כפתיחה, נחלק לתלמידים “סקר” קצר:

לפניכם רשימה של מקרים, כתבו לגבי כל אחד מהם: אם הייתם נושאים עליכם אקדח ויכולים להשתמש בו כדי להרוג, האם הייתם רשאים/חייבים להפעיל אותו נגד התוקף. יצוין כי אין באפשרותכם למנוע את המקרה בכל דרך אחרת.

לאחר שכל אחד מהתלמידים מילא את הסקר, נרשום את תוצאות הסקר על הלוח. בשלב זה יש למנוע התפתחות דיונים, ולשמור אותם לאחר לימוד המקורות. המורה יבקש להצביע עבור כל אחת מהשאלות ויכתוב את האחוזים על הלוח, הסקרים ישארו אצל התלמידים.

נעבור יחד ללימוד המקורות התנאיים בחברותות (נבחרו משום שזכות הבכורה שלהם, החובה להכיר אותם בגיל תיכון וכן הפשטות בה הם כתובים).

נבאר יחד מילים מורכבות ונפשט.

א. מכילתא דר”י – מסכתא דנזיקין פרשה יג:

אם זרחה השמש, רבי ישמעאל אומר, אתה אומר לכך בא [או לא בא אלא] לחלק בין יום ללילה, לומר, אם הרגו ביום חייב, ובלילה יהא פטור, תלמוד לומר +דברים כב כו+ ולנערה לא תעשה דבר וכי מה למדנו לרוצח מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן לא חלק בו בין יום ללילה אף כאן לא תחלוק בו בין יום ללילה, מה כאן אם קדמו והרגו פטור, אף להלן אם קדמה והרגתו פטורה ומה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת, אף כאן היו לו מושיעין הימנו והרגו חייב.

מדובר כאן על לימוד מ’בא במחתרת’ לנערה מאורסה (הפוך מהלימוד המופיע בגמרא) הפוטר את ההורג. פטור זה נובע ככל הנראה מזכות הגנה עצמית של הנרדף (שהרי אם יש מושיעים אסור להרגו). הבנה אחרת תגיד שהוא נובע מכך שלרודף ‘אין דמים’ ודמו מותר, ניאלץ להתמודד עם דין ה’מושיעים’ ויש שעשו כן.

ב. ספרא קדושים פרשה ב:

ומנין אם ראית טובע בנהר או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך, ומנין לרודף אחר חבירו להורגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורס’ חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר ולא תעמד על דם רעך…

ההבנה פשוטה- אסור להתעלם מנרדף וחובה להושיעו אפילו במחיר פגיעה ברודף.

ג. ספרי זוטא (במדבר) פרק לה:

(יב). והיו לכם הערים למקלט מגואל, יהוא קולטות מגואל. לפה שנאמ’ ולא ימות הרוצח הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרו לו בן ברית הוא הווי יודיע שכתוב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו) א’ להן אף על פי כן הורג הוא א’ רשע למות קדם הורגהו הצל נפשו של זה בנפשו של זה וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה אמרו לו בת ברית היא אשת איש היא הווי יודיע שכתוב בתורה מות יומת הנואף והנואפת א’ להן אף על פי כן נואף הוא א’ רשע למות קדם הורגהו הצל אשתו של זה בדמו של זה יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת”ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט..

הפסוק מדבר על כלל לפיו לא הורגים רוצח ללא משפט (‘ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט’), המדרש מחריג מכלל זה את הרודף, אותו ניתן להרוג ללא משפט. כלומר, הרודף נידון כרוצח, אך כיוון שיש אפשרות להציל את הנרדף הוא נידון ללא משפט.

ד. ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רמג:

כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, מלמד שכל אנוסים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשם אין לי אלא זה מנין אף הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור תלמוד לומר כן הדבר הזה יכול אף הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.

מקור זה אינו מובן דיו ויש לו גם גירסאות שונות, מצד שני הוא חשוב. לשיקול דעת המורה מה לעשות עמו. לצורך דידקטי ניתן להבין שמדובר בחובת הצלת הרודף מעבירה, ולראיה ההו”א שמצילים גם את הרודף אחר שבת או ע”ז.

