי, ובכל זאת ישנם מעשים טבעיים, כאשר אין הצדקה להפעיל את מנגנון הנסים [1].
התבוננות: נס ידוע מראש?

א.האם הנס קדם לטבע?

מה מטרת הנס? כיצד השאלה האם הנס קדם לעולם, משפיעה על האופן בו אנחנו מסתכלים עליו?

מסכת אבות פרק ה’ משנה ו’:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.

פירוש המשנה: בערב שבת בין השמשות, כשאנו עומדים לפני סיום יום שישי, גמר המלאכה וכניסה לשבת שכולה מנוחה, בורא עולם נזכר ויודע שהמלאכה עוד לא תמה. יש ליצור נסים חדשים, נסים מופלאים , נסים שלא היו קודם לכן, נסים מיוחדים, נסים שישפיעו על גורל עם ישראל לעתיד לבוא.

רמב”ם על המשנה, מסכת אבות (ה, ו) :
ושמא תאמר: ואם המופתים כולם הושמו בטבעי אותם הדברים מששת ימי בראשית- למה יוחדו אלה העשרה?. דע, שהם לא יוחדו לומר שאין שם מופת שהושם בטבע הדברים מששת ימי בראשית זולת אלה, אלא אמר שאלה בלבד היתה עשייתם בין השמשות, ושאר המופתים אמנם הושמו בטבע הדבר אשר נעשה בו בראשית העשותו. למשל אמר, כי ביום השני, בעת החלקות המים, הושם בטבעם שייבקע ים סוף למשה, והירדן ליהושע, וכן לאליהו ולאלישע. וביום הרביעי, כשנבראה השמש, הושם בה שתעמוד בזמן פלוני במאמר יהושע לה. וכן שאר המופתים, חוץ מאלה העשרה. והם הושמו בטבע אותם הדברים בין השמשות.
  • למה כל כך קשה לרמב”ם לומר שכל הנסים המיוחדים, נוצרו פתאום ולא מראש?
  • למה הוא טוען שגם הנסים המיוחדים שמובאים בפרקי אבות- נס דיבור האתון, בליעת האדמה את עדת קורח ועדתו ועוד , תוכננו מראש בערב שבת בין השמשות ולא פתאום על הרגע?

הרמב”ם טוען שלא יכול להיות שאין חוקיות בעולם, הנסים המיוחדים אינם מוכיחים את המצאות בורא העולם. לכן לא צריך לבסס את האמונה רק על נסים.

  • האם אתם מסכימים עם דברי הרמב”ם?

לעומתו, סובר הרמב”ן כי קיימים שני מישורים, שתי קטגוריות של מאורעות:  נסים גלויים המפרים את חוקי הטבע מצד אחד, ומצד שני תופעות טבעיות שאינם אלא נסים נסתרים.

וכפי שהוא כותב על פירושו בספר דברים:

“בכל לבבכם ובכל נפשכם – והלא כבר הזכיר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לצבור, לשון רש”י מספרי (עקב יג) ובאור העניין, כי ד’ לא יעשה הנסים תמיד , לתת מטר הארץ בכל עת… רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצוות מאהבה שלמה יעשה עמהם את כל הנסים האלו לטובה, ואמר כי בעבדם ע”ז יעשה עמהם אות לרעה. ודע כי הנסים לא יעשה בהם טובה או רעה כדרכם, כעלילותם” (רמב”ן, דברים יא’, כג’).

הרמב”ן סובר אפוא, שבורא עולם מחולל נסים, אבל יחד עם זאת הוא יצר חוקי טבע תקפים כל עוד אין סיבה מוצדקת להפר אותם: מצד אחד, הכל נס, במובן זה שהכל בא מבורא העולם ברצונו החופשי, ובכל זאת ישנם מעשים טבעיים, כאשר אין הצדקה להפעיל את מנגנון הנסים.

 

  • מה אתם חושבים? כיצד הנס מסתדר עם מושג הטבע?

ראינו בהתחלה את תגובות בני ישראל לנסים, כדוגמא מנס המן ונס בליעת האדמה של קורח ועדתו: מצד אחד, הנסים מחזקים את האמונה בכך שיש יוצר לעולם. מצד שני הם גורמים לבני ישראל גם לפאסיביות (בנס המן) וגם לחרדה  (בנס בליעת האדמה של קורח ועדתו). ראינו את דעת הרמב”ם שכל הנסים נוצרו מראש, ואי אפשר לבסס את האמונה רק על נסים. לעומתו, ראינו את הרמב”ן שטוען שמלבד הנסים הטבעיים הרגילים (שמש וגשם) יוצר הקב”ה נסים מיוחדים בהתאם להתנהגותם של בני ישראל.

ב.האם הזקקות לנס היא מעלה?

