ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נפתח בשאלה:
בזמן המקדש ניתן לאכול מהתבואה החדשה מיד אחרי הקרבת מנחת העומר כפי שנאמר בויקרא כג, יד:
נסביר כי הסוגיה עוסקת בדין אחרי החורבן. הגמרא מניחה בשלב ראשון שיש כאן גזירה של ממש, כלומר שמעיקר הדין בהיעדר מקדש, ניתן לאכול מהתבואה החדשה כבר ב”האיר מזרח” של ט”ז בניסן. אמנם ריב”ז חשש שאם כך יעשו כאשר ייבנה המקדש מחדש, אנשים ימשיכו במנהגם ולא יחכו להקרבת העומר, על כן הוא גזר שכל היום יהיה אסור לאכול מהתבואה החדשה. בסוף הסוגיה, מתברר שאין זו גזירה כי מן התורה כשאין מקדש אסור לאכול מן התבואה החדשה כל ט”ז בניסן וריב”ז רק חיזק את הדין הזה. מתוך המשא ומתן של הסוגיה, רש”י מתייחס לשאלת בניית המקדש העתידי.
נתחלק לחברותות ונבקש מכל חברותא ללמוד את המקורות ולנסות לכתוב שתי שאלות לכל מקור:
גמרא, מא ע”א:
רש”י ד”ה ‘אי נמי’:
מאירי ד”ה ‘ושיהא יום הנף’ (שמפרש כמו רש’י):
ספרי דברים, פרשת וזאת הברכה, פיסקא שנב:
ערוך לנר סוכה (שם) ד”ה ‘בנוי ומשכולל הוא’:
נכתוב את השאלות שרשמו התלמידים על הלוח.
לאחר מכן נגון:
יש להבין היטב את דברי רש”י כאן. הרי, הערוך לנר מראה לנו שפירושו של רש”י אינו מתיישב עם לשון הסוגיה. הרי, אם הבית השלישי בנוי ומשוכלל, היאך ייתכן שהגמרא אומרת “מהרה יבנה”. וכן הוא מראה בעצמו שדברי רש”י אלה עומדים בסתירה לדבריו בהמשך המסכת כאשר הוא מדבר על האומנים של הבית השלישי. על כן הערוך לנר דוחה את הפירוש של רש”י בתוך הסוגיה אבל כשלעצמו אינו מציע חלופה להבנת הסוגיה. על כן נראה לי שהוא חייב לאמץ את פרשנות המאירי שיש כאן טעות בית דין.
על כל פנים, יש לתרץ את רש”י, איך הוא בעצמו יכול לסתור את עצמו שבמקום אחד סובר שהבית השלישי יירד משמיים ובמקום אחר סובר שהוא ייבנה על ידי בני אדם. ונראה להביא את הסברו של הרב ישראל אריאל[2] שמדגשי שכל הסוגיה הזאת כאמור אינה אלא הוה אמינא ולמעשה היא חוזרת בו מכל המשא ומתן. ולכן ייתכן מאוד שרש”י אמר את מה שהוא אמר רק כדי לתרץ את ההוה אמינא של הסוגיה אבל בסופו של דבר, הוא לא סובר שהבית השלישי יירד פיזית משמים ובכך אין סתירה עם פירושו בהמשך הסוגיה.
נחזור לדברי הערוך לנר. אחרי שהוא דחה את פירוש רש”י, הוא מתמודד עם מקור הרעיון שהבית השלישי יירד משמיים המובא במדרש. הוא אומר שאין זה כפשוטו אלא הכוונה היא שכאשר ייבנה הבית בפועל, הארה מיוחדת תרד לעולם וזה בית המקדש של מעלה שמתחבר לבית המקדש של מטה כמו שהנשמה מתחברת אל הגוף.
ננסה למלא את הלוח במילים שיאמרו התלמידים שנמצאות באותו ‘שדה סמנטי’ של ההארה הזו. (כמובן שאין לנו יכולת להבין ולהשיג את ה’הארה’ של בית המקדש, ובכל זאת, סביר שמילים שונות יאמרו בכיתה, בשפה הקרובה לעולמם של התלמידים.)
נחלק פלסטלינה או דפים וצבעים, ונבקש מהתלמידים לצייר או ליצור את בית המקדש (באופן סכמטי וכללי, כמובן), ולהדגיש את ההארה שמגיעה מהשמים.
כל תלמיד יציג את הדימוי שלו ויסביר אותו.
לבסוף, נבקש מהתלמידים לכתוב, כל אחד לעצמו, תיאור של מקרה בחייו שאירע, שהיתה בו איזושהי ‘הארה משמים’ (שוב, הכוונה איננה לחווית נבואה או רוח הקודש… אלא למשהו עדין שיש בו מעבר לעולם הזה. מעין מראה או התרחשות שהיה בהם משהו שחורג ממעשי האדם.)
תלמידים המוכנים יוכלו לשתף את הכיתה בחווית ה’הארה משמים על מעשי האדם’ שהיתה להם.
פתחנו בדיון על התבואה החדשה. מתוכו יצאנו אל לימוד הסוגיה העוסק בבניין בית המקדש העתידי. ראינו דעות שונות לגבי מי יבנה את בית המקדש וניסינו לחשוב איזו מהן תואמת את השקפת כל אחד מאיתנו. סיימנו בניסיוןם לייצר דגם של בית מקדש ושל הארה היורדת מהשמיים. כל אחד כתב סיטואציה בה חווה ‘הארה משמיים’.
מעוניינים בתיאום פגישה, הזמנת חומרים, ליווי לבית הספר, או כל שאלה אחרת, אנא פנו אלינו כאן ואחד מנציגינו יחזור אליכם בהקדם.
לב לדעת – המכללה האקדמית הרצוג, אלון שבות 90433
[email protected]
לקבלת עידכונים שוטפים
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא