ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

מצות קידוש השם- שיעור שלישי

  • מירי גניזי
מירי גניזי
תצוגת כיתה מלאה
מצות קידוש השם- שיעור שלישי
לב השיעור
פתיחה
מפגש
קידוש השם בשעת השמד
התבוננות
שאלות בתקופת השואה
הפנמה
אסיף
ספר החינוך
המשך מצוה רצו
מידע על שעת השמד
מידע מווקיפדיה על 'שעת השמד'
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [שם] שבאלו הג’ עבירות שזכרנו חייב האדם למסור נפשו בכל ענין, בין בשעת שמד או שלא בשעת שמד, ובין בפרהסיא או אפילו בצנעא, ובין שיתכוין הגוי להעביר או אפילו להנאת עצמו. אבל בשאר עבירות אמרו דשלא בשעת השמד ובצנעה יעבור ואל יהרג, ואפילו יתכוין הגוי להעבירו, אבל בפרהסיא כלומר בפני עשרה מישראל, אם להנאתו מתכוין המעביר יעבור ואל יהרג, ואם להעבירו יהרג ואל יעבור. ובשעת השמד, אפילו בצנעה ואפילו להנאתו ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור. ומצוה קלה היא כעין מה שאמרו זכרונם לברכה [שם] אפילו אערקתא דמסאנא, כלומר שלא יעשה הישראל צורת מנעלו כמו הגוים העובדים עבודה זרה, שלא ידמה להיות עובד עבודה זרה כהם.
‘שעת השמד’ – מקרה של גזרות מיוחדות שתכליתן העברה על הדת: במקרה שכזה מקובל כי יש למסור את הנפש אף על הקל שבמנהגים (‘ערקתא דמסאנא’).
במהלך ההיסטוריה יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש השם, במיוחד בתקופות בהן היו ניסיונות להמרת דת המונית כפויה של היהודים, רבים בחרו למות ולא לחלל את השם בעבודה זרה (ובפועל, לא רק עבודה זרה ממש אלא כל מעשה שמטרתו המרת דתו של היהודי).
אחת התקופות בהן נגזרו על עם ישראל גזרות שמד הם הימים שלאחר כשלון מרד בר כוכבא.
הרומאים אסרו על קיום מצוות שהיו מהאושיות של היהדות. נאסרו ברית מילה, לימוד תורה ברבים, וקיום בתי מדרש ללימוד תלמידים, סמיכת זקנים, קיום בתי דין, התכנסות בבתי כנסת, קריאת התורה ומגילת אסתר, אמירת קריאת שמע, תליית מזוזה תרומות ומעשרות, שמירת שבת וטבילה, אכילת מצה, בניית סוכה, נטילת לולב, הדלקת נרות חנוכה, דיני שמיטה, תקיעה בשופר, הנחת תפילין ולבישת ציצית.
כל מי שהיה נתפס מקיים מצוות היה צפוי לעונש מוות. לעתים היה מוטל עונש קולקטיבי על משפחתו של האדם שנתפס, ואף על עירו במקרים מסוימים. בתלמוד ובמקורות נוספים מסופר כי הרומאים הוציאו להורג את אלו שתפסו במיתות קשות ובעינויים משונים, שהיוו חלק מההרתעה וההפחדה במטרה להדביר את קיום המצוות.
גם בתקופות מאוחרות יותר גזרו שליטים שונים גזרות שמד על היהודים.
בתקופת השואה התלבטו חכמי ישראל האם זו שעת שמד או שמדובר כאן בפיקוח נפש.
בסתר רעם
מקורות מספרה של אסתר פרבשטיין
א. רקע: בעטייה של הצפיפות ותנאי ההיגיינה הירודים בגטו לקו האסירים במכת מצרים השלישית (כינים).
הדרך להפטר ממכה זו הייתה חיטוי בבית המרחץ שנועד לשם כך. הרב אשרי, שהיה ממונה על בית המרחץ, ראה חשיבות רבה בתפקידו ועשה את מלאכתו במסירות ובאמונה.
על אף שהגרמנים דרשו את הפעלתו של בית המרחץ בכל ימות השבוע, סיכן הרב את נפשו ונעל את בית המרחץ בשבתות ובחגים למען קדושת היום.
שאלה: האם מותר היה לרב לסכן את עצמו במצווה שלא מן העבירות שדינן “יהרג ואל יעבור”?
תשובה: מותר לאדם למסור את נפשו על כל מצווה שעלולה להשתכח בשעת גזירה ושמד.
“לצערנו הרב ודאבון נפשנו נתחלל השבת בגטו עד בלי הכיר, כי הגרמנים הארורים ימ”ש הרי מכריחים את היהודים לעבוד גם בימי שבת וחג כך שבמשך הזמן עלול השבת להישכח בגטו, לזאת מן הראוי להסתכן על שמירת שבת ולהזכיר את יום השבת לקדשו”…
“מתירין להחמיר גם על שאר מצוות שבתורה כדי להחזיקן בשעת הגזירה והשמד, וכל המחמיר ועושה כן יש לו שכר מרובה על זה ועליו נאמר גיבורי כח עושי דברו”.
מקור: הרב אפרים אשרי, “ממעמקים”, חלק ה, עמ’ קלב, קלד.
ב.המקום: גטו קובנה.
הרקע: אחת הגזרות הקשות שנחתו על יהודים חרדים הייתה גילוח פאת הזקן. סימן היכר זה היה לצנינים בעיני הנאצים, ובתואנות של היגיינה ומלחמה בהפצת מחלות דרשו את סילוקו.
היו גם גדולי ישראל שרצו למנוע את זהוים, ונאלצו לעשות כן.
יהודים נאבקו על שמירת דיוקנם במסירות נפש. המסרבים לפקודה, היו בסכנת נפשות. התעוררו שאלות באשר לאופן הורדת הזקן.
שאלה: האם מותר ליהודי להסיר את זקנו בתער בשעת סכנה?(זהו איסור תורה)
תשובה: תשובת הרב הייתה כי הואיל והאנשים נמצאו בסכנת נפשות, ואין בידם כלי אחר מאשר תער, לכן אף גילוח ראשוני של הזקן מותר שייעשה בתער.
“ממעמקים”, הרב אפרים אשרי שליט”א, חלק א, סימן יט, עמ’ קטו.

ג.

יש להודות שבמידה ידועה מלחמת הנאצים ביהודים היא מלחמה אידיאולוגית. הנאצים רוצים לעקור מן העולם את היהדות העולמית… היהדות במהותה הרוחנית היא סתירה גמורה לרוח הנאציזם… בין שני יריבים אלו אין מקום לפשרות
ההכרעה האם ימי השואה הם “שעת שמד” או “פיקוח נפש” תלויה בשאלה מה היתה מגמת המדיניות הנאצית, או כיצד העריכו אותה היהודים. אם מטרת הנאצים היתה מלחמת כליון פיזי, השמדה שיעדה לכלות את העם מן העולם, אז ההגדרה ההלכתית הינה – מצב של פיקוח נפש, בו שמירת החיים קודמת לקיום מצוות. אך אם מגמת הנאצים היתה גם לקיים מאבק רוחני, שיעדו לעקור גם את התורה והיהדות מן העולם, אזי מבחינה הלכתית זוהי “שעת שמד”.
אין תשובה חד משמעית כוללת לשאלת ההגדרה ההלכתית של ימי השואה; הדיון בנושא זה ובהשלכותיו לא חדל כל התקופה, מאז שנות השלושים בגרמניה ועד לשילוחים, ואפילו במחנות הריכוז, והתפתח במקביל לשלבי ההתרחשות ההיסטורית, כאשר כל מציאות חדשה מלובנת מחדש בכלי ההלכה…

(אסתר פרבשטין, “בסתר רעם”, ירושלים, תשס”ב, עמ’ 136384385400401)

זהו שיעור שלישי בנושא קידוש השם. השיעור עוסק בקידוש השם בשעת השמד.
לב השיעור: האם השואה היתה 'שעת השמד'?
מפגש: קידוש השם בשעת השמד

א.נקרא את המשך המצוה בספר החינוך:

מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [שם] שבאלו הג’ עבירות שזכרנו חייב האדם למסור נפשו בכל ענין, בין בשעת שמד או שלא בשעת שמד, ובין בפרהסיא או אפילו בצנעא, ובין שיתכוין הגוי להעביר או אפילו להנאת עצמו. אבל בשאר עבירות אמרו דשלא בשעת השמד ובצנעה יעבור ואל יהרג, ואפילו יתכוין הגוי להעבירו, אבל בפרהסיא כלומר בפני עשרה מישראל, אם להנאתו מתכוין המעביר יעבור ואל יהרג, ואם להעבירו יהרג ואל יעבור. ובשעת השמד, אפילו בצנעה ואפילו להנאתו ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור. ומצוה קלה היא כעין מה שאמרו זכרונם לברכה [שם] אפילו אערקתא דמסאנא, כלומר שלא יעשה הישראל צורת מנעלו כמו הגוים העובדים עבודה זרה, שלא ידמה להיות עובד עבודה זרה כהם.

