ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

סוכה מא ע”א: בית המקדש ירד משמים

תצוגת כיתה מלאה
סוכה מא ע”א: בית המקדש ירד משמים
לב השיעור
פתיחה
הקדמה - תבואה חדשה
מפגש
חברותות - לימוד הסוגיה
התבוננות
הפנמה
אסיף
יצירה
שימו לב! נושא זה יכול לעורר כל מיני שאלות בנוגע לאקטיביזם עבור בניית המקדש בימינו או עלייה להר הבית. ניתן להתייחס אליהן אבל מכיוון שלרוב אלה נושאים בעלי מתח, אין להורות בניגוד לדעת המוסד שבו השיעור מועבר.
הצעה לעיון בדברי רש"י, הגורס כי בניין המקדש העתידי יעשה בידי שמים.
לב השיעור: מי יבנה את בית המקדש?
פתיחה: הקדמה - תבואה חדשה

נפתח בשאלה:

  • ממתי מותךר לאכול מהתבואה החדשה?
  • האם זה תלוי אם קיים בית מקדש?

בזמן המקדש ניתן לאכול מהתבואה החדשה מיד אחרי הקרבת מנחת העומר כפי שנאמר בויקרא כג, יד:

וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:

נסביר כי הסוגיה עוסקת בדין אחרי החורבן. הגמרא מניחה בשלב ראשון שיש כאן גזירה של ממש, כלומר שמעיקר הדין בהיעדר מקדש, ניתן לאכול מהתבואה החדשה כבר ב”האיר מזרח” של ט”ז בניסן. אמנם ריב”ז חשש שאם כך יעשו כאשר ייבנה המקדש מחדש, אנשים ימשיכו במנהגם ולא יחכו להקרבת העומר, על כן הוא גזר שכל היום יהיה אסור לאכול מהתבואה החדשה. בסוף הסוגיה, מתברר שאין זו גזירה כי מן התורה כשאין מקדש אסור לאכול מן התבואה החדשה כל ט”ז בניסן וריב”ז רק חיזק את הדין הזה. מתוך המשא ומתן של הסוגיה, רש”י מתייחס לשאלת בניית המקדש העתידי.

מפגש: חברותות - לימוד הסוגיה

נתחלק לחברותות ונבקש מכל חברותא ללמוד את המקורות ולנסות לכתוב שתי שאלות לכל מקור:

גמרא, מא ע”א:

ושיהא יום הנף כולו אסור. מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח – השתא נמי ניכול. ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש – האיר מזרח התיר, השתא דאיכא בית המקדש – עומר מתיר. – דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר – הרי התיר האיר מזרח, אלא דאיבני בחמיסר – מחצות היום ולהלן תשתרי, דהא תנן: הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו! – לא צריכא, דאיבני בליליא. אי נמי, סמוך לשקיעת החמה.  (אמר) רב נחמן בר יצחק אמר: רבן יוחנן בן זכאי בשיטת רבי יהודה אמרה, דאמר: מן התורה הוא אסור, דכתיב+ויקרא כג+ עד עצם היום הזה – עד עיצומו של יום וקסבר: עד – ועד בכלל. – ומי סבר ליה כוותיה? והא מפליג פליג עליה, (דתניא) +מסורת הש”ס: [דתנן]+: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר לו רבי יהודה: והלא מן התורה הוא אסור, דכתיב עד עצם היום הזה – עד עיצומו של יום! – רבי יהודה הוא דקא טעי. הוא סבר: מדרבנן קאמר, ולא היא – מדאורייתא קאמר. – והא התקין קאמר! – מאי התקין – דרש והתקין.

רש”י ד”ה ‘אי נמי’:

דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, והיא היא, ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו, ב) דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא יום טוב, דקיימא לן בשבועות (שם /טו, ב/) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב הני מילי – בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) מקדש ה’ כוננו ידיך.

מאירי ד”ה ‘ושיהא יום הנף’ (שמפרש כמו רש’י):

ואף על פי שאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב וכן שאין בנין בית המקדש בלילה דהא כתיב וביום הקים את המשכן חשש לבית דין טועים שתהא חיבת הקדש מביאתן לכך:

ספרי דברים, פרשת וזאת הברכה, פיסקא שנב:

חופף עליו כל היום, זה בנין ראשון. כל היום זה בנין אחרון. ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא

ערוך לנר סוכה (שם) ד”ה ‘בנוי ומשכולל הוא’:

