נפתח בשאלה:

• על מה יש לאדם בעלות בחייו?

נכתוב את הדברים שיעלו על הלוח.

• איך ניתן לבטל את הבעלות בכל אחת מהדוגמאות?

נספר רקע על הסוגיה שאותה נלמד: הסוגיה עוסקת במקרה בו סוכתו של אדם היא למעלה מ20 אמה והוא רוצה למעט את גובהה ע”י הגבהת קרקע הסוכה. הגמרא מעלה את הצורך שהגבהת הקרקע תהיה ע”י דברים שמיועדים להישאר שם ללא חשש שיילקחו לשימוש אחר של בעליהם.  מביאה מחלוקת על האופן הרצוי בו אדם יבטל מדעתו את הדברים הממעטים כדי שיוכל להשתמש בהם בימי החג.

נכתוב על הלוח את המקורות שנבקש מהתלמידים ללמוד. נזמין אותם לגשת אליהם בחברותות ולנסות לתמצת כל מקור למשפט או שניים.

1. גמרא מדף ג ע”ב למטה “היתה גבוהה”, עד ד ע”א עד המילים “הרי הוא כסתם תבן ולא בטיל”
2. רש”י על סוגייתנו – ד”ה “לא הוי מיעוט”, “ואע”ג דבטלינהו”, “תבן וביטלו”, “תבן ואין עתיד לפנותו”, “או עפר”, “מחלוקת ר’ יוסי”, “תבן ואין עתיד לפנותו”.
3. ר”ח סוכה ד ע”א- “תבן וביטלו”.
4. רמב”ן ריש פסחים “ביטול כשמו” : ביטול כשמו שיבטלו בלבו מתורת חמץ ואינו רוצה בקיומו, וכך הוא משמעות השבתה בכל מקום כענין ולא תשבית מלח ברית אלהיך לא תבטל, וכן נמי משמעות שביתה ביטול [מלאכה], וכן אונקלוס מתרגם תבטלון חמירא, ומצאתי בהלכות גדולות ז”ל ובתר דבדיק מבטל ליה דכתיב תשביתו שאור מבתיכם, וזהו מדרשו של רש”י ז”ל.

ננחה את התלמידים ללמוד בתחילה את פשט הגמרא עם הרש”י הרלוונטי. לאחר מכן נסדר יחד את הדעות השונות בטבלה עם התלמידים.

נפתח בשאלה:

• מה המשמעות של ביטול חפץ מבעלות?

נסתכל על הטבלה ונתמקד באופן הביטול תוך התמקדות ברש”י הראשון המחייב ביטול לימי החג, ואת ר”ח המחייב ביטול לעולם.

•  מהי המחלוקת?
• מה דעתו של הרמב”ן על מחלוקת זו?
• מהו התהליך הנפשי שעובר אדם המבטל חפץ בבעלותו?

• האם צריך ביטול בפה או שדי בביטול בלב? מדוע?
• האם צריך ביטול לעולם או ביטול זמני? מדוע?

נענה לפי הפוסקים אותם קראנו:

1. שיטת ר”ח: ביטול לעולם הוא כזה המבטל את שֵם החפץ שאותו הוא רוצה לבטל, שיהיה בטל למקום, ובעצם בכך בטלה מציאותו של החפץ והוא נחשב כקרקע הסוכה. לעומת זאת בביטול לזמן אני מבטל את הדבר לפרק זמן מסוים, אבל בזה אני מגלה שמציאותו של החפץ חשובה לי. למעשה, כל ביטול שבו הבעלים מראה שהחפץ חשוב לו, לא הוי ביטול.
2. שורש המחלוקת (לפי הסבר רש”י) בגמרא: רבנן סוברים שאי-בעלות טכנית על דבר זה הגורם לעמידת החפץ לכשלעצמו, לפיכך יש לבטל באופן אקטיבי (בפה/בלב) כדי שיחשב החפץ לעצמו ללא שם בעלות עליו (ואז ימעט, יחצוץ וכו’).
3. ר’ יוסי סובר כי אין הבעלות הטכנית על הדבר היא המשפיע לעמידת החפץ לכשלעצמו כי אם חוסר במעשה בעלות המביא את החפץ להיות “בטל מאליו” (לשון רש”י).

נפנה למשימת כתיבה וננסה לקחת את העיקרון של ביטול ו’מעשה בעלות’ ולהחיל אותו על עולמנו הפנימי, ביחס למידות שליליות והנהגות לא טובות.

נבקש מהתלמידים לכתוב מידה / הנהגה אחת שלהם, המוכרת להם היטב, שהם מרגישים שהם “בעליה” וברצונם לשנותה לטובה.

נזמין לשיתוף.

 לאחר מכןנבקש מהתלמידים להשלים את המשפט הבא:

ההנהגה/המידה ואני זה כמו ______ ו-________.

(אפשר לתת הצעות להשלמה- לדוגמה: חתן וכלה, איש ובגד, שני רקדנים…).

נסביר כי הבנת הקשר בין האדם לבין המידה שלו יכולה לסייע ביכולת להשתחרר ולבטל את המידה הזו. נזמין לשיתוף הדימוי.

לבסוף, עם רקע הסוגיה, ננסה לחשוב על היכולת להתחדש ולבטל את המידה.

1. דמיין את עצמך “החדש” – משוחרר מהנהגה/מידה זו. נסה לתאר זאת בכתב.
2. תאר מהו “מעשה הבעלות” המותיר אותך קשור למידה/להנהגה הרעה?

(במקרה הצורך ניתן לענות רק על שתי  שאלות: חיפוש המידה ושחיפוש מעשה הביטול שעלינו לעשות כדי להפרד ממידה זו.)

פתחנו בדיון על דברים שבבעלותו של אדם. דרך הסוגיה למדנו על דרכים לבטל דברים שבבעלותו של אדם ועל המצב הרגשי שהביטול דורש. סיימנו בניסיון לחשוב איך ‘מבטלים בעלות’ על מידות לא טובות שנמצאות ברשותנו.