ובכן, אנו רואים כי יש מצבים בהם יש דרישה למסור את הנפש על כל מצוה אפילו קלה!

  • מהם מצבים אלה? מהי שעת שמד?

נבקש מהתלמידים לקרא מתוך אתר ווקיפדיה ולענות על שאלה זו:

‘שעת השמד’ – מקרה של גזרות מיוחדות שתכליתן העברה על הדת: במקרה שכזה מקובל כי יש למסור את הנפש אף על הקל שבמנהגים (‘ערקתא דמסאנא’).
במהלך ההיסטוריה יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש השם, במיוחד בתקופות בהן היו ניסיונות להמרת דת המונית כפויה של היהודים, רבים בחרו למות ולא לחלל את השם בעבודה זרה (ובפועל, לא רק עבודה זרה ממש אלא כל מעשה שמטרתו המרת דתו של היהודי).
אחת התקופות בהן נגזרו על עם ישראל גזרות שמד הם הימים שלאחר כשלון מרד בר כוכבא.
הרומאים אסרו על קיום מצוות שהיו מהאושיות של היהדות. נאסרו ברית מילה, לימוד תורה ברבים, וקיום בתי מדרש ללימוד תלמידים, סמיכת זקנים, קיום בתי דין, התכנסות בבתי כנסת, קריאת התורה ומגילת אסתר, אמירת קריאת שמע, תליית מזוזה תרומות ומעשרות, שמירת שבת וטבילה, אכילת מצה, בניית סוכה, נטילת לולב, הדלקת נרות חנוכה, דיני שמיטה, תקיעה בשופר, הנחת תפילין ולבישת ציצית.
כל מי שהיה נתפס מקיים מצוות היה צפוי לעונש מוות. לעתים היה מוטל עונש קולקטיבי על משפחתו של האדם שנתפס, ואף על עירו במקרים מסוימים. בתלמוד ובמקורות נוספים מסופר כי הרומאים הוציאו להורג את אלו שתפסו במיתות קשות ובעינויים משונים, שהיוו חלק מההרתעה וההפחדה במטרה להדביר את קיום המצוות.
גם בתקופות מאוחרות יותר גזרו שליטים שונים גזרות שמד על היהודים.
בתקופת השואה התלבטו חכמי ישראל האם זו שעת שמד או שמדובר כאן בפיקוח נפש.

* נבהיר ש’שמד’ אין פרושו להשמיד אלא ‘גזרות שמד’: ‘אם לא תוותרו על קיום מצוות נהרוג אתכם’.

 

כעת, לאחר שהבנו מהי שעת השמד נחזור לדברי ‘ספר החינוך’ ונסכם יחד עם התלמידים:

מדברי ספר החינוך עולה כי קיימים שלושה מצבים במצות קידוש השם-

1.שלא בשעת השמד ובצנעה – רק שלוש מצוות ‘יהרג ובל יעבור’,

2.שלא בשעת השמד אבל בפני עשרה מישראל- יש למות על כלל המצוות אם הגוי מתכוון להעביר את ישראל מדתו,

3.בשעת השמד- כלל המצוות, אפילו בצנעה.

  • מדוע יש הבדל בין עבירה בצנעה ובפרהסיא?
  • חשבו – מה ההבדל בין שעת שמד לפיקוח נפש? מה נדרש מהיהודי בכל אחד מהמצבים? כיצד היית מגדירה את ההבדל בין שני המצבים?
  • מדוע בשעת השמד היהודי נדרש למות על קידוש השם על כל מצוה ולא רק על שלושת מצוות ‘יהרג ובל יעבר’?
התבוננות: שאלות בתקופת השואה

כיצד נגדיר את תקופת השואה כשעת שמד או כפיקוח נפש? – נפתח את השאלה לתלמידים.

לאחר מכן נקרא את המקורות וננסה לענות על השאלה מתוכם.