ה. מדרש תנאים לדברים פרק כה:

ושלחה יד’ והח’ במ’ ברודף אחר חבירו להרגו הכת’ מדבר שמצוה להצילו בנפשו: במבשיו אין לי אלא מבושיו מנ’ לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצות את כפה כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצות את כפה: וקצת את כפה מלמד שאת חייב להצילה בכפה מנ’ אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה ת”ל לא תחס עינך:

או שמדובר שוב על הצלת הנרדף, אך כאן מפורטת החובה להציל במינימום נזק, או שמדובר בחשיבות העליונה של סכנת נפשות ובחובה לעשות כל דבר כדי למנוע אותה.

ו. תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ט:

[טו] החובל בחייבי גולות בית דין חייב בכל בחייבי מיתות בית דין עד שלא נגמר דינו חייב משנגמר דינו פטור היוצא ליהרג וחבל באחרים חייב חבלו בו אחרים פטורין ר’ שמעון בן לעזר אומ’ אף הוא שחבל באחרים פטור שאין מחזירין אותו לאמדת בית דין מעתה

[טז] הרודף אחר חבירו להרגו ונהפך הנרדף וחבל בו או שחבלו בו אחרים פטורין שנ’ ולא תקחו כופר לנפש רוצח.

שוב עונש המוות של הרודף, אך כאן מפסוק אחר.

• מה המשותף לכל המקורות? (דין רודף שניתן להרגו)
• אם כן, מדוע כל אחד למד ממקום אחר? (כי כל מקור מבין את הדין בצורה שונה)
• כתבו לגבי כל מקור: מהיכן למד את הדין, האם מותר/פטור/חובה להרוג את הרודף ומה הטעם של דין רודף?

ניתן למצוא במקורות ארבעה/ חמישה כיוונים:

1. חובת הצלת הנרדף (מקור 2)
2. חובת ענישת הרודף (מקור 3, 6)
3. חובת הצלת הרודף מעבירה (מקור 4)
4. זכות הגנה עצמית של הנרדף (מקור 1)
5. חובת עשיית כל דבר למניעת סכנת נפשות (מקור 5) ייתכן שזהה לראשון.

כיוונים אלו נמצאים גם בגמרא ובראשונים וניתן לעבוד איתם במקום עם המקורות התנאיים. יש להדגיש כי כל אחד מהמקורות מכיל בתוכו גם מסברות המקורות האחרים, אך במוקד הוא שם את הרעיון שציינו.

נסכם:החלוקה הלמדנית הבסיסית בדין רודף היא בשאלה האם מדובר בהצלת הנרדף או בענישה לרודף. לתוך חקירה זו נכנסות אפשרויות נוספות כמו הצלת הרודף מעבירה (רש”י ותוס’), זכות הגנה עצמית (מספר אחרונים) או הפקרת דמו של הרודף (תוס’ ועוד). לחקירה זו ישנן נפק”מ מעשיות רבות, אך יש לה גם השלכה מוסרית רבת משקל.

נדון:

• מה השאלה שתנאים מבקשים לענות עליה?
• מה נותן לאדם את הזכות/החובה ליטול את חייו של אדם אחר?
• אילו ערכים עומדים מול ערך החיים (שבניגוד למקובל- אינו ‘ערך עליון’ ביהדות)?

כדי להבין את הקשר שבין החילוקים הלמדניים לבין ההשלכות המוסריות והמעשיות נחזור לדפי הסקר שחילקנו.

נבקש מהתלמידים לבחון את תשובותיו בדף הסקר מתחילת השיעור ולקבוע:

• עם איזה מהחילוקים הלמדניים הוא הכי מזדהה?
• איזה מהנימוקים מסביר בצורה הטובה ביותר את התשובות שנתן?

