ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

מצווה תקכ”ט – שלא להשחית אילני מאכל

  • גדעון שרלו
גדעון שרלו
תצוגת כיתה מלאה
מצווה תקכ”ט – שלא להשחית אילני מאכל
לב השיעור
פתיחה
מפגש
התבוננות
הפנמה
אסיף
דברים כ’, פסוקים י”ט-כ’
יט כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. כ רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ.
ספר החינוך מצווה תקכט – שלא להשחית אילני מאכל
שנמנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם, ועל זה נאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה וגו’ ואותו לא תכרת, וכמו כן נכנס תחת זה הלאו, שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף, או לקרוע בגד או לשבור כלי לבטלה, ובכל עניינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה.
ואמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא (קידושין לב, א) והא קא עבר משום בל תשחית, ומכל מקום אין מלקין אלא בקוצץ אילני מאכל, שהוא מפורש בכתוב, אבל בשאר ההשחתות מכין אותו מכת מרדות.
שורש המצוה
ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם. ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם. ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים, שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במידה, שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, בה הוא נדבק לעולם, וכעניין שכתוב (משלי יז, ה) שמח לאיד לא ינקה רע. והחפץ בטוב ושמח בו, נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפרסם.
מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שלא אסרה תורה שלא לקוץ אילני מאכל, אלא בקוצץ אותם דרך השחתה, אבל ודאי מותר לקוץ אם ימצא בדבר תועלת. כגון שיהיו דמי אותו העץ יקרים וזה רצה למכרו, או לסלק בקציצתן נזק, כגון שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו, או מפני שמזיק בשדות אחדים. בכל צדדין אלו ובכל כיוצא בו מותר.
וכל אילן סרק, אמרו זכרונם לברכהשמותר לקוץ ואפילו בשאינו צריך לו, וכל אילן מאכל שהוא זקן מאוד עד שאינו עושה אלא מעט פרות, שאין ראוי לטרוח בו בשבילן. ואמרו זכרונם לברכה, בזית כל שהיא עושה פחות מרבע זיתים מותר לקוץ אותה, ובדקל שיעשה פחות מקב תמרים.
ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה, והמשחית שום דבר מתוך חימה, אמרו עליו (שבת קה, ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כן, ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה. כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאוותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאווה עד שתהיה לה לאמה, והיא גברת לעולם ועד.
ואמנם הביאו בגמרא מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים, כדי לייסר בני ביתם ולזרזן, ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר, ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה.
ויתר פרטי המצוה, בבבא בתרא פרק שני [ה’ מלכים פ”ז].
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו זה וחייב מלקות. ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפרשים מכין אותו מכת מרדות.
דברי הרב יוסף צבי רימון בנושא
מקורות
רמב”ם, הלכות מלכים, פרק ו, הלכה י:
ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה – עובר בלא תשחית, ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם.
פרופ’ נחמה לייבוביץ’ – עיונים בספר דברים (ירושלים תשנ”ה), עמ’ 192-191:
לא נאסרה כאן הסתערות על הטבע על מנת לשנותו לצרכי האדם ולטובתו, לא נאסרה עלינו עבודה של תרבות בונה, וגם הורסת לשם בנייה – נאסרה עלינו רק עבודת השחתה לשם השחתה.
ואם ישאל השואל: ולמה תאסור התורה את הפעילות המשחיתה והמקלקלת וההורסת, כל זמן שהדברים העלולים לקלקול ולהריסה ולהשמדה הם רכוש האדם? לא נסתפק כאן בהעמדת המושג ‘שלי – שלי’, המבטא את בעלותו של האדם נגד הקביעה “לה’ הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה”, אלא נשתדל להבין את איסור ‘בל תשחית’ גם מתוך חשש לתוצאות ההרסניות על האדם ההורס את עצמו. ומה טובו דברי הגמרא שהם מקור דברי הרמב”ם הנזכרים לעיל: “המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו: עשה כך; ולמחר אומר לו: עשה כך; עד שאומר לו: עבוד עבודה זרה, והולך ועובד” (שבת קה ע”ב).
בשיעור זה נעסוק באיסור על השחתת עצים בפרט, והשחתת רכוש בכלל, תוך ניסיון להבין את סיבת האיסור ומשמעותו.
לב השיעור: למה אסור להשחית?
הפנמה:

נבקש מכל זוג תלמידים לספר אחד לשני על מקרה שבו השחיתו משהו, או על סיטואציה שנכחו בה, שבה נעשה מעשה של השחתה. נבקש למקד את התיאור במה התרחש אצל האדם המשחית. לאחר השיתוף יש לנסות להגדיר מתי ובאיזו צורה השחתת רכוש לא תיחשב השחתה ולא תשפיע על האדם, וכיצד ניתן לתקן מעשה השחתה.

ניתן להכין מספר סיטואציות, ולנהל דיון עם התלמידים בשאלה האם זאת נחשבת השחתה, ובמידה שכן – כיצד להימנע מהשחתה.

למשל:

  • האם מותר לזרוק שאריות אוכל משבת כיתה?
  • האם מותר לקלף קיר מתקלף במסדרון?
  • האם מותר לעקור שיח קוצני בשטח הלינה בטיול?
  • האם מותר לחרוט על עצים?
  • האם מותר לקשקש על שלחנות?

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!