ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם

מפגשבת- ויחי

תצוגת כיתה מלאה
מפגשבת- ויחי
לב השיעור
פתיחה
מפגש
סיפור - מִבְחַן הָרֵעוּת
התבוננות
שיר - חברים
הפנמה
אסיף
חברים
מילים: דודו ברק לחן: יוני רועה ביצוע: גבעטרון
חבר אחד לימד אותי לשיר חבר אחד לימד אותי לשמוח גם חברתי הציעה לי לקחת קצת אויר ואת הרע מהר מאוד לשכוח. היה מי שלימד אותי לבכות היה מי שעזר לי גם לסלוח מכל הלטיפות, העלבונות והמכות נשאר לי רק אל תוך עצמי לברוח. מכל החברים שלי קיבלתי את הטוב את החיוך נתן לי החבר הכי קרוב. קיבלתי מכולם את המיטב את הכנות ואת מגע האושר קיבלתי קרן שמש וירח וכוכב, את קו הרחמים, את קו היושר. עכשיו אני פוסע לי לאט ומעלי זורחת לי השמש חשבתי לי לתת פה, לכולכם, אחד אחד, את מה שחברי נתנו לי אמש. מכל החברים שלי קיבלתי את הטוב את החיוך נתן לי החבר הכי קרוב.
מחשב מקרן
דרך קריאת סיפור על פרשת השבוע נעסוק במושג החברות, והחבר הטוב.
לב השיעור: טובים השניים? - על חברות טובה
   
פתיחה: משימת כתיבה

נפתח ונשאל את התלמידים מיהו לדעתם חבר טוב אך נבקש שלא יענו לשאלה בקול רם. במקום זאת נבקש מכל אחד מן התלמידים לרשום על דף חלק את פתיחת המשפט “חבר טוב הוא מי ש..” ולהשלים אותו. לאחר הכתיבה האישית נשמע את מה שהתלמידים כתבו.

נבקש מהתלמידים לכתוב משפט המשך ונבקש מהם לשתף.