למשל: ברודף אחרי אשה פנויה יש מימד של הצלת הנרדף ואולי גם זכות להגנה עצמית, אבל אין עונש לרודף וממילא גם אין הצלה שלו, גם ערך חיי אדם לא קיים שם. מי שענה שמותר/חובה להרוג סובר שמדובר בהצלת הנרדף (ואם רק לה עצמה מותר- בזכות הגנה עצמית), מי שענה שאסור סובר שמדובר בעונש מוות או בהצלת הרודף.

נחלק את הכיתה לקבוצות לפי הערכים איתם הם מזדהים.

על כל קבוצה לנסח:

• מדוע הערך שבחרו הוא המצדיק נטילת חיים של אחר?

נזמין כל קבוצה לשיתוף.

(יתכן כי בשלב זה ילכו כל התלמידים לקבוצה אחת ולא יהיה מי ש”יתמוך” בחלק מהערכים. אם כן, ניתן לחלק באופן מלאכותי ולדרוש מכל קבוצה להצדיק את אחד הערכים, גם אם באופן אישי הם אינם מזדהים עמו. מעניין לבחון בסוף הדברים האם תוצאות הסקר השתנו, יש בכך אינדיקציה לשאלה האם לימוד המקורות השפיע).

נבקש מכל אחד להגיד במילה אחת מה התחדש לו בשיעור.

נסכם:אנו נכנסים ללימוד סוגיות סבוכות בדין רודף, החל מהגמרא וכלה בראשונים ואחרונים. נציע לתלמידים לבחון את השאלות מהפרספקטיבה הזו, מה מצדיק/מחייב לקחת חיים, איך נראה סולם הערכים היהודי בעיני חז”ל וחכמי הדורות. לגבי החיים האישיים, נקווה שהשאלה המעשית לא תעלה אף פעם, אך השאלה מה גדול יותר מהחיים היא שאלה חשובה שעל כל תלמיד להתמודד עמה. נדגיש שהחיים לא מנצחים כל דבר, ויש דברים ש’מנצחים’ אותם.

(נראה שהגישה השלטת בסוגיית הגמרא (בסתמא דגמרא ולאו דווקא בתנאים או באמוראים) היא הגישה שמחפשת את הצלת הרודף מעבירה. נראה שדווקא בכיתה אפשרות זו תזכה ל’רייטינג’ נמוך ביותר אם בכלל. השיטה של הצלת הנרדף (שנמצאת הרבה בתנאים ובראשונים) שמסתמא תעורר הזדהות רבה ביותר, נראית כמעט כנדחית במהלך הסוגיא. יתכן שיש לפתוח ולהעמיק נקודה זו. ראשית, מבחינה למדנית נראה שבעלי המשנה סברו בכיוון זה, שהרי הלכות אלו מופיעות בתוך רשימת מיתות בי”ד (אלו הם הנסקלים… אלו הנהרגים… אלו שמצילים בנפשם). בנוסף, נראה שגם הרמב”ם והטוש”ע הלכו בכיוון זה (על פי המקום בו הביאו הלכות רודף). יש לבסס עמדה זו היטב מבחינה למדנית.

לאחר ביסוס הדברים יש מקום לפתוח את השאלה הזו, האם עבירה מצדיקה נטילת חיים, האם היא נמצאת מעל הערך של חיי אדם או של פגיעה באדם. כלומר- האם יכול להיות שסיכון חיים לא יתיר ליטול חיים של המסכן, אך עבירה כן, האם יכול להיות שאונס אשת איש יתיר ליטול חיים ואילו אונס פנויה לא?

הדברים מתקשרים חזק גם לסוגיא הבאה הדנה במצוות של ‘יהרג ואל יעבור’ (ואולי יש לשמור דיון זה לסוגיא ההיא). דיון זה עשוי להיות טעון, ועל המורה לדון בו היטב בינו לבין עצמו בטרם יפתח בכיתה).

פתחנו בסקר אישי על מידת העונש הראויה בעינינו למעשים מסויימים. העמקנו במקורות תנאיים והתמודדנו עם השאלה על ערכים שעומדים מנגד לערך החיים. הרחבנו את הדיון וניסינו לראות האם הסקר שענינו עליו תואם את המקורות. סיימנו בסבב על מה התחדש לנו בלימוד הסוגיה.