נחלק את הכיתה לשלש קבוצות וניתן לכל קבוצה משימה. נספר שנושא השיעור הוא גבורה, וניתן לכל קבוצה כותרת של גבורה- שעליה יצטרכו לחבר סיפור (עדיף אמיתי) סביב אותו מודל גבורה. לאחר מכן נחזור למליאה וכל קבוצה תקריא את הסיפור לכיתה ותסביר מדוע זוהי גבורה. הכותרות הם:

1. נצחון משמעותי במלחמה נגד האויב שדרש הפעלת הרבה כוח.
2. מעשה חסד עוצמתי שבזכותו הצילו חיים (קפיצה לאוטובוס בוער, תרומת כליה, וכו’ וכו’)
3. סיפור של וויתור גדול על משהו שמאוד רציתי למרות שהייתי בטוח-ה שאני צודק-ת או שהוא מגיע לי (וויכוח עם חבר, פסילה בבחינה, תפקיד בהצגה וכו’)

לאחר הדיון נסכם ונאמר כי ישנם סוגים שונים של גבורה, אך ניתן לומר כי הגיבורים באשר הם יוצרים חיים ערכיים ומשמעותיים יותר.

נבקש לומר כי אין אלו שלשת סוגי הגבורה היחידים, וישנה גם גבורה נוספת והיא כיבוש היצר, או בהגדרה אחרת – היכולת לתת לכל כוח את מקומו הראוי. נעיין בדברי הרב קוק ונעורר ביחס אליהם דיון נוקב:

הרב קוק, ברכת ‘אוזר ישראל בגבורה’, עולת ראי”ה, הוצאת מוסד הרב קוק
גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל.
גבורה המצטיינת לא בכיבושים שמכבשים את האחרים, מכניעים אותם או מאבדים אותם, אלא גבורה שבעיקרה היא קשורה בכיבוש שהאדם כובש את עצמו. גבורת הנשמה האלוקית, הרוח האצילי של האדם שמכבש את הגוף ואת תאוותיו הגסות והסוערות, גבורת ארך אפיים הטוב מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.
זאת היא הגבורה האזורה לישראל הנאותה ליסוד המוסר הטהור והרמת ערכו של האדם ביתרונו מן הבהמה…
שיהיו הכוחות של האדם מושפעים להיות טהורים ומשועבדים לגבורת הלב המתמלא עוז וטוהר ורגש מלא קודש בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה.

• מדוע הכיבוש העצמי נחשב גם הוא לגבורה?
• מדוע הרב קוק סובר שגבורה זו היא גבורתם הייחודית של עם ישראל?

נשמע את התגובות ונסכם כי בניגוד למעשה גבורה חד פעמי הרי שגבורה יומיומית איננה פשוטה כלל. נאמר גם שלמעשה זוהי הגבורה הכי שכיחה שיש לנו ביומיום. הקב”ה מצפה מאיתנו שנהיה בציר ההתמודדות – עצם ההתמודדות היא עבודת ה’, ולא רק ההצלחות שבאות בעקבותיה.  פעמים רבות קל לנו להתמודד עם האחר – לכעוס על מישהו אחר, לבקר אותו, להתגבר עליו – אך בד”כ הרבה יותר קשה להתמודד ולהתגבר עם עצמי.

• כמובן שסוגיית ההתגברות מתקשרת במיוחד אצל תלמידינו לענייני שמירת הברית, צניעות ופורנוגרפיה. חשוב לתת את המקום לחלקים אלו בדיון, אך להרחיב את המבט ולהדגיש כי כאשר מדברים על גבורה, הכוונה היא להתגברות על עצמי- על תכונות אופי, התנהגות לא טובה, הרגלים רעים. ההתגברות המינית היא רק סעיף אחד בתוך נושא זה, וחשוב שהדיון לא יהיה מקובע סביבה.

נחלק דפים שבצידם האחד כתובים דברי הרב הוטנר, ובצד השני הדף חלק. נהפוך את הדפים כשהצד החלק כלפי מעלה ונבקש מכל אחד מתלמידי הכיתה לכתוב תחום אחד של התמודדות שיש לו ביום יום: נבקש דווקא שיכתבו, ולא רק “שיחשבו”, ונבקש להוסיף ליד תיאור ההתמודדות גם את תיאור התחושות שמלוות אותם בהתמודדויותיהן. נרגיע ונאמר כי אין דאגה, לא נבקש מאף אחד שישתף את הנוכחים בתחום זה, וגם לא נאסוף את הדפים.

• בכיתה יצירתית, ניתן לערוך תרגיל זה בצורה לא-מילולית: נביא לכיתה צבעי פנדה, כל אחד יכתוב במרכז הדף מילה אחת שמתארת את ההתמודדות, ובעזרת הצבעים ינסה להעביר את התחושות הנלוות אליה (סביר שיופיעו גוונים כהים הקשורים בעצבות, וגווני אדום הקשורים בכעס וביצר).

לאחר מכן נהפוך את הדפים ונקרא בקול את דברי הרב הוטנר (קצת ארוך אבל כל מילה בסלע) :

פחד יצחק, אגרות וכתבים, קכ”ח (באותו העניין אפשר לראות את דברי רבי נחמן מברסלב, משיבת נפש, מהדורה בתרא, אות י’).
רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של החפץ-חיים זצ”ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע, משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.
התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי “שתול בית השם”. שלפי דמיונות של נער זה להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלות הנפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן-עדן. ולאידך גיסא, לא להיות מורגז מסערת היצר על דרך הכתוב “במתים חפשי”. אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר-הטוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר-הטוב. ומכתבך היקר הנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר-הטוב. באנגלית אומרים Lose a battle and win the war (הפסד קרב, ותנצח מלחמה). בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תפול שדוּד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הנצחון על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך. Lose battles, but win wars.
החכם מכל אדם אמר “שבע יפול צדיק וקם” והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא. אף על פי ששבע יפול צדיק מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה’שבע נפילות’ שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה יצר טוב. מאד זה יצר הרע. אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באזניך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות ומעשים טובים שלך הייתי אומר כי זהו מכתב טוב. עכשו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקבלתי מכתב טוב מאד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול.
בבקשה ממך אל תצייר לעצמך גדולים שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה על כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה הנך מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה שלימה שאתה רוצה בה. דוקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דוקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמים.

נסכם: כמו בהוליווד, גם בעולם התורה אנו נופלים לעיתים בראייה שטחית ופסטורלית  של גדולי התורה, וכך אנו גם מצפים מעצמינו להגיע לאותה “שלווה” שבניצחון על היצר. אך עניינה של התורה היא לא באותה שלווה, אלא דווקא במאבק המתמשך (והסזיפי לעיתים) והחיכוך עם היצר. החיכוך הזה, שכרוך בנפילות, הוא שמאפשר אח”כ לצדיק לקום ולהתרומם. ההתמודדות כוללת בתוכה גם מעידות, ורק הטיפשים חושבים שהתמודדות היא מציאות של בדיעבד – המעידות הן אלו שגורמות לצדיק לקום.

נקדים ונאמר כי פעמים רבות ההתמודדות מצריכה אותנו לדחות סיפוקים מיידיים. לא להסתכל על כל דבר, לא לגעת בכל אחד, ולא לאכול מתי שרק מתחשק. כמעט בכל תחום, מי שמתמודד לא רואה את הכל כמונח כאן ועכשיו עבורו- וזה קשה, לפעמים זה קשה מאוד. מדוע נכון כל כך לדחות סיפוקים ומה התועלת שצומחת מכך? נעיין בסרטון חמוד שכותרתו “מבחן המרשמלו”, ולפני כן נקדים ונספר דברי רקע על המחקר המעניין שנעשה לפני שנים רבות ומה הוא בא לבדוק:

לפני כמה עשרות שנים החל ניסוי באוניברסיטת סטנפורד על ידי החוקר וולטר מישל, מחקר שלימים יתפרסם וייקרא ‘ניסוי המרשמלו’. ניסוי זה נערך על ילדים בני שנתיים עד ארבע והוראותיו היו פשוטות. כל ילד נכנס בתורו לחדר ריק, התיישב על כסא כאשר על השולחן שמולו הונח מרשמלו בודד. הנסיין הסביר לילד כי הוא יעזוב את החדר לזמן מה, ובזמן זה יכול הילד לאכול את המרשמלו, אולם, אם יחכה עד שהנסיין יחזור הוא יזכה לקבל שתי חתיכות מרשמלו.

התברר כי שניים מתוך כל שלושה ילדים לא הצליחו להתאפק ואכלו את המרשמלו. אחדים לא חיכו יותר מכמה שניות לאחר שהנסיין עזב את החדר וכבר טרפו את הממתק.לעומתם, שליש מהילדים התאפקו, חלקם בקושי רב, והתאמצו כדי לא להתפתות לאכול את המרשמלו. הם תועדו מריחים, ממששים ובוהים במרשמלו, העיקר לא לאכול אותו לפני הזמן.

14 שנה לאחר מכן נערך מחקר המשך, בו חזרו החוקרים לילדים שהספיקו לגדול בינתיים ועמדו לקראת סיום תיכון. הגילויים היו מרתקים. התברר כי מתוך קבוצת הילדים שהצליחו לדחות סיפוקים אחוזים גבוהים מאוד הראו יכולות חברתיות ולימודיות מפותחות, הרבה יותר מאשר קבוצת הילדים שלא התאפקו ואכלו את המרשמלו לפני הזמן. בנוסף, הילדים שהצליחו לדחות סיפוקים גדלו להיות בוגרים שהתמודדו טוב יותר עם תסכול ולחץ.

מחקר זה מדגיש את החשיבות הקריטית של לימוד דחיית סיפוקים, כבר מגיל צעיר מאוד. הניסוי מלמד אותנו, כהורים, שאמירת ‘לא’ לפעוט או ילד אינה משיגה רק מטרה נקודתית וקצרת טווח (כמו אי אכילת ממתק) אלא משמעותית ביותר להתפתות והצלחתו העתידית של ילדנו.

לצפייה בסרטון

• הערה: ניתן לעשות הרבה דברים עם מבחן המרשמלו ולקחת אותו להרבה תחומים נוספים ביחידת בית חינוך ומשפחה.

בשלב ההתבוננות עסקנו בשתי תנועות: קודם כל בקבלה שלימה של ההתמודדויות והנפילות שלנו, ולאחר מכן בהבנת החשיבות שבדחיית סיפוקים ובהגברת המוטיבציה לכך.

כעת, נחזור אל הדף שכתבנו בתחילת ההתבוננות, ובו ההתמודדויות שלנו והתחושות הנלוות אליהן. נבחן את אחת מההתגברויות שלנו ונראה כיצד לא רק שהיא אינה חונקת ומכבה אותנו ואת אישיותנו, אלא שהיא מצמיחה אותנו למקומות טובים יותר. נשאל:

• כיצד אנו מרגישים כעת ביחס להתמודדויות שכתבנו על הדף? (הקלה? הבנה שזה נורמאלי להתמודד? וכו’)
• כיצד אותה התמודדות בונה ומצמיחה אותי?
• אילו דברים יכולים לעזור לי להתחזק ולהתגבר על עצמי?

ניתן להגיב  לשאלות אלו בכתיבה אישית. בכיתה יצירתית ניתן להביא דף נוסף, לכתוב בתוכו את המילה שכתבנו בשלב הקודם, ולהוסיף כעת בעזרת צבעי הפנדה את התחושות הנלוות אליה (סביר שיופיעו צבעים בהירים יותר).

נסכם ביחד את מה שעברנו בשיעור.

ראשית – דיברנו על סוגי גבורה שונים: גבורת המלחמה, גבורת מעשה חסד וגבורת הוויתור. ראינו כי חכמים הציבו גבורה נוספת המיוחדת לישראל. יש שמתפארים בכיבושים גדולים ובניצחונות מפוארים, יש שמתהללים בניצחונות על אנשים חלשים, אך גבורתם של ישראל היא גבורה שונה – שהרי גבורתם היא “בכיבוש שהאדם כובש את עצמו”. ראינו גם כי גבורה זו היא לא של התמודדות דיעבדית אלא דרך חיים של עבודת ה’, לכתחילה אנחנו מתמודדים. הרב הוטנר חידד את הנקודה שמי שמתמודד לא נחשב כפחות ערך אלא אדרבה, ההתמודדות היא חלק בלתי נפרד מההתקדמות ומהבניה.

שנית – דנו בעניין דחיית הסיפוקים. בחנו את מבחן המרשמלו ואת תוצאותיו. ראינו כי עולם המדע קובע כי מי שדוחה סיפוקים בונה לעצמו חיים איכותיים יותר, ותורתנו הקדימה תובנה זו במספר שנים לא מעטות.

לסיכום נשאל כל אחד מה הוא לוקח לו משיעור זה- כל אחד משפט קצר (סוגי גבורה? גבורה שהאדם כובש את עצמו? הצלחות קטנות? דחיית סיפוקים?)