נפתח את השיעור במשימה לתלמידים – עליכם לגלות לבד את המצוה בה נעסוק בשיעור מתוך מספר מקרים שתקראו.
נחלק לכל זוג תלמידים את שלושת המקרים, ונבקש מהם למצוא את הכותרת המשותפת למקרים הללו:

א.
דני רצה לקנות פיצה בהפסקה, אבל גילה ששכח את הארנק, ולכן ביקש הלוואה של עשרים ש”ח מיוסי, שהסכים בשמחה. לאחר ששבוע עבר ודני לא החזיר את ההלוואה, יוסי בא לבקש את הכסף, אך דני סירב ואמר שיחזיר לו בהזדמנות. כך עברו מספר שבועות, והכסף עדיין אצל דני.
ב.
כנרת עובדת ב’קפה ומאפה’במרכז העיר ומשתכרת כאלף ש”ח בחודש. לאחר מספר חודשים בהם עבדה בחריצות, כנרת רוצה לעזוב והיא מספרת לבעל בית הקפה על כוונתה. כתגובה לכך, בעל המקום אומר לה שאם תעזוב, הוא לא ישלם לה את המשכורת האחרונה, והיא תקבל את הכסף רק אם תמשיך לעבוד.
ג.
אבי ושרה שוכרים דירה ממושיקו. כשהסתיים חוזה השכירות מושיקו מגלה שהם לא שילמו לו על החודשיים האחרונים. בתגובה אבי ושרה מאיימים שאם הוא יפנה אותם מהדירה הם יעלמו, ולא ישלמו לו את הכסף.

לאחר מכן נאסוף מהכיתה את התשובות השונות.

נקרין על הלוח או נחלק בדף מודפס את הפתיחה מספר החינוך, ונבקש מהתלמידים למצוא בטקסט את המקרים שקראו בפתיחה, ולבדוק האם האיסור שהגדרנו בכיתה מתאים לדברי בעל ספר החינוך:

ספר החינוך, מצווה רכ”ח
שלא לעשוק
שלא נחזיק במה שיהיה בידינו מזולתנו דרך אונס או דרך דחיה ורמאות, כמו אנשי און שדוחים בני אדם לאמור להם לך ושב כדי לסבב שישאר להם מה שבידם מזולתם. וזאת היא מידה רעה ביותר, והרחיקתנו תורתנו השלמה ממנה, והזהירה בכך בזה המקום, דכתיב (ויקרא יט יג) לא תעשוק את רעך. כי מחזיק ממון מזולתו בזה העניין שאמרנו, נקרא עושק. ובכלל עושק הוא גם כן כל שהוא חייב לחברו ממון מעויין [מוגדר] ועושק אותו, כגון כובש שכר שכיר וכיוצא בו. דלא בעינן שיבוא ממש ממון מיד העשוק ליד העושק, אבל כל שיש אצלו תביעת ממון מעויין, והוא דוחה אותו מחמת אלמות שיש בו, או כל צד רמאות, נקרא עושק.

לאחר שהגדרנו את האיסור, נלך שלב אחד אחורה ונכתוב על הלוח את הפסוק ממנו נלמד איסור זה:

ויקרא י”ט, י”ג
לא תעשוק את רעך ולא תגזול

נשאל:

• מה ההבדל בין גזל לעושק?
• מדוע יש שני איסורים?
• אילו מקרים נוספים יש שמוגדרים כעושק?

ניתן להשתמש במקרים ובהגדרות שפתחנו איתם את השיעור על מנת לחדד את הדיון.

לאחר הדיון, נלמד את המשך דבריו של החינוך, העוסקים בשאלות אלו:

ואף על פי שהעושק והגזלה והגנבה עניין אחד הוא, עם היות שהמעשה חלוק זה מזה, כי כוונת שלושתן שלא יקח האדם ממון מזולתו משום צד:
לפי שבשלושה דרכים אלו יחמסו בני אדם זה את זה, פרטן הכתוב כולן, והזהיר בכל אחד בפני עצמו.
וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה במציעא פרק המקבל (קיא, א) רבא אמר זהו עושק זהו גזל, ולמה חילקן הכתוב? לעבור עליו בשני לאוין.
ופירוש עניין זה ועיקר הטעם לפי דעתי הוא משני צדדין: האחד, שכל מה שרצה האל ברוך הוא להרחיק ממנו לטובתנו ריחוק גדול, הירבה לנו בו אזהרות רבות. ועוד לנו תועלת נמצא בריבוי האזהרות. והוא כמו שאמרו זכרונם לברכה (מכות כג, ב), שרצה המקום לזכות את ישראל, ולפיכך הירבה להם מצות. והכוונה להם באומרם מצות גם על האזהרות, שהרבה להם אזהרות הרבה במה שהיה אפשר להודיע באזהרה אחת. כמו בכאן, שהיה אפשר להזהירנו דרך כלל, לא תקחו ממון מזולתכם שלא כדין. ונתרבו האזהרות לנו בדבר, כדי שנקבל שכר הרבה על הפרישה מן העבירה. וכמו כן בכל מקום שאמרו זכרונם לברכה לעבור עליו בהרבה לאוין, כן נפרש הדבר. שאין לפרש חלילה שירצה ה’ יתברך לבוא בעלילה על בריותיו, ולכן שירבה הנקם עליהם, כי חפץ ה’ ברוך הוא וברוך שמו לזכות בריותיו, לא לחייב, אבל יזרז אותם זרוז אחר זרוז למען ילמדו יקחו מוסר, ויזכו בהתרחקם מן העבירה זכות רב. וזה הטעם ליודעי דעת – דבש וחלב.

נשאל:
לפי ספר החינוך, מה ההבדל בין גזל לעושק?
מדוע יש צורך בשתי המצוות?
מה הכוונה במילים “שרצה המקום לזכות את ישראל”?
אם למדנו קודם לכן את העיקרון הדומה בדברי החינוך על האיסור לשבור עצם מן הפסח, כדאי להשוות בין המקרים.

לאחר שעסקנו בתחום העושק, שהוא סוג ‘פסיבי’ יותר של גזל, נבקש מהתלמידים לנסח מקרים נוספים שאותם ניתן להגדיר כ’עושק’ בתחומי חיים אחרים (למשל סרבנות גט). בכיתות מתאימות, ניתן לפתח דיון סביב התנהלויות שלנו שפוגעות באחרים בצורה פסיבית.

בשיעור עסקנו באיסור לעשוק. ניסינו להבין מה נכלל באיסור, ומה היחסים בינו לבין איסור הגזל הכללי. למדנו גם את דברי ספר החינו בנושא, ובשאלה מדוע יש צורך בכמה מצוות באותו הנושא. לסיום ניסינו לחשוב באילו עוד תחומים בחיים יש מעשים מקבילים למושג העושק.