נכתוב על הלוח שתי כותרות: ניסים גדולים, ניסים קטנים.

נבקש מהתלמידים להיזכר בניסים גדולים וקטנים שקרו לעם ישראל ונרשום אותם על הלוח תחת הכותרת המתאימה.

נקרא יחד את הסיפור: נֵס ‘קָטָן’ הָיָה פֹּה…

“וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה” (שְׁמוֹת ז’, י”ג)

אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִסִּים שֶׁה’ עָשָׂה בְּמִצְרַיִם פַּרְעֹה הִמְשִׁיךְ לְסָרֵב לְשַׁחְרֵר אֶת יִשְׂרָאֵל?

ה’ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וְהוּא גַּם מַמְשִׁיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו וּלְקַיֵּם אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע, גַּם בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ! אֵין פְּעֻלָּה אוֹ תְּנוּעָה אַחַת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים שֶׁאֵינָן נוֹבְעוֹת מִן הַכּוֹחַ שֶׁה’ מַעֲנִיק לָנוּ בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד. אֶת הָאֱמוּנָה וְהַיְּדִיעָה הַזֹּאת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם פָּשׁוּט לֹא הָיָה מוּכָן לְקַבֵּל. הוּא הָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁהוּא יוּכַל לְכוֹפֵף וּלְנַצֵּחַ כָּל כּוֹחַ בָּעוֹלָם.

כְּדֵי ‘לְחַנֵּךְ’ אֶת פַּרְעֹה שֶׁהָעוֹלָם אֵינוֹ סוֹבֵב סְבִיבוֹ, הִנְחִית ה’ עַל מִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת קָשׁוֹת וְנוֹרָאוֹת. הַמַּכּוֹת פָּגְעוּ בְּכָל חֵלֶק שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם – מֵהַמַּיִם בְּמַכַּת דָּם וְעַד בַּעֲלֵי הַחַיִּים וּבְנֵי הָאָדָם. אַף חֵלֶק בָּעוֹלָם לֹא נִשְׁאַר מוּגָן מִפְּנֵי הַמַּכּוֹת. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפַּרְעֹה לֹא מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ? אוֹמֶרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה: “כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם” (שְׁמוֹת ז’, י”ד). הַלֵּב שֶׁל פַּרְעֹה אָטוּם. הוּא כָּל כָּךְ מְשֻׁכְנָע שֶׁהוּא צוֹדֵק עַד שֶׁהוּא נִשְׁאָר עִוֵּר וְאֵינוֹ מוּכָן לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ.

• כיצד יכול להיות שפרעה שרואה בעיניים את כל הניסים הגדולים אינו מאמין?
• אפשר למקד את השאלה ולשאול איפה נמצאת האמונה של האדם (באיזה איבר)?
• נספר לתלמידים על מריבה בין שני חברים שכל אחד חשב שהוא צודק ולא הסכים לותר. כיצד יכול להיות שכל אחד חושב שהוא הצודק, למרות שרק מישהו אחד יכול להיות צודק?

נסביר שאנחנו יכולים לראות בעיניים את אותו הדבר אבל כל אחד יפרש את הדברים באופן שונה. גם פרעה ראה את הניסים הגדולים אבל מצא תירוצים כדי לא להאמין להם, לא בגלל שלא ראה אותם אלא בגלל שהלב לא רצה להאמין.

נמשיך לקרוא:

לִפְעָמִים עוֹלָה בָּנוּ מַחְשָׁבָה: ‘אִלּוּ ה’ הָיָה עוֹשֶׂה הַיּוֹם נֵס – כֻּלָּם הָיוּ מַאֲמִינִים בּוֹ’. אוּלָם פַּרְעֹה הוֹכִיחַ שֶׁאָדָם בַּעַל לֵב אָטוּם, גַּם אִם יִרְאֶה לְנֶגֶד עֵינָיו כֵּיצַד כָּל יְסוֹדוֹת הָעוֹלָם מִתְמוֹטְטִים בָּזֶה אַחַר זֶה – לֹא יַאֲמִין. הַשְּׁאֵלָה אֵינֶנָּה מָה אָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ אֶלָּא הַאִם הַלֵּב שֶׁלָּנוּ פָּתוּחַ לְהָבִין אֶת הַמֶּסֶר מִמַּה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים.

הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים הֵם כְּמוֹ צְעָקָה חֲזָקָה: “הַקְשִׁיבוּ, שִׂימוּ לֵב מַה קּוֹרֶה פֹּה!” מִי שֶׁ”חֵרֵשׁ”, כְּמוֹ פַּרְעֹה, לֹא יוּכַל לִשְׁמֹעַ גַּם אֶת הַצְּעָקָה הֲכִי חֲזָקָה בָּעוֹלָם. אֲבָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ, יוּכַל לְהַבְחִין שֶׁגַּם פֶּרַח פּוֹרֵחַ הוּא נֵס, וְכָךְ גַּם הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁזּוֹרַחַת בְּכָל יוֹם וְהָעַיִן שֶׁנִּפְקַחַת בַּבֹּקֶר. שֶׁנִּזְכֶּה גַּם אֲנַחְנוּ לִרְאוֹת אֶת כָּל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים שֶׁסְּבִיבֵנוּ.

נחלק את הכיתה לטורים, טור א יתבקש לצייר את אחת המכות וטור ב לצייר את הבוקר (זריחה, קימה מהמיטה וכדו’). לאחר הציורים נבקש מכל זוג להחליף את הציורים שלו עם זוג מהטור המקביל.

כל תלמיד מטור א ינסה למצוא את הניסים הקטנים שבציור של החבר מטור ב, בזריחה.

אח”כ החבר מטור ב יתבקש לומר סביב ציור המכות, כמה הנס גדול בעינינו ואיך הוא בכלל לא נחשב נס בעיני פרעה.

נסכם: דרך ההסתכלות של כל אחד מאיתנו היא אחרת. הדרך בה ניתן לראות ולהכיר בניסים שמתרחשים תלויה בעין שלנו, ולא בהתרחשות של הניסים. לעיתים קורים ניסים שאנחנו לא משכילים לראות אותם.

נתחלק לזוגות ונבקש מכל אחת לספר לבת הזוג שלה על נס שקרה לה, למישהו ממשפחתה, לשכנים, לחברות או למישהו אחר שהיא מכירה.

בסיפור הנס ניתן להיעזר בשאלות הבאות:

• למי קרה הנס?
• מתי קרה הנס?
• היכן קרה הנס?
• מהו הנס שקרה?

לאחר מכן נזמין את מי שרוצה לשתף את כולם/ן.

נסכם: כולנו מוקפות בניסים. הדרך לראות את הניסים היא לפתח הסתכלות ואמונה סביב הדברים שקורים לנו. לראות את השגחת ה’ וללמוד להסתכל בפרספקטיבה של חיים ולא באופן נקודתי.

פתחנו את השיעור עם ניסים גדולים וקטנים שקרו לעמי’. ראינו דרך הסיפור איך פרעה נאבק לא לראות את המאורעות כניסים אלא כמציאות אקראית. התחלקנו לטורים וראינו שכל אחד מאיתנו יכול לפרש דברים אחרת לפי דרך ההסתכלות שלנו על דברים וסזיימנו בסיפורי ניסים שעוטפים את כולנו בחיי היומיום.