נסביר לתלמידים כי שיעור זה הינו הקדמה לדפי עיון בהמשך של ‘משניות בהירות’ (מסכת בבא קמא א’, א ).

נשאל,

• במידה והכלב שלי אכל את שיעורי הבית של חברי, על מי מוטלת האחריות בדבר?
• אם אחפור בור בכיתה ותלמיד ימעד ויפצע, האם הדבר באחריותי שלא נזהר?
• מה פירוש המילה “נזיקין”?

“אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין: הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר…
הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ”.

נשאל את התלמידים,

• מה כוונת המשנה ב”אבות נזיקין”?
• מדוע האחריות על הנזק והשמירה היא של בעל הרכוש בלבד?

האמירה של המשנה מעמידה את נושא האחריות האישית של הבעלים בקדמת הבמה. היא מכוונת כנגד הטענה שזו דרכו של עולם והחיה- תאונות, “זה לא אני עשיתי”. ישנם דברים שמטבעם עשויים להזיק, אך אין זה מוריד אחריות מבעל הרכוש.

נציין כי בכולנו טמונה האפשרות להסב נזק לאחר, נבקש לבחון מקרים שחוו התלמידים או הקרובים להם, מנקודת המבט של המשנה.

נבקש מהתלמידים להיזכר במקרה בו חפץ או דבר מה השייך לו (או למשפחתו) גרם נזק למישהו אחר. במידת הצורך ניתן לתת דוגמאות כגון-  תאונת דרכים, כלב שנשך, תיק שגרם למעידה.

כעת נחשוב לאיזה מארבעת אבות הנזיקין הסיפור משתייך (אם בכלל), ננחה את התלמידים לכתוב לעצמם את שם אב הנזיקין ותימצות קצר של הסיפור.

נשאל,

• מי נזכר בסיפור השייך לקטוגריה של ה”שור” ?

מתוך התלמידים שהצביעו, נזמין אחד שיספר את סיפורו.

נשאל את הנציג,

• על מי מוטלת האחריות בסיפור?
• האם בזמן שהמקרה הרגשת אחראי או שזיהית סיבות אחרות במציאות שחוללו את המקרה?

לאחר מכן, נחזור ונשאל את הכיתה,

• האם הסיפור של חברכם קשור למשנה “שדרכן להזיק ושמירתן עליך”?
• אילו הצעות להתנהלות אחרת ניתן להציע בהמשך לסיפור?

נמשיך ונסקור עוד דוגמאות, נמשיך להתמקד בשאלת לקיחת האחריות. נבחן האם היא התגובה הטבעית והראשונית, האם היא נכונה בכל מקרה לגופו, וכיצד היא מתבטאת בפועל (בקשת סליחה, פיצוי כספי, למידה להבא וכו’).

נסכם את השיעור, נשאל את התלמידים כיצד חשו בעת כתיבת וסיפור המקרים. ננרמל את התגובות, נאסוף מתוך מקום של למידה וביקורת בונה. נציין בפני התלמידים כי המשנה הינה חכמת חיים, יודעת נפש האדם, לכן מנחה אותו למרות ובגלל שלא תמיד זו תהיה התגובה הראשונית שלו.