ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

סוכה ל ע”א: מצווה הבאה בעבירה בסוכה ובלולב

הצעה להוראת הסוגיה בנושא שימוש בסוכה ובלולב גזולים. השיעור שם דגש על קיום כלל המצוות מתוך טהרת הלב, ובפרט במצוות הקשורות לחג הסוכות.
לב השיעור: איך עושים מצווה?
פתיחה: רקע לסוגיה

הסוגיה עוסקת בדיני סוכה פסולה ולולב פסול ביום טוב שני של סוכות, מעלה שאלות גדולות לגבי יחסינו למעשה המצוות. שאלות כגון, האם משנה לנו כיצד התגלגל מעשה המצווה לידנו? האם משנה לנו כיצד אנו מבצעים את המצווה? או שמא העיקר הוא קיום המעשה של המצווה, ללא כל קשר להיסטוריה האדם העושה את המצווה, לצורה שבה הוא מקיימה, ולחפץ בו היא מתקיימת.

הערה למורה:

המהלך מובנה על העברת התלמידים תהליך ביחסם כלפי קיום מצוות סוכה ולולב בפרט ומצוות בלבד. המטרה היא שהסוגיה תוביל אותם לחשוב על טעמי המצוות דווקא מההיבטים של השפעות וחילוקים למדניים ולא הפוך. דהיינו, ששאלות ה”הפנמה” יעלו מתוך הלימוד העיוני מאליהם ולא לנסות להלביש על התלמידים שאלות ומשם לשלוח אותם ללימוד. על כן גם השאלות ה”הפנימיות” ששזורות בסוגיה הופיעו תמיד בסוף כל חלק על מנת שעד שיגיעו אליהן גלגלי המוח שלהם כבר יתחילו לעבד אותן מאליהם.

התלמידים יפתחו בשאלת טעמי מצוות חג הסוכות בפסוקים, וביחס לקיום המצוות בפסוקים ובנביאים. ומשם הם ימשיכו לחלוקי הסוגיה, דקדוקיה ושאלותיה. כאשר הם יגיעו לריטב”א ולאחרונים הם יראו לנגד עיניהם כיצד הצדדים הרעיוניים שבסוכה לובשים עור וגידים בכל שאלה למדנית, שבלעדי הרקע הפנימי היו אולי נשמעים להם יבשים וטפלים.

המהלך ההפנמתי מלווה את הסוגיה בצורה שיכולה לעזור לתלמידים בהבנה שחילוקים למדניים וירידת לרזולוציות ופרטי הלכה לא רק שלא מנוגדים למהלכים מחשבתיים רעיוניים אלא גם נובעים מהם ומעצימים אותם.

אמנם ביחס לתלמידי תיכון הסוגיה למדנית, וצד “הבינה” של הסוגיה חזק מאוד, אבל בשביל להבנות בקרב התלמידים את היכולת ללמוד את המקורות הקשוחים יחסית בעצמם, את דברי ההסבר וההנחיה למקורות מוכנסות לרוב אגב אורחא בתוך השאלות עצמם. דבר זה אמור לחזק אצלם את צד “הבינה” ואת האמון בעצמם וביכולותיהם לצד סיוע בהנגשת והבנת המקורות.

סוגיה זו דורשת זמן לימוד מרובה ומומלץ להעבירה בשלושה שיעורים לכל הפחות.

מפגש: מקורות

א. הסוכה והלולב בפסוקי התורה.

נחמיה פרק ח’ פס’ יג’- יח’.
ויקרא כג פסוק לג עד סוף הפרק.
שמואל א פרק טו.
ישעיהו פרק א.
מלאכי פרק א מפס’ ו’ עד סוף הפרק.

ב. סוגיית “מצווה הבאה בעברה” לגבי לולב גזול

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד ב
/משנה/. לולב הגזול והיבש – פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת – פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול. נפרדו עליו – כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו – כשר.
גמרא. קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש – הדר בעינן, וליכא. אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון – דכתיב לכם – משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא – אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. בשלמא לפני יאוש – אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא. אלא לאחר יאוש – הא קנייה ביאוש! אלא לאו – משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב כי אני ה’ אהב משפט שונא גזל בעולה. משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה’ שונא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.
אתמר נמי, אמר רבי אמי: יבש פסול מפני שאין הדר, גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול – יוצא נמי בגזול. מתיב רב נחמן בר יצחק: לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול – כשר. אימת? אילימא ביום טוב ראשון – הא כתיב, לכם – משלכם, והאי לאו דידיה הוא. אלא לאו – ביום טוב שני, וקתני גזול פסול! (רבא אמר) +מסורת הש”ס: [אמר רבא]+ לעולם ביום טוב ראשון, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא שאול – דלאו דידיה הוא. אבל גזול, אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא, וכדידיה דמי – קא משמע לן.
תוספות מסכת סוכה דף ל עמוד א
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה – והדתניא לקמן פ’ לולב וערבה (ד’ מג.) לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול? איצטריכא, דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה דאע”ג דקרא גבי קרבן כתיב הוא הדין בכל מצות דהוי דאוריית’ כדמוכח בריש הגוזל קמא (ב”ק ד’ צד.) גבי הרי שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה דאין זה מברך אלא מנאץ.
מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול – הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה.