  • אדם שנעשו לו נסים – האם זה טוב או רע? האם יש לסמוך על הנס? לצפות לנס שיבוא?
מסכת שבת, נג’ ע”ב :
תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אישה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה , שנעשה לו נס כזה!
אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית!
אמר רב יהודה: בוא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם , שנשתנו עליו סדרי בראשית .
אמר רב נחמן: תדע, דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני.
  • האם אדם זה שנעשה לו נס הוא אכן אדם גדול?
  • כמו מי אתם סוברים, כמו ר’ יוסף או כמו רבא ומדוע?
  • האם במידת הבטחון שלי בבורא עולם אני צריך להתבסס על כך שיהיה לי נס?
  • האם נכון לבנות יחס של הערכה לצדיקים וגדולי ישראל על סמך סיפורי מופתים בהם התבררה יכולתם לעשות נסים?

הרב יובל שרלו מתייחס לשאלות אלו בעזרת ההתייחסות המורכבת לחג החנוכה. אנו יודעים מסיפורי יוסף בן מתתיהו שהחג נקבע בעקבות נצחון המכבים על היוונים בדרך הטבע ולא בעזרת נסים, ואילו רק בגמרא מסופר לנו על נס פח השמן הפלאי, הנסי, מידי רבונו של עולם שהספיק לשמונה ימים. כל שנה אנו דנים בחג החנוכה בשאלה מהו באמת הנס האמיתי? אך שאלות אלו יכולות להתוות לנו מבט על עולמו של האדם: היכן לשים את מוקד התנהלותו בעולם דווקא לאור חיי האמונה- בסיפור הנס הגלוי או בהתנהלות הדברים בעולמנו הטבעי?

מההתייחסות האמוראים  אל האדם שהצליח להניק את בנו, אנו רואים שתי גישות, שונות לנסים: ר’ יוסף ביטא את העליונות המיוחדת של הנזקק לנס והזוכה בו. אביי הדגיש את ההיבט ההפוך של סיפור זה, עצם העובדה של הזדקקות לנס גלוי ואי-היכולת להתקיים במסגרת רגילה בה מופיע בורא העולם בעולמו של האדם מעידה על נכות רוחנית. מעניין שלבני ישראל בהיותם במדבר נעשו הרבה נסים (נס המן, קריעת ים סוף ועוד). עם בואם לארץ ישראל בספר יהושע לאט לאט מתמעטים הנסים – בנס יריחו נופלת החומה עם השופרות, ואילו בנס מלחמת מלכי הצפון בפרק יא’ בה יש הוראה רבה לעם ישראל להלחם לבד ולא לסמוך על נסים.

משעה שנוצר האדם בצלם אלוקים ונאמר לו כי ייעודו הוא לפרות, לרבות ולרדות בדגת הים ובעוף השמיים, כביכול צמצם בורא עולם את עצמו ואת נסיו ופינה חלל למאמצי האדם. מצד שני יש כאן שבח לבורא עולם, שמדי פעם מראה את השגחתו בתוך עולם נסתר. יש במדרש חילוקי דעות – מצד אחד שבח לאדם הזוכה בהתגלות נסית ומהצד השני ביקורת על כך  שאינו יכול להתנהל בעולמו של בורא עולם בדרכים הרגילות.

  • אז איך אנחנו צריכים להתנהג בעולם? האם לסמוך על הנס?- נערוך דיון.

נראה שבשעה שאנו זוכים לנס אנו צריכים לנהוג כדברי ר’ יוסף – להתפעל בענווה בזכות לחזות בהופעתו של רבונו של עולם על עולמנו, אך בשעה שאנו מתנהלים בחיי היום יום נכונים דברי אביי:  אין אנו יכולים לסמוך על הנס, אלא להתנהל בתוך המציאות על מנת לגלות את צלם האלוקים שבתוכנו.

הפנמה: כתיבה אישית

 

חישבו על בעיה או התמודדות שיש בחייכם- האם הייתם רוצים ש’יקרה נס’ והבעיה תפתר?- כתבו שני קטעים: קטע המתאר את ה’נס’ בו נפתרת הבעיה באחת, מה קורה בעקבות זאת, במציאות ובפנימיות, וקטע המתאר התמודדות עם הבעיה, השלכות והשפעות של ההתמודדות.

 

אסיף:

פתחנו בחשיבה משותפת על הגדרתו ומהותו של ‘נס’. המשכנו במפגש עם דוגמאות של ניסים שנעשו לישראל במדבר והשפעתם הרוחנית עליהם. נוכחנו שנס כרוך גם בהשפעות שליליות. ערכנו התבוננות מעמיקה ביחס בין ‘נס’ ו’טבע’ ובשאלה אם הנס מעיד על מעלה רוחנית או שמא להפך. סיימנו בהתבוננות פנימית בעזרת כתיבה- על התמודדות בעזרת גיוס כוחות מול ציפיה לתשועה חיצונית.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!