א. רקע: בעטייה של הצפיפות ותנאי ההיגיינה הירודים בגטו לקו האסירים במכת מצרים השלישית (כינים).
הדרך להפטר ממכה זו הייתה חיטוי בבית המרחץ שנועד לשם כך. הרב אשרי, שהיה ממונה על בית המרחץ, ראה חשיבות רבה בתפקידו ועשה את מלאכתו במסירות ובאמונה.
על אף שהגרמנים דרשו את הפעלתו של בית המרחץ בכל ימות השבוע, סיכן הרב את נפשו ונעל את בית המרחץ בשבתות ובחגים למען קדושת היום.
שאלה: האם מותר היה לרב לסכן את עצמו במצווה שלא מן העבירות שדינן “יהרג ואל יעבור”?
תשובה: מותר לאדם למסור את נפשו על כל מצווה שעלולה להשתכח בשעת גזירה ושמד.
“לצערנו הרב ודאבון נפשנו נתחלל השבת בגטו עד בלי הכיר, כי הגרמנים הארורים ימ”ש הרי מכריחים את היהודים לעבוד גם בימי שבת וחג כך שבמשך הזמן עלול השבת להישכח בגטו, לזאת מן הראוי להסתכן על שמירת שבת ולהזכיר את יום השבת לקדשו”…
“מתירין להחמיר גם על שאר מצוות שבתורה כדי להחזיקן בשעת הגזירה והשמד, וכל המחמיר ועושה כן יש לו שכר מרובה על זה ועליו נאמר גיבורי כח עושי דברו”.
מקור: הרב אפרים אשרי, “ממעמקים”, חלק ה, עמ’ קלב, קלד.
ב.המקום: גטו קובנה.
הרקע: אחת הגזרות הקשות שנחתו על יהודים חרדים הייתה גילוח פאת הזקן. סימן היכר זה היה לצנינים בעיני הנאצים, ובתואנות של היגיינה ומלחמה בהפצת מחלות דרשו את סילוקו.
היו גם גדולי ישראל שרצו למנוע את זהוים, ונאלצו לעשות כן.
יהודים נאבקו על שמירת דיוקנם במסירות נפש. המסרבים לפקודה, היו בסכנת נפשות. התעוררו שאלות באשר לאופן הורדת הזקן.
שאלה: האם מותר ליהודי להסיר את זקנו בתער בשעת סכנה?(זהו איסור תורה)
תשובה: תשובת הרב הייתה כי הואיל והאנשים נמצאו בסכנת נפשות, ואין בידם כלי אחר מאשר תער, לכן אף גילוח ראשוני של הזקן מותר שייעשה בתער.
“ממעמקים”, הרב אפרים אשרי שליט”א, חלק א, סימן יט, עמ’ קטו.

ג.גם חיים קפלן, שהיה מורה ציוני, כתב ביומנו:

יש להודות שבמידה ידועה מלחמת הנאצים ביהודים היא מלחמה אידיאולוגית. הנאצים רוצים לעקור מן העולם את היהדות העולמית… היהדות במהותה הרוחנית היא סתירה גמורה לרוח הנאציזם… בין שני יריבים אלו אין מקום לפשרות
ההכרעה האם ימי השואה הם “שעת שמד” או “פיקוח נפש” תלויה בשאלה מה היתה מגמת המדיניות הנאצית, או כיצד העריכו אותה היהודים. אם מטרת הנאצים היתה מלחמת כליון פיזי, השמדה שיעדה לכלות את העם מן העולם, אז ההגדרה ההלכתית הינה – מצב של פיקוח נפש, בו שמירת החיים קודמת לקיום מצוות. אך אם מגמת הנאצים היתה גם לקיים מאבק רוחני, שיעדו לעקור גם את התורה והיהדות מן העולם, אזי מבחינה הלכתית זוהי “שעת שמד”.
אין תשובה חד משמעית כוללת לשאלת ההגדרה ההלכתית של ימי השואה; הדיון בנושא זה ובהשלכותיו לא חדל כל התקופה, מאז שנות השלושים בגרמניה ועד לשילוחים, ואפילו במחנות הריכוז, והתפתח במקביל לשלבי ההתרחשות ההיסטורית, כאשר כל מציאות חדשה מלובנת מחדש בכלי ההלכה…

(אסתר פרבשטין, “בסתר רעם”, ירושלים, תשס”ב, עמ’ 136384385400401)

לדיון:

  • האם חלק מהפסיקות הפתיעו אתכם? מדוע?
  • מה ההצדקה לשמירת שבת תוך הסתכנות בתקופת שואה?
  • האם הדרישה למסור את הנפש על מצוה קלה קשה מדי לדעתכם? שימו לב כי בחלק מהתשובות ההתייחסות היא לשאלה האם מותר למסור את הנפש ולא חיוב לעשות זאת.

 

הפנמה: האם השואה היתה 'שעת שמד'?
אסיף: בין פיקוח נפש לקידוש השם

המשכנו את הקריאה בדיני המצוה בספר החינוך והבנו שלמעשה יש מצבים בהם היהודי כן נקרא למסור את הנפש על כל מצוה ומצוה. בדקנו מהי שעת השמד ודנו על העקרון של הקריאה להיהרג על כל מצוה בשעת השמד. לאחר מכן ראינו מקורות המתייחסים למצב המיוחד של השואה- האם תקופה זו נחשבת שעת השמד או דוקא מצב בו יש לפעול על-פי ‘פיקוח נפש’.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!