ג. “דבר הבא לרצות כקרבן ולולב”

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ט עמוד א
משנה. סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה – כשרה.
חג הסכת תעשה לך שבעת ימים – סוכה העשויה לשם חג בעינן. ובית הלל: ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועד. – ובית שמאי סבירא להו כרבי אליעזר, דאמר: אין עושין סוכה בחולו של מועד. ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב? דאמר רב יהודה אמר רב: עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין – פסולה, מן הסיסין – כשרה. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: אף מן הסיסין נמי פסולה, (אלמא) דבעינן טויה לשמה. הכי נמי, נבעיא סוכה עשויה לשמה! – שאני התם – דאמר קרא גדלים תעשה לך – לך לשם חובך. – הכא נמי חג הסכת תעשה לך לך – לשם חובך! – ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה. – התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה!
תוספות מסכת סוכה דף ט עמוד א
ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה – תימה תיפוק ליה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה דמהאי טעמא פסלינן אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן בריש לולב הגזול … וי”ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן…
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק יג הלכה ג
תני מצה גזולה אסור לברך עליה. אמר רב הושעיה על שם “ובוצע ברך נאץ ה’ “(תהילים י, ג). … ר’ יונה אמר: אין עבירה מצוה. …אמר ר’ אילא: “אלה המצות אשר צוה ה’ את משה אל בני ישראל בהר סיני” (ויקרא כז, לד) אם עשיתן כמצוותן הן מצות, ואם לאו אינן מצות.
הרב יום טוב בן אברהם אשבילי, חידושי הריטב”א מסכת סוכה דף ט עמוד א [ריטב”א סוכה לא ע”א]
“חג הסוכות תעשה לך” (דברים טז, יג) – למעוטי סוכה גזולה.
תמיהא מילתא, הא למה לי קרא, תיפוק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה כדאמרינן בקרבן ובלולב?
[א] תירצו בתוספות [לא מופיע בתוספות שלפנינו] דליכא למימר מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר הבא לרצות כקרבן ולולב, אבל לא בשאר מצות. וליתא, כדמוכח בירושלמי [שבת יג, ג] גבי מצה גזולה. והתם נמי מוכח קצת דמצוה הבאה בעבירה איסור תורה הוא.
[ב] וי”ל דאנן השתא לשמואל קיימינן דלית ליה מצוה הבאה בעבירה בפרק לולב הגזול (סוכה ל ע”א), ומשום הכי אצטריך ליה קרא למעוטי גזולה.
[ג] אי נמי דאפילו לכולי עלמא נמי איצטריך, ומשום דבלולב אסר רחמנא גזול ושאול, וחזינן גבי סוכה דשרא רחמנא מדכתיב “כל האזרח בישראל ישבו בסוכות” (ויקרא כג, מב) – מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת (סוכה כח ע”ב). הוה סלקא דעתך דהוא הדין דשרא גזולה ולא חש משום מצוה הבאה בעבירה כיון שאינה באה לרצות? קמ”ל “לך” שלך תהא למעוטי גזולה, דאפילו בדבר שאינו בא לרצות, איכא משום מצוה הבאה בעבירה.