מפגש: סיפור - מִבְחַן הָרֵעוּת

נקרא יחד את הסיפור: מִבְחַן הָרֵעוּת

“בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה” (בְּרֵאשִׁית מ”ח, כ’)
“אֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲצֹם עַיִן מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת… מָחָר הַחִידוֹן, וַאֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה לְנַצֵּחַ!”
“אַל תִּדְאַג”, נִסָּה יוֹנִי לְהַרְגִּיעַ אוֹתִי, “אַתָּה מְעֻלֶּה בְּזֶה. פָּשׁוּט תִּנְשֹׁם עָמֹק וְתַעֲצֹם עֵינַיִם”. יוֹנִי כִּמְעַט נִתֵּק אֶת הַשִּׂיחָה. “רֶגַע חַכֵּה, וּמָה אִתְּךָ? אַתָּה מַרְגִּישׁ מוּכָן?” שָׁאַלְתִּי.
“אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְהִשָּׁאֵר עֵר וְלַעֲבֹר שׁוּב עַל כָּל הַנּוֹשְׂאִים”, אָמַר יוֹנִי. “אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁנְּנַצֵּחַ”.
יוֹנִי וַאֲנִי הֶעְפַּלְנוּ לִשְׁלַב הַגְּמָר וְנִבְחַרְנוּ לְיַצֵּג אֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ בְּחִידוֹן הַתָּנָ”ךְ הָאֲזוֹרִי. לֹא פֶּלֶא שֶׁהִרְגַּשְׁנוּ אֶת כֹּבֶד הָאַחְרָיוּת.
הַחִידוֹן נֶעֱרַךְ בְּאוּלָם גָּדוֹל וּמַרְשִׁים. עַל הַבָּמָה סִדְּרוּ שֻׁלְחָנוֹת אֲרֻכִּים. עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת פָּרְשׂוּ מַפּוֹת לְבָנוֹת וְהִנִּיחוּ זֵרֵי פְּרָחִים. הָיָה שָׁם גַּם שֻׁלְחָן לִמְכֻבָּדִים: רַב הָעִיר, רֹאשׁ הָעִיר וְעוֹד אֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר. תַּלְמִידִים מִכָּל בָּתֵּי הַסֵּפֶר תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמָם וְהַהִתְרַגְּשׁוּת הָיְתָה בְּשִׂיאָהּ. אָחַזְתִּי חָזָק בְּיָדוֹ שֶׁל יוֹנִי, שֶׁנִּרְאָה אַף הוּא דָּרוּךְ וְנִרְגָּשׁ.
הַקַּרְיָן הֵחֵל לְהַקְרִיא אֶת שְׁמוֹת הַמִּתְמוֹדְדִים וְצִיֵּן אֶת שֵׁם בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁהֵם מְיַצְּגִים. “שַׂמְתָּ לֵב שֶׁלְּכָל בֵּית סֵפֶר נִשְׁלַח נָצִיג אֶחָד?” לָחַשְׁתִּי לְיוֹנִי. יוֹנִי הִנְהֵן וְנִרְאָה מֻטְרָד מֵהָעִנְיָן.
הַקַּרְיָן הִגִּיעַ לִשְׁמִי וְנִתְבַּקַּשְׁתִּי לַעֲלוֹת לַבָּמָה. ‘מָה עִם יוֹנִי?’ לֹא הֵבַנְתִּי, וְהַקַּרְיָן עָבַר לְמִתְמוֹדֵד מִבֵּית סֵפֶר אַחֵר.
“קוּם, עֲלֵה”, לָחַשׁ לִי יוֹנִי. “וּמָה אִתְּךָ? לָמָּה לֹא קָרְאוּ בְּשִׁמְךָ? אֲנִי לֹא עוֹלֶה בִּלְעָדֶיךָ!”
הַמּוֹרֶה הִתְקָרֵב אֵלֵינוּ מְבֻלְבָּל וְנָבוֹךְ. “כַּנִּרְאֶה שֶׁטָּעִיתִי”, אָמַר בִּדְאָגָה, “חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּל בֵּית סֵפֶר שׁוֹלֵחַ שְׁנֵי נְצִיגִים… שָׁלַחְתִּי אֶת שְׁמוֹתֵיכֶם וְהֵם פָּשׁוּט בָּחֲרוּ בַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן”.
“עֲלֵה”, עוֹדֵד אוֹתִי יוֹנִי, “אַל תִּדְאַג, אַתָּה תַּצְלִיחַ”.
“אַתָּה טוֹב מִמֶּנִּי…” לֹא וִתַּרְתִּי, “וְחוּץ מִזֶּה הַחִידוֹן הַזֶּה חָשׁוּב לְךָ מְאוֹד. עֲלֵה אַתָּה!”
“הוּא חָשׁוּב גַּם לְךָ בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה”, הֵשִׁיב יוֹנִי וְשָׁלַח מַבָּט לְעֵבֶר הַקַּרְיָן וְהַמְּכֻבָּדִים.
הִרְגַּשְׁתִּי נוֹרָא. בֶּאֱמֶת רָצִיתִי לַעֲלוֹת. הַהוֹרִים שֶׁלִּי לָקְחוּ יוֹם חֻפְשָׁה מֵהָעֲבוֹדָה כְּדֵי לִצְפּוֹת בִּי וְסַבָּא וְסָבְתָא בָּאוּ מֵרָחוֹק כְּדֵי לִרְווֹת קְצָת נַחַת מֵהַנֶּכֶד שֶׁלָּהֶם. מָה אֶעֱשֶׂה? הַקַּרְיָן קָרָא שׁוּב וָשׁוּב אֶת שְׁמִי. ‘אֲנִי מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּם. עָלַי לְהַחְלִיט מִיָּד’, חָשַׁבְתִּי.
  • מה תציעו לחבר לעשות?
  • האם פעם עמדתם במצב דומה?
  • במה כל אחד מהחברים  בסיפור מתאים להגדרות שהזכרנו קודם לחבר טוב?

