ניתן לכל אחד מהתלמידים שני דפים ונבקש מהם לכתוב על דף אחד את המילה “קבע” ועל הדף השני את המילה “תחנונים”. נביא לכיתה חומרי יצירה שונים, עיתונים צבעוניים, כלי כתיבה ונבקש מכל תלמיד להפוך כל אחד מהדפים שקיבל לדף שיאפיין את המילה שהוא מייצג. הייצוג יכול להיות דרך צביעה, הדבקה, מילים שונות, ציורים, גזירה וכדומה. לאחר זמן של יצירה, נתלה את הדפים שיצרו התלמידים בשני צידי הלוח, כאשר צד אחד יסוב סביב המילה “קבע” והשני סביב “תחנונים”. בשלב זה של השיעור אנחנו מבקשים לפגוש את המושגים הללו באופן כללי ולאו דווקא במשמעות של תפילה.
נפתח בדיבור על כך שבתוך כל אחד מאיתנו יש מימדים שאוהבים חיים של קבע ויש מימדים שאוהבים חיים של תחנונים, אבל יש אנשים שהם יותר אנשי הקבע והשגרה ויש אנשים שהם יותר אנשי התחנונים והחידוש. נבקש מכל אחד מהתלמידים להקשיב לרגע בתוכו ולחשוב האם בתקופה זו של חייו הוא נוטה יותר להיות איש של קבע או איש של תחנונים. לאחר הקשבה שקטה, נבקש מכל תלמיד לחפש חברותא של תלמיד אחר שמגדיר את עצמו באופן שונה ממנו, כך שיהיו בכיתה חברותות שכל אחת ממנה מכילה איש של קבע ואיש של תחנונים. ניתן לכל חברותא עשר דקות של שיח בהן כל אחד צריך לשאול את חברו חמש שאלות על אופן החיים שלו/ על המקומות בהם תכונת הקבע או התחנונים באה לידי ביטוי בחיים שלו/ על האתגרים שתכונת החיים מציבה בפניו וכו’.
נבקש מכל חברותא לתת לחברו מתנה מהאישיות שלו על מנת שיתגבר על האתגרים שתכונת האופי שלו יוצרת לתפילה (לדוגמא: איש הקבע נותן במתנה לאיש התחנונים את היכולת להתמיד ולהתפלל שלוש פעמים ביום ואיש התחנונים נותן במתנה לאיש הקבע את היכולת להתרגש בקטע שאנחנו אומרים כל יום בתפילה)
לאחר מכן נחזור למליאה ונאסוף את החברותות לשיח כללי, ובו נפתח את מושגי הקבע והתחנונים סביב מצוות תפילה: נבקש מהתלמידים לחשוב כיצד נראית תפילת קבע וכיצד נראית תפילת תחנונים ומה האתגרים של כל אחת מהתפילות הללו?
נלמד יחד את החלק הראשון במשנה: “העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים”. ננסה להבין יחד עם התלמידים האם הם מבינים את המשפט הזה כביקורת על תפילת הקבע או כקביעה שיש תחנונים ויש קבע, ותפילת קבע איננה תפילת תחנונים. נלמד את הגמרא על המשנה ואת שלוש הפרשנויות המובאות בה למושג: “תפילת קבע”.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב
מאי קבע?
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשוי.
ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [אמרו שניהם]: כל שאינו יכול לחדש בה דבר.
נבקש מהתלמידים לחשוב איך הבינה הגמרא את הבעיה שבתפילת הקבע. חשוב להבין בלימוד הסוגיה שהאמוראים לא הבינו את המשנה כדנה במתח שבין תפילה אישית לתפילת נוסח, אלא יותר למימד הפנימי של היחס של האדם למילים אותן הוא אומר. זו הזדמנות טובה לתרגל את היכולת שלנו לפתוח את הטקסט הקבוע למשהו שיש בו תחנון ויש בו חידוש ויש בו שמחה.
נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור מבין שלוש ההצעות שראינו בסוגיה מה היא בחינת הקבע שמפריעה לו להתפלל תפילה של תחנונים. לאחר שכל תלמיד בחר את הבחינה שמאתגרת אותו נבקש מהתלמידים לכתוב מכתב אישי אל בחינת הקבע האישית שלו ולבקש ולחשוב במכתב איך הוא יוכל להתמודד עם הקבע הזה ולאתגר אותו כך שיאפשר גם .לתחנון להגיע
התחלנו בהתבוננות במילים “קבע” ו”תחנונים” ובתגובה אליהם בכלים של יצירה. בחנו את היחס ביננו ובין מושגים אלו, העמקנו בכך בחברותות שיח, וניסינו להעניק מתנות אחד לשני – בין בחינות הקבע והתחנונים. למדנו את המשנה והגמרא ואת ההבחנות שלה לגבי הבעייתיות שבתפילת הקבע. לסיכום ניסינו להתמודד עם בעיית הקבע שמגבילה אותנו ולכתוב לה מעין מכתב.
כאמור, הגמרא מבינה את המשנה כמבקרת את תפילת הקבע, אך העלינו את השאלה האם ייתכן שלא מדובר בביקורת אלא פשוט בשתי בחינות שונות. במשנה א’ יש הבחנה שכזו בין תפילת האבות (שקשורה בספונטניות וברמה אישית – תחנונים) ובין תפילת הקורבנות (הקבועה והמובנית – קבע), ושם אין ניסיון להכריע בין בחינות אלו, ויש הכרה בנחיצות של שתיהן ושל הקשר ביניהן.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא