ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
לולב גזול פסול בכל שבעת הימים. ביום הראשון הוא פסול מפני שנאמר בתורה: “ולקחתם לכם ביום הראשון… כפות תמרים” (ויקרא כג, מ), ודרשו חז”ל: “לכם – משלכם”. בימים האחרים הוא פסול, מפני שנטילתו היא “מצווה הבאה בעבירה”. כך נימק זאת ר’ יוחנן בשמו של ר’ שמעון בר יוחאי, והמקור לכך הוא תוכחת הנביא מלאכי: “והבאתם גזול ואת הַפִּסֵּחַ ואת החולה, והבאתם את המנחה, הַאֶרְצֶה אותה מידכם אמר ה’?!” (מלאכי א, יג). ‘גזול’ ו’פיסח’ הם במעמד דומה – כשם שאין מקריבים קרבן פיסח כך אין מקריבים קרבן גזול, ובאופן דומה יש להתייחס ללולב גזול.
ר’ יוחנן בשמו של ר’ שמעון נימק זאת על פי דברי הנביא ישעיהו: “כי אני ה’ אֹהֵב משפט, שֹׂנֵא גזל בְּעוֹלָה” (ישעיהו סא, ח). הקב”ה שונא שמביאים לפניו עולות גזולות, וזהו גם יחסו ללולב גזול. ר’ יוחנן מבאר את הפסוק באמצעות משל למלך שעובר בבית המכס, ונותן בעצמו מכס, על אף שהכסף חוזר בסופו של דבר לקופתו.
בהמשך הגמרא מובאים דברים בשמם של רבי יצחק בר נחמני בשם שמואל, שלולב גזול אמנם פסול ביום טוב ראשון, אבל בשאר ימי החג, מאחר שיוצאים ידי חובה גם בלולב שאול (אין צורך שהלולב יהיה שייך למנענע, כי מצות לולב בשאר ימי החג היא מדרבנן), אזי אפשר לצאת ידי חובה גם בלולב גזול. לדעתו אין לחשוש למצווה הבאה בעבירה, כשחובת המצווה היא מדרבנן.
בתלמוד הירושלמי (שבת פרק יג הלכה ג), לומדים מפסוק מהתורה (הפסוק החותם את חומש ויקרא) על איסור מצווה הבאה בעבירה: “רבי יוסה אמר אין מצוה עבירה. אמר ר’ אילא: ‘אלה המצות אשר צוה ה’ את משה אל בני ישראל בהר סיני’ (ויקרא כז, לד) – אם עשיתן כמצוותן הן מצוות, ואם לאו אינן מצוות”.
בסוגייתנו נעסוק במשמעויות הנלמדות מהפסוקים, בשאלה האם פסול מצווה הבאה בעבירה הוא פסול בפעולת האדם המקיים את המצווה או פסול בחפץ שבו מקיימים את המצווה, בהשלכות הנובעות מכך, ובשאלה מה ההגדרה של מצווה הבאה בעבירה.
מומלץ לעין בסוגיה זו רק לאחר השלמת הלימוד מתחילת הפרק עד דף לא ע”א.
עיקר דרשת הפסוק בברייתא בגמרא (סוכה מג ע”א) הוא כדי ללמד מדוע לולב שאול פסול, שהרי אפשר לפסול לולב הגזול בנימוק שזו “מצווה הבאה בעבירה”. אכן, הפסוק מספר מלאכי, שממנו למד ר’ יוחנן בשמו של רשב”י שלולב גזול פסול למצווה, נאמר בקרבן גזול, אך העיקרון שלפיו חפץ גזול פסול למצווה, נכון בכל המצוות. הסיבה היא מפני ששימוש בחפץ גזול לשם קיום מצווה הוא איסור תורה. כך נאמר בגמרא בבבא קמא (צד ע”א), לגבי מי שגזל סאה של חיטים, טחן אותם, לש את הבצק והפריש ממנו חלה, שאינו רשאי לברך על ההפרשה, שהרי “אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר: ‘ובוצע בֵּרֵךְ נאץ ה’ ” (תהילים י, ג).
פסול מצווה הבאה בעבירה הוא מדרבנן, ועל כן למדה הגמרא מהפסוק “חג הסוכות תעשה לך”, שסוכה גזולה פסולה מהתורה. מדברי תוספות כאן עולה שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא מדרבנן, בעוד שתוספות בסוכה ל ע”א סבר שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא מדאורייתא. [יישוב לסתירה זו נראה בהמשך בדברי הרב יעקב בצלאל ז’ולטי].
