• אקבוצות
• במליאה

נלמד יחד מדרש על משה רבינו (מדרש רבה שמות, פרשה ב’ סימן ב’):

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ:

כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה רוֹעֶה צֹאן שֶׁל יִתְרוֹ בַמִּדְבָּר,

בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי אֶחָד,

וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת. <מקום מסתור>

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת,

נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם,

וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מֹשֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ:

אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי שֶׁעָיֵף אַתָּה!

הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ.

אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא:

יֵשׁ לָךְ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם,

חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי.

הָוֵי: “וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה”.

נקרא שוב את המקור ונעצור להסבר במילים הקשות. לפני הקריאה החוזרת נכוון את התלמידים לחפש כותרת למדרש. נאסוף את הכותרות השונות.

ננסה להבין עוד את המדרש דרך שאלות: (אפשר להכין כדף עבודה לחברותות)

• מה עשה הגדי בשעה שמשה רעה את הצאן?
• לאן רץ הגדי?

משה רואה שאחד הגדיים בורח. נציג בפני התלמידים אפשרות שונה של התייחסות לגדי הבורח מכפי שמסופר במדרש: רועה צאן שרועה את הצאן ורואה שאחד הגדיים בורח יכול לכעוס על הגדי: “לאן אתה הולך ?באיזו רשות? למה אתה לא עם כולם?”..  אבל משה רבינו מתנהג אחרת, מה משה מחליט לעשות? משה מחליט לרדוף אחרי הגדי. משה רבינו לא כעס על הגדי, הייתה לו את מידת הסבלנות לבדוק מה קורה עם הגדי, לבדוק למה הוא בורח.

• מה הבין משה?
• מדוע אומר הקב”ה למשה שיש לו רחמים?
• מי הוא צאנו של הקב”ה? מהו המשל ומהו הנמשל בסיפור?
• מה רוצה הקב”ה שמשה יעשה?

דמיינו שאתם הגדי שברח. אתם חוזרים לעדר ומספרים על מה שהתרחש עם משה הרועה. נבקש מהתלמידים לכתוב את השיחה בין הגדי לשאר חבריו בעדר.נמקד בשאלות:

• כיצד לדעתכם הרגיש הגדי כשמשה רדף אחריו, ריחם עליו ועזר לו?
• מתי הרגשתם שאתם שונים מאחרים? איך הרגשתם?
• מי היה קשוב לצורך האישי שלכם?

נזמין לשיתוף. רצוי לתת מקום לתחושות העולות בקרב התלמידים על אירועים בהם הרגישו שונים משאר הכיתה ועל המענה שקבלו או לא קבלו.

• אילו מקרים נוספים זכורים לכם בהם משה היה רגיש לאחרים?
• מדוע חשוב שלמנהיג תהיה רחמנות?
• מדוע בחר הקב”ה במשה להיות המנהיג על פי הסיפור?
• איזו תכונה נדרשת כדי להיות מנהיג?

חז”ל אומרים כי:

ישראל הם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים (יבמות יט’).

מידת הרחמנות נלמדה ממשה.

נבקש מהתלמידים לתת דוגמאות של התנהגות המביעות חמלה או רחמים. נוכל לעזור ולתת דוגמאות מעצמנו:

1. דני היה עצוב כשטיפל בכלב פצוע.
2. יוסי חש צורך לסייע לשכנתו הקשישה לסחוב סלים כבדים.
3. רות ומיכל דואגות לילדים הנזקקים ולכן תרמו צעצועים.

• מה אנו יכולים לעשות כדי להיות יותר סבלנים ורחמנים?
• מתוך הדברים שנאמרו בכיתה, כיצד נוכל להיות סבלניים ורחמנים?

נסכם: בסיפור משה חשוב להתבונן גם על הגדי שברח. היה לו צורך ייחודי, שונה משאר הצאן. משה במקום לגעור בו ולהחזירו לתלם, ולדאוג רק לכלל העדר, היה קשוב למצוקתו, ואף עזר לו. גם בחיים כל אחד לפעמים יש לו צורך מיוחד שונה משאר הילדים, מנהיג אמיתי קשוב לצורך זה. זוהי מידת הסבלנות ומידת הרחמים הנדרשת מכל אחד מעם ישראל, ובמיוחד ממנהיג. ממשה נוכל ללמוד כיצד ליישם מידה זו בחיינו.

פתחנו בשאלה על מיהו מנהיג טוב ואמיתי. למדנו דרך המדרש על משה וחלק מצורת הנהגתו. ראינו שמשה דואג לכל צאנו ורואה את הצורך האישי של כל אחד בתוך המכלול של כולם. ניסינו לכתוב ולחשוב איך היינו מגיבים בתור הגדי של משה וסיימנו עם מחשבה על התנהגויות שמביעות חמלה ורחמים שנוכל גם אנחנו לאמץ לחיינו.