נמשיך לקרוא:

הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּפָנָיו שֶׁל יוֹנִי. “עֲלֵה”, דָּחַפְתִּי אוֹתוֹ לְכִוּוּן הַבָּמָה. “עֲלֵה אוֹ שֶׁבֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ לֹא יִתְמוֹדֵד בִּכְלָל”.
יוֹנִי עָלָה. רָאִיתִי שֶׁהוּא לָחַשׁ לַשּׁוֹפֵט דְּבַר-מָה בָּאֹזֶן, הַשּׁוֹפֵט חִיֵּךְ בַּהֲבָנָה וְהוֹרָה לַהֲפֹךְ אֶת הַכַּרְטִיס וְלִכְתֹּב עָלָיו “יוֹנִי”. הַחִידוֹן הֵחֵל.
הִצְטָרַפְתִּי לְאַבָּא וְאִמָּא וְהֵם חִבְּקוּ אוֹתִי חִבּוּק גָּדוֹל. סַבָּא לֹא נִרְאָה מְאֻכְזָב בִּכְלָל וְסָבְתָא הִתְלַהֲבָה: “אֵיזוֹ נַחַת אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ, יֶלֶד”. לֹא הֵבַנְתִּי עַל מַה הֵם מְדַבְּרִים, הֲרֵי לֹא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בַּחִידוֹן…
שָׁלָב א’ שֶׁל הַחִידוֹן הָיָה בְּעִצּוּמוֹ. לְשִׂמְחָתִי יוֹנִי יָדַע לַעֲנוֹת עַל רֹב הַשְּׁאֵלוֹת. שָׂמַחְתִּי לְגַלּוֹת שֶׁגַּם אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבוֹת.
לִפְנֵי שָׁלָב ב’ צִפְּתָה לִי הַפְתָּעָה. הַקַּרְיָן סִפֵּר לַקָּהָל עַל שְׁנֵי הַתַּלְמִידִים מִבֵּית הַסֵּפֶר “עֻזִּיאֵל” שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ לַעֲלוֹת יַחַד. הוּא סִפֵּר עַל הַ”וִּכּוּחַ” שֶׁלָּנוּ וְאֵיךְ שֶׁכָּל אֶחָד פִרְגֵּן לַחֲבֵרוֹ. “הַשּׁוֹפְטִים הֶחְלִיטוּ כִּי הַמִּתְמוֹדֵד הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁיַּעֲלֶה לְשָׁלָב ב’ שֶׁל הַחִידוֹן”, סִיֵּם הַקַּרְיָן אֶת דְּבָרָיו. כָּעֵת הֵבַנְתִּי מַה לָּחַשׁ יוֹנִי בְּאָזְנוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט.
הַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחִידוֹן הִסְתַּיֵּם בְּהַצְלָחָה. לִפְנֵי הַשָּׁלָב הַסּוֹפִי קָם רַב הָעִיר וּפָתַח בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּיוֹנִי וּבִי וְחִיֵּךְ.
“הֵכַנְתִּי דְּבַר תּוֹרָה אַחֵר”, אָמַר הָרַב בַּחֲבִיבוּת, “אַךְ הַסִּפּוּר הַמֻּפְלָא שֶׁל שְׁנֵי הַחֲבֵרִים מִבֵּית הַסֵּפֶר ‘עֻזִּיאֵל’ מַזְכִּיר לִי עִנְיָן חָשׁוּב שֶׁלּוֹמְדִים מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ שֶׁלָּנוּ, פָּרָשַׁת וַיְחִי”.
“בְּפָרָשָׁתֵנוּ יוֹסֵף מֵבִיא אֶת שְׁנֵי בָּנָיו אֶל סַבָּא יַעֲקֹב. מְנַשֶּׁה הַבֵּן הַגָּדוֹל וְאֶפְרַיִם הַבֵּן הַצָּעִיר עוֹמְדִים נִרְגָּשִׁים עַל יַד הַסָּב הַקָּדוֹשׁ וּמְחַכִּים לְמוֹצָא פִּיו. אַךְ לְתַדְהֵמַת כֻּלָּם מְשַׂכֵּל יַעֲקֹב אֶת יָדָיו: הוּא מֵנִיחַ אֶת יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם הַבֵּן הַצָּעִיר, וְאֶת יַד שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.
“אַךְ מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר אֵינֶנּוּ אוֹמֵר דָּבָר. אַדְרַבָּה, הוּא שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת אָחִיו. הוּא אֵינוֹ מְנַסֶּה לְתַקֵּן אֶת הַ’טָּעוּת’ אֶלָּא מְפַרְגֵּן לְאָחִיו הַצָּעִיר. בִּזְמַן שֶׁיּוֹסֵף מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לְיַעֲקֹב אֶת ‘טָעוּתוֹ’ אֶפְרַיִם הַבֵּן הַצָּעִיר אֵינוֹ מִתְקוֹמֵם, הוּא לֹא אוֹמֵר: ‘סַבָּא בָּחַר בִּי! לָמָּה לְשַׁנּוֹת?’ גַּם הוּא שָׂמֵחַ וּמְפַרְגֵּן לְאָחִיו הַגָּדוֹל.
“וְאָז”, הִרְעִים הָרַב בְּקוֹלוֹ תּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּיוֹנִי וּבִי, “יַעֲקֹב מְבָרֵךְ אוֹתָם: ‘בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂימְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה…’ וְרָשִׁ”י מְפָרֵשׁ: ‘הַבָּא לְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו יְבָרְכֵם בְּבִרְכָתָם וְיֹאמַר אִישׁ לִבְנוֹ: יְשִׂימְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה’. כְּלוֹמַר, אַחִים אֵלּוּ שֶׁחַיִּים בְּאַהֲבָה זֶה עִם זֶה רְאוּיִים לַבְּרָכָה: ‘בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר'”.
אַחַר קָרָא לָנוּ הָרַב אֵלָיו, הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל רָאשֵׁינוּ בְּחִבָּה וְאָמַר: “הַיּוֹם רָאִינוּ שְׁנֵי תַּלְמִידִים מְתוּקִים שֶׁעָמְלוּ קָשֶׁה כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּחִידוֹן. כְּשֶׁנּוֹדַע לָהֶם שֶׁרַק אֶחָד נִבְחַר לְיַצֵּג אֶת בֵּית הַסֵּפֶר, לֹא רַק שֶׁלֹּא רָבוּ וְהִתְעַקְּשׁוּ מִי מֵהֶם יַעֲלֶה, אַדְרַבָּה, כָּל אֶחָד רָצָה שֶׁחֲבֵרוֹ יַעֲלֶה וְיַצְלִיחַ.
“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי יְנַצֵּחַ בְּחִידוֹן הַתָּנָ”ךְ, שֶׁכֵּן הַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן עוֹד לְפָנֵינוּ”, סִיֵּם הָרַב אֶת דְּבָרָיו, “אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרִים אֵלּוּ כְּבָר נִצְּחוּ בְּמִבְחַן הָרֵעוּת וְהָאַהֲבָה”.
התבוננות: שיר - חברים