שמואל סבר שפסול מצווה הבאה בעבירה לא חל על מצוות שהן מדרבנן, כמו נטילת לולב בשאר ימי החג.
לפי ר’ יוחנן פסול מצוה הבאה בעבירה הוא מהתורה, גם אם המצווה עצמה היא מדרבנן. הסיבה היא “דכל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון” (גיטין סה ע”א). לכן אין יוצאים ידי חובה בלולב הגזול גם בשאר הימים, על אף שנטילת לולב בשאר הימים היא מצווה מדרבנן. ר’ יוחנן לומד מהפסוק במלאכי את העיקרון שמצווה הבאה בעבירה פסולה, אך מאחר שהמקור הוא בדברי הנביא, עדיין אין ביסוס לכך שהפסול הוא מהתורה. לפיכך הביא ר’ יוחנן גם את הפסוק בישעיהו, שממנו עולה המשל על פסול מצווה הבאה בעבירה, והמשל הוא סברה, וסברה היא דאורייתא (ראה בדברי הנודע ביהודה בצל”ח ברכות לה ע”א ד”ה “ומה שכתב הגאון בעל פני יהושע”).
לפי שמואל, פסול מצווה הבאה בעבירה הוא רק מדרבנן, וגם חובת לולב בשאר ימי החג זו חובה מדרבנן. כששני המרכיבים הם מדרבנן – לא מחמירים, ולכן לפיו פסול מצווה הבאה בעבירה אינו פוסל נטילת לולב הגזול בשאר ימי החג.
מי שגזל מצה על מנת לקיים בה את המצווה מהתורה של אכילת מצה בליל הסדר, אינו יוצא ידי חובה. אם יברך על המצה הגזולה, לא תהיה זו ברכה אלא נאצה. הסיבה היא כדברי ר’ יונה: “אין עבירה מצווה” (זהו ניסוח אחר למושג: “מצווה הבאה בעבירה”, שאינו מופיע כלל בצורה זו בירושלמי), ולכן אי אפשר לברך על מצה שנגזלה. ר’ אילא לומד מהפסוק שיש לקיים את המצוות כמו שה’ ציווה. אם פעולת המצווה באה בעקבות עבירה, אין זו מצווה ואסור לברך עליה. דרשת ר’ אילא היא מפסוק בתורה (לאחר התוכחות, בסוף חומש ויקרא), המתייחס לכלל המצוות, לעומת דרשות ר’ יוחנן בשם רשב”י, שהיו מפסוקים בנביאים.
לפי התוספות המובא בריטב”א, פסול מצווה הבאה בעבירה הוא רק במצוות שבאות לרצות לפני ה’ כמו קרבן ולולב, אבל במצוות סוכה אין ריצוי, ולכן צריך פסוק מיוחד כדי ללמוד ממנו את פסול מצווה הבאה בעבירה. הריטב”א דחה זאת, וכתב שמהאמור בתלמוד הירושלמי ביחס לכך שאין יוצאים ידי חובה במצה גזולה ואין לברך עליה, משמע שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא גם במצוות שאין בהן ריצוי. הוא מוסיף שמהירושלמי משמע שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא מהתורה, כנראה בשל הלימוד מפסוק בתורה.
בתשובתו הראשונה השיב הריטב”א שהתועלת בדרשת הפסוק היא גם לשמואל, שלא למד את הפסול של מצווה הבאה בעבירה. בתשובתו השנייה השיב הריטב”א שהתועלת בדרשת הפסוק היא לכולם – הן לשמואל והן לר’ יוחנן בשם רשב”י. היה מקום לומר שלולב גזול פסול כמו לולב שאול, אך כשם שאפשר לצאת ידי חובה בסוכה שאולה – הרי כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת – כך אפשר לשבת בסוכה גזולה, כי מצוות סוכה לא באה לרצות! הפסוק מלמד שגם סוכה גזולה פסולה משום מצווה הבאה בעבירה.
מצוות לולב אינה רק פעולת הנטילה, אלא גם נענוע בארבעת המינים בעת אמירת ההלל. על פי הרמב”ם, אם אדם נטל לולב ולא נענע בו בשעה שאמר הלל, הוא אמנם קיים את המצווה אבל לא בשלמות. חסר בה משהו מהותי; הנענועים בעת אמירת ההלל משלימים את מעשה הריצוי לפני ה’. (חשוב לשים לב בדברי הרי”ד לפער בין המושג ‘לקיים את המצוה’ לבין זה ש’חסר קיום במצווה’. המושג ‘קיום’ בדברי הרי”ד משמעו שעל אף שהאדם מקיים את המצווה, משהו מהותי בה חסר, משהו הקשור לאופיה הפנימי ומהותה, בדומה לכוונה בתפילה).