אף שגם התוס’ והריטב”א הסכימו לזה לענ”ד דוחק הוא לפרש הגמרא כן מדקאמר מהרה יבנה ביהמ”ק ולפי דברי רש”י הל”ל מהרה יגלה ביהמ”ק וכן הלשון דאיבני דקאמר משמע בנין ממש וכן לקמן (נב ב) דקאמר מאן נינהו ד’ חרשים ומני משיח ב”ד ומשיח בן יוסף בהדייהו ופי’ רש”י משיחים שניהם אומנים לבנין ביהמ”ק ע”ש ואם כבר בנוי ומשוכלל ירד למטה מאי אומנות שייך בזה וכן מה שנאמר במשנה תמיד (פ”ז מ”ג) ומה שאנו מתפללים בכל תפלותינו יה”ר שיבנה ביהמ”ק במהרה בימינו יהיו תפלות שוא כיון שכבר נבנה הוא והי’ לנו להתפלל שיגלה ביהמ”ק במהרה
ולכן היה נראה לענ”ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר “מקדש ה’ כוננו ידיך” שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד’ שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה ועל זה קאמר מקדש ד’ כוננו ידיך שלעתיד לבא כשימלוך ד’ לעולם ועד לעיני כל באי עולם ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא ומכוון כנגד ביהמ”ק של מטה והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה ועיין בזוהר פ’ וישב שמשמע שם כן אמנם כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי.
התבוננות: גיון - בית מקדש מהשמיים

נכתוב את השאלות שרשמו התלמידים על הלוח.

לאחר מכן נגון:

  • מה הביא את רש”י לטעון שהבית השלישי הינו בנוי ומשוכלל?
  • האם המאירי סובר גם כן שהבית השלישי בנוי ומשוכלל?
  • מהן הקשיים לפירושו של רש”י לפי הערוך לנר?
  • האם אנחנו באמת מאמינים שבית המקקדש ירד מהשמיים?
  • האם התפיסה הזו משתלבת באמונתכם או סותרת אותה? ומדוע?

יש להבין היטב את דברי רש”י כאן. הרי, הערוך לנר מראה לנו שפירושו של רש”י אינו מתיישב עם לשון הסוגיה. הרי, אם הבית השלישי בנוי ומשוכלל, היאך ייתכן שהגמרא אומרת “מהרה יבנה”. וכן הוא מראה בעצמו שדברי רש”י אלה עומדים בסתירה לדבריו בהמשך המסכת כאשר הוא מדבר על האומנים של הבית השלישי. על כן הערוך לנר דוחה את הפירוש של רש”י בתוך הסוגיה אבל כשלעצמו אינו מציע חלופה להבנת הסוגיה. על כן נראה לי שהוא חייב לאמץ את פרשנות המאירי שיש כאן טעות בית דין.

על כל פנים, יש לתרץ את רש”י, איך הוא בעצמו יכול לסתור את עצמו שבמקום אחד סובר שהבית השלישי יירד משמיים ובמקום אחר סובר שהוא ייבנה על ידי בני אדם. ונראה להביא את הסברו של הרב ישראל אריאל[2] שמדגשי שכל הסוגיה הזאת כאמור אינה אלא הוה אמינא ולמעשה היא חוזרת בו מכל המשא ומתן. ולכן ייתכן מאוד שרש”י אמר את מה שהוא אמר רק כדי לתרץ את ההוה אמינא של הסוגיה אבל בסופו של דבר, הוא לא סובר שהבית השלישי יירד פיזית משמים ובכך אין סתירה עם פירושו בהמשך הסוגיה.

הפנמה: יצירה וכתיבה - בית המקדש

נחזור לדברי הערוך לנר. אחרי שהוא דחה את פירוש רש”י, הוא מתמודד עם מקור הרעיון שהבית השלישי יירד משמיים המובא במדרש. הוא אומר שאין זה כפשוטו אלא הכוונה היא שכאשר ייבנה הבית בפועל, הארה מיוחדת תרד לעולם וזה בית המקדש של מעלה שמתחבר לבית המקדש של מטה כמו שהנשמה מתחברת אל הגוף.

  • מה היא אותה הארה שהערוך לנר מדבר עליה?
  • איך היא מצטיירת בנפשנו?

ננסה למלא את הלוח במילים שיאמרו התלמידים שנמצאות באותו ‘שדה סמנטי’ של ההארה הזו. (כמובן שאין לנו יכולת להבין ולהשיג את ה’הארה’ של בית המקדש, ובכל זאת, סביר שמילים שונות יאמרו בכיתה, בשפה הקרובה לעולמם של התלמידים.)

נחלק פלסטלינה או דפים וצבעים, ונבקש מהתלמידים לצייר או ליצור את בית המקדש (באופן סכמטי וכללי, כמובן), ולהדגיש את ההארה שמגיעה מהשמים.

כל תלמיד יציג את הדימוי שלו ויסביר אותו.

לבסוף, נבקש מהתלמידים לכתוב, כל אחד לעצמו, תיאור של מקרה בחייו שאירע, שהיתה בו איזושהי ‘הארה משמים’ (שוב, הכוונה איננה לחווית נבואה או רוח הקודש… אלא למשהו עדין שיש בו מעבר לעולם הזה. מעין מראה או התרחשות שהיה בהם משהו שחורג ממעשי האדם.)

תלמידים המוכנים יוכלו לשתף את הכיתה בחווית ה’הארה משמים על מעשי האדם’ שהיתה להם.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!