ד. “הלולב והלל כריצוי” הרב יוסף דב סולובייציק מבוסטון

הרב יוסף דב סולובייצ’יק, רשימות שיעורים מסכת סוכה דף כט עמוד ב
שיטת התוספות המובאת בריטב”א (סוכה ט ע”א) היא, שלפי הבבלי הדין של מצוה הבאה בעברה שייך רק בדבר הבא לרצות כקרבן ולולב. וצ”ע, איזה דין ריצוי יש בלולב יותר מבשאר מצוות כגון בסוכה ובמצה.
ונראה לי גופה של מצות לולב אינה נטילת הלולב לבדה, אלא גם צרוף הנטילה עם סידור שבח והלל בשעת הנענועים. אמירת ההלל ועשיית הנענועים אינן מצות המיוחדות לעצמן, אלא הן מהוות קיומים בעצם מצות נטילת הלולב. יש ריצוי בעצם מצות נטילת הלולב. ונראה שיש כמה ראיות ליסוד זה.
[א] הרמב”ם (הל’ לולב ז, ט – י) כתב:
משיגביה ד’ מינים כו’ יצא ומצוה כהלכתה שיגביה אגודה זו של שלשה מינים בימין ואתרוג בשמאל וילך ויביא ויוריד וינענע הלולב שלש פעמים בכל רוח ורוח… והיכן מוליך ומביא בשעת קריאת ההלל.
מבואר שלפי הרמב”ם נענועי הלולב בשעת ההלל מהווים קיום בעצם מצות הנטילה, אם אדם נוטל בלי נענועים והלל אכן קיים מצות נטילת לולב בדיעבד, אבל חסר לו קיום מצות נטילה במלואה ושלמותה. לדברי הרמב”ם, קיימת חובה של אמירת הלל בשעת נטילת הלולב והאתרוג כעצם חלק המצוה, ע”י הנענועים וההלל אדם מקיים את חובת הריצוי הכרוכה בעצם מצות נטילת הלולב.
[ב] עוד ראיה לשיטת התוספות שבריטב”א נמצאת בהשגות הראב”ד (הל’ לולב ח, ט) שכתב בשם הירושלמי [סוכה ג, א] כי יבש פסול בלולב כל שבעה משום “לא המתים יהללו יה” (תהילים קטו, יז). יבש פסול בלולב מפני שאי אפשר לקיים בו את המצוה של הלל למקום. לכאורה הדבר צריך עיון, הלא אמירת ההלל אינה מעכבת את הנטילה בדיעבד ומדוע נפסל היבש לגמרי. ובבאור נראה לי, שלראב”ד אין ההלל מעכב את מעשה המצווה של נטילת הלולב כל זמן שהחפצא של לולב ראוי לשבח והודאה, אבל כשהמינים אינם ראויים לקיום הריצוי וההלל, הם נפסלים לגמרי. מפני זה נפסל לולב יבש בין בהלל ובין בנטילה, כיון שאין החפצא ראוי להלל וריצוי הוא נפסל גם לנטילה עצמה.
[ג] ועיין בסוגיא לקמן (סוכה לב ע”ב): “אמר ר’ יוחנן: שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח… וכדי לנענע בו”. הלכה נאמרה בלולב שצריך להיות גבוה מכולם כשעור טפח. שעור זה הוא דין דאורייתא (נדה כו ע”א) וכן משמע מהרמב”ם (הל’ לולב ז, ח). שעור הטפח הנוסף בלולב מעל שאר המינים הוא כדי לנענע בו. אנו רואים שקיום הריצוי ונענועי הלל קובע את עצם שעור הלולב מן התורה. ריצוי מהווה חלק מעצם השיעור של לולב מן התורה וממצוותו.

 ה. “חפצא וגברא בלולב וסוכה” הרב יעקב בצלאל ז’לוטי

הרב יעקב בצלאל ז’ולטי, משנת יעבץ, סי’ נא, ב-ג
שתי הלכות הם במצוה הבאה בעבירה. חדא, הא דלמדים מקרא “אלה המצוות”, והיינו שהוא דין בקיום המצווה של הגברא, שאינו מקיים את המצווה אם היא באה בעבירה. ועוד, שמצוה הבאה בעבירה הרי זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי לעשות בו מצוה, וזה למדים מקרא “והבאתם גזול ואת הפסח”. גזול דומיא דפיסח. כלומר כמו שפיסח הוא פסול בגוף הקרבן, כך גזול הוא פסול בגוף הקרבן.
מעתה יש לישב תירץ התוספות שהביא הריטב”א. … ונראה בסברת התוספות דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר שבא לרצות, כיון דילפינן לה מקרבן דכתיב “והבאתם גזול ואת הפסח”. אם כן זה נאמר רק במצוות דומיא דקרבן שבאה לרצות. אמנם הרי למדים מצווה הבאה בעבירה גם מקרא “אלה המצוות”, וזה הלא נאמר בכל מצוות התורה, אלא שדין זה הוא רק בקיום המצוה של הגברא, שהוא אינו מקיים המצוה כשהיא באה בעבירה, אבל אין זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי לעשות בו מצווה. ולפי זה בסוכה שאין בה ריצוי, לא נאמר בה הדין מצוה הבאה בעבירה מקרא ד”הבאתם גזול ואת הפסח” שהוא פסול בגוף הדבר שאינו ראוי למצוה שזה נאמר רק במצוות של ריצוי. אבל מכל מקום יש בסוכה הדין מצוה הבאה בעבירה שלמדים מקרא “אלה המצוות” שהוא בכל מצוות התורה, אלא שהוא רק דין בקיום המצוה של הגברא שאינו מקיים את המצוה שהיא באה בעבירה, אבל גוף הסוכה כשרה היא גם כשהיא באה בעבירה.
…ונראה לפי המבואר דשתי הלכות הם במצוה הבאה בעבירה, חדא מה שלומדים מקרא “אלה המצוות” שהוא דין בקיום המצווה של הגברא שאינו מקיים את המצווה שהיא באה בעבירה, ועוד מה שלמדים מקרא “והבאתם גזול ואת הפסח” שמצוה הבאה בעבירה הרי זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי לעשות בו מצווה. ולפי זה אפשר לומר דהא דכתבו התוספות [סוכה ל ע”א ד”ה משום] דבמצוה מדרבנן לא חייש אמצווה הבאה בעבירה, היינו שהדין מצווה הבאה בעבירה דלמדים מקרא “אלה המצוות” שהוא דין בקיום המצוות של הגברא, זה נאמר רק במצוות של תורה ולא במצוות דרבנן, שהרי האי קרא “אלה המצוות” כתיב במצוות של תורה. אבל הדין מצוה הבאה בעבירה שלמדים מקרא “והבאתם גזול ואת הפסח” שהוא פסול בגוף הדבר שאינו ראוי למצוה זה נאמר גם במצוות דרבנן, כיון שהפסול הוא בגוף הדבר שאינו ראוי למצוות. אם כן כשם שגוף הדבר פסול למצוה של תורה, הוא הדין שפסול למצוה דרבנן.
ובזה יהא ניחא הא דאמר ר’ יוחנן בסוכה ל ע”א דלולב גזול גם ביום טוב שני שהוא מדרבנן משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, שנאמר “והבאתם גזול ואת הפסח”. וזה תימא למה מביא קרא דמדברי קבלה ולא מביא הכתוב המפורש בתורה “אלה המצוות” – אם עשיתן כמצוותן הרי הן מצוות, ואם לאו אינן מצוות. אמנם לפי המבואר הרי ניחא שהרי האי קרא “אלה המצוות” נאמר רק במצוות של תורה ולא במצוות דרבנן. ואם כן בלולב ביום טוב שני שהוא דרבנן לא חיישינן אמצוה הבאה בעבירה, ולכן אמר משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר “והבאתם גזול ואת הפסח” והיינו דמהאי קרא הרי למדים שמצוה הבאה בעבירה, הרי זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי למצווה. ואם כן לולב הגזול פסול גם ליום טוב שני אף על פי שהוא רק דרבנן, כיון שגוף הלולב הוא פסול, וממילא הוא פסול גם למצוה דרבנן.
התבוננות: שאלות לעיון

הסוכה והלולב בפסוקי התורה

קראו את הפסוקים הבאים וענו על השאלות:

נחמיה פרק ח’ פס’ יג’- יח’.
ויקרא כג פסוק לג עד סוף הפרק.
  • מה הפסוקים דורשים מהאדם לבצע?
  • מהן מטרות המצוות המתוארת בפסוקים?
  • האם אתם יכולים לחשוב על השפעה כלשהי שתהיה למטרות אלו על קיום המצווה?
שמואל א פרק טו.
ישעיהו פרק א.
מלאכי פרק א מפס’ ו’ עד סוף הפרק.
  • מה התחדש לכם כתוצאה מקריאת פרקים אלו על קיום המצוות?

 

סוגיית “מצווה הבאה בעברה” לגבי לולב גזול.

לאור מה שלמדתם מהפסוקים, קראו ולמדו את הגמרא בדף כט עמוד ב מהמשנה ועד המילים “קא משמע לן” וענו על השאלות הבאות.

  • מה הדין הנלמד מהמשנה?
  • מה הריישא של הגמרא מוסיפה עליו? מה הטעם שמביא לכך ר’ יוחנן? הסבר אותו!
  • לפני ייאוש ולאחר ייאוש הינם מושגים השייכים לקשר שבין הנגזל לבין חפציו, הסבר את כיצד מצב זה יכול להשפיע על דין הלולב הגזול בהווה אמינא של הגמרא.
  • מהו המשל המובא בגמרא? מה הוא בא לסמל? כיצד הוא קשור לפסוקים שהבאנו לעיל?
  • מי חולק על הנאמר ברישא של הגמרא? האם הוא מתייחס לטעם שמביא ר’ יוחנן?

