נשאל את התלמידים:

• מה העונש שלפי דעתכם הגיוני להטיל על גנב?

נאסוף את התשובות השונות שנקבל בכיתה ונכתוב אותן על הלוח.

סביר להניח שמוות לא תהיה אחת מהן.. למעשה שאלה זו מהווה את הבסיסי לשיעור זה שכן בא במחתרת הוא מקרה יחידאי בו התורה מתירה להרוג גנב.

נחלק לכל חברותא את הפסוקים מספר שמות המהווים את הבסיס לדין “בא במחתרת”:

אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ, דָּמִים.  אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ:  שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.  אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם

נבקש מכל חברותא לקרוא את הפסוקים ולהעלות כמה שיותר שאלות שצפות להם מתוך הקריאה והמחשבה על הנאמר בפסוקים.

לאחר כמה דקות של לימוד בחברותות, נקרא בקול את הפסוקים ונאסוף את השאלות שהעלו התלמידים. (כדאי לכתוב את השאלות על הלוח ולומר לתלמידים שמטבע הדברים לא יהיה לנו את הזמן והמרחב לעסוק בכל השאלות, אך מתודה לימודית זו נכונה כמעט לכל סוגיה ומציבה ופותחת את מרחבי הדיון האפשריים). 

• מדוע ההיתר להרוג את הגנב חל רק כאשר הגנב בא במחתרת?
• מה מאפיין את המחתרת?
• מה מאפיין את הגנב שמגיע במחתרת או את בעל הבית שמגלה גנב שמגיע אליו במחתרת?

נלמד את הסוגיה הראשונה בגמרא בסנהדרין על המשנה:

אמר רבא מאי טעמא דמחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו

והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי

ואי קאי לאפאי קטילנא ליה

והתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו

נעצור בתחילה בחזקה עצמה המנוסחת בסוגיה: “אין אדם מעמיד עצמו על ממונו”. נבקש מהתלמידים לנסות להבין את החזקה ואת המתיר שלה להרוג. נמשיך את הסוגיה וננסה להבין כיצד מבינים התלמידים את התמונה כעת.

ניתן לכל חברותא ללמוד את פירושו של רש”י לדף הגמרא ואת פסק הרמב”ם:

רש”י על הסוגיה בסנהדרין דף ע”ב:

“מאי טעמא דמחתרת”  שאמרה תורה אין לו דמים כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להורגו:

“חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו” שרואה שאחר נוטלו ושותק הלכך יודע הגנב הזה שבעל הבית עומד על ממונו להצילו ומימר אמר הגנב אי אזילנא לגביה קאי באפאי ואי קאי קטילנא ליה ואמרה לך תורה אין לו דמים ומלמדתך מאחר שהוא בא להרגך השכם אתה להרגו:

“בדמים קננהו” בדמי נפשו קנאן הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתם:

“לפקח עליו את הגל” אם כשהיה חותר נפל עליו (את) הגל מפקחין עליו היכא דלא בא על עסקי נפשות אבל אם בא על עסקי נפשות כיון דניתן להרגו בלא התראה גברא קטינא הוא משעת (סתירה

“קמ”ל” דכיון דעל עסקי נפשות ישראל אתא רודף הוא וניתן להצילו לבעל הבית בנפשו של זה

רמב”ם הלכות גניבה פרק ט, הלכות ז-ט:

ז. הבא במחתרת בין ביום בין בלילה – אין לו דמים, אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם, פטורין. ורשות יש לכל להרגו, בין בחול בין בשבת, בכל מיתה שיכולין להמיתו, שנאמר: “אין לו דמים” (שמות כב, א).

ח. ואחד הבא במחתרת, או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם, או בתוך חצרו, או בתוך קרפיפו, בין ביום בין בלילה. ולמה נאמר “במחתרת”? לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה.

ט. ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון? לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו – יהרגנו, ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו, ולפיכך יהרג, בין שהיה גדול, בין שהיה קטן, בין זכר, בין נקבה.

נבקש לנסות לזהות את הנקודות המבחינות בין שתי פרשנויות אלו.

במידה ובשלב המקדים הדיון והאפשרויות שהתלמידים העלו בכיתה להבנת דברי הגמרא היו חדים מספיק, אנחנו מניחים שהתלמידים יצליחו להתמודד עם הפרשנויות בכוחות עצמם ולזהות את הנקודה המרכזית המבחינה בין הפירושים השונים: רש”י מבין את החזקה כחזקתו של בעל הבית שלא יהיה מסוגל להתאפק מלראות את הגנב לוקח את רכושו וירצה להרוג אותו על כך (מבנה החזקה מורכב מעט יותר: הידיעה של הגנב שזו ההתנהגות של האדם הנורמטיבי גורמת לכך שהוא עשוי להתגונן על מנת לא למות ואזי הגנב הוא כבר רוצח פוטנציאלי). הרמב”ם מבין את החזקה כחזקתו של הגנב שכאשר הוא בא לגנוב הוא כל כך רוצה לקחת את הרכוש שהוא מסוגל גם לרצוח בשביל כך. 

הצד השווה לשני הפירושים הוא הערבוב שנוצר בין דיני ממונות לדיני נפשות בכדי להסביר איך מותר להרוג גנב. נקודה זו מעלה שאלה שאיתה למעשה פתחנו את השיעור:

• על אילו מעשים הגיוני לתת עונש מוות?

נמשיך ונדון:

• האם החזקה מכניסה את האפשרות להרוג את הגנב למסגרת משפטית?
• האם בגלל שזה העונש של הגנב אך הוא מקבל אותו מבעל הבית ולא מהדיין?
• או שזה היתר שנשאר מחוץ למערכת המשפט והאפשרות להרוג את הגנב היא התגוננות או אפילו מעין אי של אנרכיה שמשום מה המשפט העברי מתיר?

במידה והכיתה מסוגלת לדיון עדין יותר אפשר להעלות נקודה שכל פרשנות מציפה: פירושו של רש”י מניח שכאשר יש באדם טבע מסוים כמו הרצון להגן על רכושו בכל מחיר – אנחנו מקבלים אותו הלכתית ולא תובעים ממנו להתגבר עליו. זו הנחה לא פשוטה כלל ועיקר שזוקקת דיון ומחשבה. פירושו של הרמב”ם מניח שכל גנב הוא גם רוצח פוטנציאלי, כלומר כאשר  אדם עובר את הגדר הוא כבר מסוגל להגיע עד אינסוף שגם זו הנחה לא פשוטה שיש מה לדון ולחשוב עליה.

נבקש מכל חברותא או מכל קבוצה קטנה של תלמידים לייצר סטיקר כל שהוא שיזהיר את הגנב שמתכוון להגיע במחתרת.

על מנת שחתימה זו של השיעור לא תהיה רק גימיקית, נבקש מכל חברותא לבחור אחת מבין שתי פרשנויות הראשונים שפגשנו בשיעור זה ולחשוב על סטיקר שנון שיבטא את המיוחד שבהבנה שלה את החזקה של רבא. בסיכום נבקש מכל קבוצה להציג ולהסביר את הסטיקר שיצרה.

פתחנו בשאלה על עונשו של גנב. דרך הסוגיה העמקנו במקרה בו אדם מבקש לגנוב ממך את נפשך ושם הציווי הוא: השכם להורגו. מתוך פירוש רש’י והרמב’ם ניסינו להבין מי אחראי לבצע את העונש ועד כמה יש להזהיר את אותו ‘גנב’. סיימנו בהכנת סטיקרים של אזהרה.