נאזין ונקרא יחד את המילים של השיר ‘חברים‘.

חברים
מילים: דודו ברק
לחן: יוני רועה
חבר אחד לימד אותי לשיר
חבר אחד לימד אותי לשמוח
גם חברתי הציעה לי לקחת קצת אויר
ואת הרע מהר מאוד לשכוח.
היה מי שלימד אותי לבכות
היה מי שעזר לי גם לסלוח
מכל הלטיפות, העלבונות והמכות
נשאר לי רק אל תוך עצמי לברוח.
מכל החברים שלי קיבלתי את הטוב
את החיוך נתן לי החבר הכי קרוב.
קיבלתי מכולם את המיטב
את הכנות ואת מגע האושר
קיבלתי קרן שמש וירח וכוכב,
את קו הרחמים, את קו היושר.
עכשיו אני פוסע לי לאט
ומעלי זורחת לי השמש
חשבתי לי לתת פה, לכולכם, אחד
אחד, את מה שחברי נתנו לי אמש.
מכל החברים שלי קיבלתי את הטוב
את החיוך נתן לי החבר הכי קרוב.

נבקש מהתלמידים לסמן/לכתוב רשימה של הדברים שקיבל המשורר מחבריו.

  • מה אני יכול/ה לקבל מחבר/ה אמיתי?
  • במה נמדד חבר אמיתי לדעתכם?
הפנמה: משימת כתיבה - המשך לסיפור

נחזור לסיפור שקראנו.

נמשיך את הסיפור בעל פה ונאמר: “וכשהחידון הסתיים, יוני וחברו, חזרו למקומותיהם באולם”.. נבקש מהתלמידים לחשוב על משפט שאומר אחד מהם לחברו ולרשום אותו במחברת. נציע לתלמידים לשתף.

לסיכום השיעור נתלה יחד עם התלמידים את משפטי הפתיחה שכתבו בתחילת השיעור בקיר בכתה, העוסק בנושא חברות.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!