 

“דבר הבא לרצות כקרבן ולולב”

קרא את הגמרא בדף ט עמוד א’ מהמילים: “חג הסוכות תעשה לך” (דברים טז, יג) ועד המילים: “ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה”. ולאחר מכן קרא את דברי הריטב”א:

  • מה הקושייא שמעלה הריטב”א?
  • מה מוסיף לנו הריטב”א בשם התוספות על הכלל “מצווה הבאה בעברה” וכיצד זה מתרץ את הקושייא?
  • האם הריטב”א מקבל תוספת זאת? מדוע?
  • מה הן שני התירוצים שמציע הריטב”א?
  • נסה להסביר במילותיך מהו “ריצוי” (מומלץ להעזר בויקרא א’ פס’ ג’, ויקרא פרק ז’ פסוק יח’ ומלאכי פרק א פס’ יג’).
  • נסה לשאר איזה “ריצוי” מתקיים במצוות לולב?

“הלולב והלל כריצוי” הרב יוסף דב סולובייציק מבוסטון.

הגרי”ד סולובייצ’יק  מנסה להוכיח שבדין מצוות לולב יש עניין גדול יותר של “ריצוי” מאשר מצווה רגילה. הוא מסיק זאת מהזיקה הגדולה שיש בין מצוות לולב לאמירת ההלל, ומביא שלוש הוכחות לטענה זאת. קרא את דבריו וענה על השאלות.

  • מהן שלוש ההוכחות הלמדניות שמביא הגרי”ד לטענתו?
  • לאחר שהגרי”ד הוכיח למדנית את הקשר בין הלולב להלל, ולאור מה שהסברת לעיל על המושג “ריצוי”, נסה להסביר איך מושג הריצוי בלולב מתקשר למצוות הלל?

“חפצא וגברא בלולב וסוכה” הרב יעקב בצלאל ז’לוטי

הרב יעקב בצלצאל ז’ולטי (היעב”ץ) עושה “חילוק” בתוך דין “מצווה הבאה בעברה” הנובע משני המקורות השונים לדין זה בפסוקים. קרא את דבריו וענה על השאלות. ניתן להעזר בביאור המונחים “חפצא וגברא” שלקמן:

חפצא וגברא:

חילוק למדני שהיה נפוץ בעיקר בשיטת הלימוד של בריסק ששימש לביאור צדדים שונים של מצוות ואיסורים.

כאשר מדובר על “חפצא” הרי מדובר על מצווה שצריך לבצע בחפץ מסויים בשביל לשנות או להכשיר אותו למטרה מסויימת. למשל תרומות ומעשרות, על בעל התבואה או הפירות עצמו אין חיוב לבצע תרומות

ומעשרות, אלא בשביל שהתבואה, החפצא, תעבור שינוי ותהפוך מאסורה לו ולעולם למותרת צריך לבצע בה תרומות ומעשרות.

לעומת זאת  כאשר אני מדבר על חיוב או מצווה שיש לאדם לבצע הרי אני מדבר על “גברא”. לדוגמא הנחת תפילין, אין התפילין צריכות שיניחו אותן ומעמדן לא משתנה כלל בעקבות ההנחה או אי ההנחה, אלא על האדם עצמו, הגברא, חלה חובה להניח את התפילין.

שאלות:

  • מה הם שני המקורות השונים שמביא היעב”ץ לדין “מצווה הבאה בעברה”?
  • על פי החילוק שמביא היעב”ץ בין חפצא לגברא, הסבר איזה מקור מתאים לכל מושג ובאיזה מושג ומקור צריך שהמצווה תהיה על מנת “לרצות”.
  • כיצד לדעת היעב”ץ חילוק זה יכול לענות על הקושייא שהקשה הריטב”א על התוספות שהבאנו לעיל?
  • על פי חילוק זה, האם סוכה גזולה כשרה או פסולה? האם הגזלן היושב בה יוצא ידי חובתו?
  • היעבץ מרחיב את השפעת החילוק שהביא, איזה פסול חל לגבי מצוות דאורייתא ואיזה במצוות דרבנן, פסול ב”גברא” המקיים או פסול ב”חפצא” של המצווה?
  • היעב”ץ מביא בסופו קושייא על דברי ר’ יוחנן בדף ל’, כיצד הוא מתרץ אותה?

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!