לפי הראב”ד לולב יבש פסול, מפני שאי אפשר להלל את ה’ בלולב יבש. מכיוון שכך, אי אפשר ליטול לולב יבש גם שלא במסגרת ההלל.
גובהו של הלולב, טפח יותר מהמינים האחרים, נועד לאפשר את הנענוע בו. גם כאן ניכר שפעולת הנענוע בעת אמירת ההלל היא פעולת ריצוי, וכך מקיימים המצווה בשלמות.
מהפסוק “אלה המצוות” לומדים שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא בפעולתו של האדם המקיים את המצווה – בגברא. הוא אינו נחשב כמי שקיים את המצווה, אם היא באה בעבירה, אך אין כל פסול בחפץ המצווה עצמו. מהפסוק בנביא “והבאתם גזול ואת הפסח” לומדים שהפסול הוא בגוף הקרבן. כשם שפיסח הוא פסול בגוף הקרבן, כך גזול הוא פסול בגוף הקרבן. פסול זה נובע מכך שזו מצווה שנועדה לרצות.
במצוות סוכה אין ריצוי ועל כן לא נאמר לגביה הפסול של מצווה הבאה בעבירה הנלמד מהפסוק “והבאתם גזול ואת הפסח”, והסוכה עצמה כשרה. עם זאת, האדם שיושב בסוכה גזולה אינו מקיים מצווה, כפי שנלמד מהפסוק “אלה המצוות”.
מצוות לולב ביום הראשון היא מהתורה, ובשאר ימי החג היא מדרבנן. הפסוק “אלה המצוות” נאמר על מצוות מהתורה, ועל כן הפסול הוא באדם הנוטל לולב גזול. לעומת זאת, הפסוק “והבאתם גזול ואת הפסח”, שממנו לומדים על הפסול בחפצא של המצווה, נאמר גם במצוות שחובתן מדרבנן, ומטעם זה לולב גזול פסול גם בשאר ימי החג.
במשנה נאמר שלולב של אשרה פסול. בגמרא (סוכה לא ע”ב) מוסבר שמדובר באשרה מימות משה רבנו, כאשר עם ישראל עמד להיכנס לארץ, והתורה ציוותה: “ואשריהם תשרפון באש” (דברים יב, ג). לולב צריך שיעור, ומאחר שלולב של עיר הנידחת עומד לשריפה, הרי כביכול אין שיעורו קיים, מפני שהעומד לישרף הרי הוא כשרוף.
תוספות שאל מדוע לא נאמר שלולב של אשירה פסול מטעם מצווה הבאה בעבירה? בנוסף, לולב של אשרה שאיננו מימות משה, כשר בדיעבד, והנוטלו יצא ידי חובה. מדוע לא נפסול לולב זה מהטעם של מצווה הבאה בעבירה, כמו לולב גזול? תשובת תוספות היא שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא שכתוצאה מהעבירה אפשר לקיים את המצווה; ולכן לולב גזול פסול – אם האדם לא היה גוזל, הוא לא היה יכול לקיים המצווה. אבל בלולב של אשירה (וכך גם אתרוג של אשירה, על פי הגרסה המשובשת בגמרא בסוכה לה ע”א), גם אם לא הוא לא היה מוקדש לעבודה זרה, היה אפשר לקיים בו את המצווה, ולכן הוא אינו נפסל מטעם מצווה הבאה בעבירה אלא מטעם “כתותי מיכתת שיעוריה”.
ההגדרה של פסול מצווה הבאה בעבירה היא שהאפשרות לקיים את המצווה נוצרה רק כיון שנעשתה העבירה.
תוספות (סוכה ל ע”א ד”ה משום) הגדיר מצווה הבאה בעבירה: מצווה שהאפשרות לקיימה היא תוצאה של עבירה. על כך קשה מהגמרא שבה נאמר שאדם שגזל קרקע מחברו על מנת לבנות בה סוכה ולשבת בה, יוצא ידי חובה על אף שהיכולת לקיים מצוות סוכה באה בעקבות פעולה של עבירה.
על פי התוספות המובא בריטב”א הסביר הגר”ח שההגדרה היא שאם נעשתה פעולה של עבירה בחפץ של המצווה, אי אפשר לקיים מצווה בחפץ המצווה (בגזל קרקע – פעולת הגזלה היא בקרקע, ולא בסוכה עצמה). לכן גם לולב של אשרה פסול מטעם מצווה הבאה בעבירה (כגרסת רבנו חננאל והרמב”ם בפירוש המשנה) מאחר שנעשתה עבירה בלולב עצמו, והוא מוגדר “חפצא של עבירה”.
