נקריא/ נחלק לתלמידים את קטע היומן הבא (יש לשנות את הסיפור לפרטים שמתאימים לתלמידים בנים):

יומני היקר, שלום.
אמא ואני הלכנו אתמול לקניות. בחרתי חצאית ג’ינס ליום חול, שיהיה לי לבית הספר וגם קניתי שמלה חדשה לליל הסדר. והיה ממש כיף!
היום בבוקר, אור אחותי ממש התחננה שאשאיל לה את החצאית ג’ינס ליום שלישי, כי היא קריינית בטקס קבלת החומש ואין לה חצאית מספיק יפה בשביל לעמוד על הבמה. אני לא כל כך יודעת מה לעשות…

• כיצד עליה לנהוג לדעתכם?

נסכם את התשובות: מצד אחד, נבין אם היא לא תרצה להשאיל את החצאית כי היא חדשה. אך מצד שני, לא יהיה נורא אם היא תשאיל לאור את החצאית לבוקר אחד. לכן, אפשר לומר שמן הראוי שהיא תשאיל לה.

• אם אור היתה מבקשת לשאול את השמלה לליל הסדר או לחגיגת הסידור, דעתכם היתה משתנה?

זו בקשה שנשמעת לנו מוגזמת. כי זהו בגד חגיגי יותר, שנקנה לזמן מיוחד ואי אפשר להשאילו בכזו קלות למטרה אחרת. האחות רוצה לשמור על השמלה שלא תתקמט או תתלכלך עד לליל הסדר.

נקרא יחד את ההלכות העוסקות ב’מצה שמורה’ מתוך קיצור שולחן ערוך:

החיטים שעושים מהם מצת מצווה, יש לשמרם שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה.
ואם לא תמצא מצה שמורה משעת קצירה לשם מצווה, יכול לברך “על אכילת מצה” גם על מצה רגילה. אבל חובה לכתחילה להכין לו לפחות לליל הסדר “מצה שמורה” שתספיק לו ולכל המסובים על שולחנו בליל הסדר.
ורצוי להתאמץ לאכול כל הפסח מצה שמורה משעת קצירה.
והמהדרין נוהגים ללוש מצת מצווה בערב פסח אחרי חצות, שזהו מועד הקרבת קורבן הפסח.

• מהי מצה שמורה?
• ממה היא שמורה?

נכתוב על הלוח:

מצה שמורה מיוחדת בשני דברים:

1. 1. שהיא נאפתה מחיטים שנשמרו ממגע במים, משעה שקצרו אותם בשדה.

   2. שמזמן קצירתן, שמרו על החיטים באופן מיוחד, יותר מחיטים לקמח רגיל, כדי להגדיר מראש שהן מיועדות “לשם מצת מצווה”.

• מה הקשר בעיניכם בין המקרה ממקודם למצה שמורה?

נסביר: מהפסוק “ושמרתם את המצות”- למדו חכמים שיש לשמור את החיטים שישמשו למצת מצווה. אולי בדומה לשמלה, שהזכרנו בפתיחה, המצה המיועדת לאכילה של מצווה נשמרת טוב טוב, יותר ממצה אחרת. כי היא שייכת לזמן מיוחד וקדוש. כשמשהו מיועד לזמן חשוב, הוא יקר יותר בעינינו, ולכן שומרים עליו יותר שלא יאבד, יפגע או יפגע.

נחדד עוד מפרטי ההלכה שקראנו:

1. חובה לאכול מצה שמורה בליל הסדר, כי אכילת המצה אז היא מצווה. (בשאר ימי החג, אכילת מצה היא רק לשובע אך לא חובה).
2. אם אדם לא השיג מצה שמורה- הוא יכול לקיים את מצות אכילת מצה גם במצה רגילה.
3. יש המחמירים-  לאכול כל ימי הפסח מצה שמורה.
4. ויש המהדרין אף יותר- לאכול מצה שנאפתה ממש בערב החג. (בשעות הצהריים שלפני ליל הסדר)

נרחיב ונקרא יחד מדברי המכילתא:

“ושמרתם את המצות”- ר’ יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצוות.
כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה. אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד.

• איזה שינוי עושה המדרש במילה אחת מהפסוק?

המדרש מוסיף למילה ‘מצות’ ו’ נוספת ומתקבלת לנו המילה- מצוות. כל זאת כדי ללמד אותנו מידה חשובה: מידת הזריזות. למילה ‘חמץ’ יש שתי משמעויות: האחת,קמח ומים ששהו יחד מעל לשמונה עשרה דקות. השניה, להחמיץ מלשון לפספס, להפסיד. אנו מקפידים מאוד ושומרים שמים לא יגעו בקמח כדי שלא תחמיץ המצה. גם כשמגיעה אלינו הזדמנות לקיים מצווה אנו צריכים לראות בכך חשיבות ולהקפיד לא להחמיץ ולפספס אותה, אלא להזדרז לעשות אותה.

• האם אפשר להבחין כיום בין מצה שמורה לרגילה?
• איך ניתן לחוות את ההמתנה בשלבי ההכנה של מצה שמורה במציאות שבה אנו אוכלים מצות קנויות?

מצה שמורה מבטאת את העיסוק בהתכוננות לחג ולאכילת המצה. מכיוון שהיום אנחנו לרוב אוכלים מצות קנויות ולא חווים את ההמתנה וייחוד החומרים והכנת המצות. ננסה לחשוב יחד איך אנחנו יכולים להתכונן לחג ולהכין את המצה השמורה שלנו. נבקש מכל תלמיד לחשוב על משהו שהיה רוצה להתכונן בו לחג לליל הסדר (ניתן להציע לתלמידים להכין הפתעה למשפחה- דבר תורה, הצגה, חידון, קישוטים לשולחן החג ועוד) נערוך רשימת רעיונות על הלוח. נזמין את התלמידים להתחיל להכין את הדבר שהם בוחרים להכין לסדר.