אין עבירה מצווה” ו”מצווה הבאה בעבירה”: הביטוי “אין עבירה מצווה” נמצא בתלמוד ירושלמי. לשון זו גורפת – מצווה ועבירה אינן צועדות יחד. לא ייתכן שחפץ של עבירה או מעשה של עבירה ישמשו או יסייעו למצווה או לחלק ממנה. הקב”ה ציווה לקיים מצוות עשה וציווה שלא לעבור עבירות, ואי אפשר לחבר עבירה יחד עם מצווה.
הביטוי “מצווה הבאה בעבירה” נמצא בתלמוד הבבלי, והוא מתייחס לדרך שנעשתה לשם קיום המצווה. האם ועד כמה פעולת העבירה הייתה הכרחית לשם השגת המצווה. ההגדרות הן כלליות. כך כתב הרמב”ם בפירוש המשנה סוכה ג, א: “מצוה הבאה בעברה – אינה מצוה”. מצוות שיש בהן תערובת עבירה, אינן רצויות, והן שנואות לפני הקב”ה: “כי אני ה’ אהב משפט שנא גזל בעולה” (ישעיהו סא, ח).
הלימוד מהפסוקים והדיון האם הפסול הוא בחפצא של המצווה (“והבאתם גזול ואת הפסח”), או בפעולת המצווה המתבצעת על ידי אדם המקיים את המצווה (“אלה המצוות”) נועד לחדד עד כמה העבירה פוגמת ופוגעת בקיום המצווה. אנו מתבקשים לקיים מצווה על פי כללי ההלכה, וללא סיוע ותמיכה של עבירות.
לולב הגזול: הדוגמה שבה התמקדנו היא בעבירת גזל: “לולב הגזול”. החשיבה לפיה זה בסדר לגזול לולב או כל מין נוסף אחר על מנת לקיים את מצוות ארבעת המינים, משמשת דוגמה לחשיבה מוטעית ביחס המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחבירו. אנשים יכולים לחשוב שהעיקר הוא לצאת ידי שמים, לקיים בהידור רב מצוות שבין אדם למקום, גם על חשבון עבירה על איסורים חמורים שבין אדם לחברו. להראות צדיק כלפי שמיא, גם במחיר של להיות רשע כלפי אדם.
זו לא רק עבירת גזל; כך גם ביחס לשקרים, רמאות, גניבת דעת, לשון הרע, רכילות ועוד. ידועה המשנה המסיימת את מסכת יומא (ח, ט): “עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו”. עבירות שבין אדם לחבירו, כמו גזל, שקר ועוד, חמורות יותר מאשר ביטול מצוות עשה כמו לולב. בתלמוד הירושלמי ובמדרש מובאים משלים על מי שנוהג כך – “אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו” או “וכי גנבים בחצר המלך ואנסים יהיו?”. משלים אלה מלמדים שהבעייתיות כאן גדולה יותר מהרצון החיובי לקיים מצוות עשה. נוכל ללמוד מדברים אלו שלא רק התכלית חשובה. לפעמים עלולים בני אדם להתבלבל ולטובת מטרות חשובות וחיוביות לעשות מעשים חמורים בכוונה או בחוסר תשומת לב.
מדברי הבבלי והירושלמי למדנו שאם התהליך כולל עבירות כלשהן, הרי שזו כבר לא מצווה. ‘אין עבירה מצווה’. דברים אלו הודגשו מאוד בתנועת המוסר. כך למשל מספר הרב דב כץ (תנועת המוסר כרך א, עמוד 326), ביחס לרבי ישראל מסלנט:
בסוגייתנו עסקנו במשמעויות של “לולב הגזול”, בשאלות האם פסול מצווה הבאה בעבירה הוא מדאורייתא או דרבנן, והאם הוא פסול בפעולת האדם המקיים את המצווה או פסול בחפץ שבו מקיימים את המצווה, בהשלכות הנובעות מכך, ובשאלה מה ההגדרה של מצווה הבאה בעבירה. לאחר מכן ראינו גם מקורות העוסקים בפגם הרוחני שבלולב הגזול באגדה ובחסידות. סיכמנו את המשמעויות הנובעות מהסוגיה ובדבריו של ר’ ישראל מסלנט המסתייג מאנשים הדבקים במצוות ותוך כדי פוגעים בזולת.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא